איך גנבו לרומנים את ההיסטוריה?
אודטה, רומנייה גאה, מנסה להשיב לעמה את כבודו האבוד שקצת התמסמס עם השנים. רק לגזור ולשמור
בסוף מלחמת העולם הראשונה אירופה חולקה מחדש. לרומניה, שהייתה אז צירוף של נסיכויות ואלאכיה ("מונטניה", ברומנית) ומולדובה, צורפו על פי החלטת קונגרס ברלין מ-1918 עוד מחוזות, והממשלה הרומנית חויבה להעניק זכויות אזרח מלאות ל"ז'ידים" שלה, שגרו שם דורות רבים אך נחשבו לזרים וחויבו לשרת בצבא. אוקצור, הוענקו זכויות אזרח רק ל-800 חיילים יהודיים משוחררים במקום לרבע מיליון יהודיה, ובזה זה נגמר. אבל נחזור עכשיו 50 שנים לאחור, כדי לא להקדים את המאוחר.
נומער קבוע של הממשלה הרומנית היה לנשל את היהודים מפרנסתם ולגרש אותם מהאזורים הכפריים. וכשהאומללים היו באים לערים, היו מסווגים אותם כ"נוודים חסרי בית", ועל יסוד חוק נושן היו מגרשים אותם מרומניה. ב-1867, למשל, טיבעה הממשלה הרומנית במי הדנובה סירה עם יהודים שגורשו מרומניה, ואף מדינה לא הסכימה לקלוט אותם. אבל הזעקה שקמה בעולם אילצה את ראש הממשלה דאז, יון ברטיאנו, להתפטר לשתי דקות דום-צביעות, לפני שהוא חזר, כמובן, לשלטון. הוא טען שהיהודים נכנסו דלים וחסרי כל לרומניה, התעשרו ושמנו בה, ולכן לא מוכנים לצאת ממנה. "על ממשלת רומניה לרושש ולהרעיב אותם", אמר , ונקט חוקים אכזריים נגד היהודים.
מצבם של היהודים הרומנים היה נורא יותר אפילו מזה של אחיהם ברוסיה הצארית, בגלל הפוגרומים שהיו ענף ספורט מקובל אצל הרומנים ולא אירועים מיוחדים כמו ברוסיה. בשני ימי הפוגרום המפורסם שנעשה ב-1941 ביאסי , למשל, נרצחו יותר יהודים (15 אלף איש) ממה שהצליחו להרוג הקוזקים ברוסיה בכל הפוגרומים שהם עשו במשך מאה שנה. הרומנים תלו את היהודים על אנקולים בבתי מטבחיים וכתבו עליהם "בשר כשר". אבל כשילדים לומדים פה על פוגרומים, הם יודעים שפוגרומים זה "קוזקים" ו"רוסיה".
המצב הקיומי הנורא גרם אפילו ליהודים הרומנים הפרקטיים, שמסתדרים ("נה דיסקורקם") תמיד ובכל מצב, לרצות לזוז ולעזוב את המדינה. ואלה אומרים ועושים. וככה קמו ברומניה איזה שני טריליארד אגודות בערך (כי כולם מהעושים), כדי לעלות ארצה ולעסוק בחקלאות. הן קיבלו עידוד מאליעזר רוקח, שהגיע לשם מהארץ כדי לאסוף כספים להקמת כפר חקלאי בשם "גיא אוני" ליד צפת.
לרוקח דנן היה חלק בארגון האגודות השונות לגוף אחד, כפי שזה התבטא ב"קונגרס פוקשאן". דוד גורדון, עורך "המגיד", שהיה העיתון העברי הראשון שיצא פעם בשבוע (בעיר ליק שבפרוסיה המזרחית), כתב: "ישמח לבנו לראות כי אחינו בני ישראל ברומעניען מתעוררים בחוזקה ליישוב ארץ ישראל. כבר נוסדו הרבה חברות ליישוב ארץ ישראל ברומעניען, על כן נחוץ מאוד אשר החברות השונות יכינו למו ועד כולל (צענטראלקאמיטע) להתאסף לעת הצורך ולהיוועץ בכל דבר נכבד בענייני החברות".
וככה קם קונגרס פוקשאן. באו אליו 51 צירים מ-32 אגודות , חמישה עיתונאים, בכללם שני עורכי עיתון, אליעזר רוקח הארץ-ישראלי ונכבדי הקהילה המקומית. זה היה הכנס הראשון מסוגו בעת החדשה. יעדי הוועידה הוגדרו כמאמץ לבוא לעזרתם של אחים עניים, על ידי יצירת עבודה בשדה ובכרם בארץ ישראל, ולהזים בכך את האשמות הגויים, ש"היהודים אינם רוצים לעבוד" ובכך "להשיב כבוד ולהחיות רגשי קודש בלב בני ישראל, אשר נרדמו מרוב הצרות ומכובד המחסור והעוני זה אלפי שנים".
דיווחים מפורטים על הקונגרס הזה הופיעו בעיתונות היהודית ברומניה ומחוצה לה. לפי הדיווחים, שררה אווירה של התרוממות רוח בוועידה. אבל כדרכם של הרומנים המעשיים, הדיונים בה היו רחוקים מנושאים תאורטיים או אידאולוגיים - והתרכזו בעניינים ארציים ומעשיים.
הם עסקו בבעיות של שיטה ונוהל, לוגיסטיקה והשגת כספים. כיצד ייערכו המגביות, מה יהיה מספר החברים בוועד המרכזי, על פי אילו עקרונות הוא יפעל, כיצד ייבחרו המועמדים לעלייה, מה יהיו הנורמות המוסריות לבחירתם, גילם, מצבם המשפחתי, מקצועות מועדפים, ההשתתפות העצמית הכספית שתידרש מהם, מה יהיו צרכיו של כל יישוב בארץ ישראל (בית: כנסת, ספר, חולים ומרחץ), אילו בעלי מקצוע ילוו כל קבוצת עולים (רופא, מיילדת, מומחה לחקלאות, שוחט, מורה).
לצורך אכסונם של העולים בטרם יעלו על הקרקע, הוחלט לבנות מעון עולים ביפו או בחיפה. ההחלטה העיקרית של הקונגרס הייתה שמאה המשפחות הראשונות ייצאו לארץ ישראל באביב 1882, ושהם לא דנים בשום נושא שעשוי להיות למורת רוחן של ממשלת רומניה או אזרחיה. עיסוקה היחיד של הוועידה הוא ארגון הגירתם של יהודים המבקשים לעצמם פרנסה בארץ אחרת. ואכן, הממשלה הרומנית בכלל לא התרגזה כששמעה שיהודים רוצים לעזוב את רומניה. כחודש אחרי הוועידה התקיים בפרלמנט בבוקרשט דיון על "הקמת ממלכה פלסטינית ליהודים", וראש הממשלה האנטישמי, יון ברטיאנו, הצהיר כי ממשלתו תיתן את מלוא תמיכתה לתוכנית כזו.
קונגרס פוקשאן הותיר רושם עז על יהודי רומניה וארצות אחרות. ויעידו דברי דוד גורדון בשבועונו "המגיד": "הדבר אשר חיכינו לו אנחנו וכל המשתדלים ביישוב ארץ ישראל בנוגע לתנועה בקרב בני עמנו ברומעניען, הנה נעשה ויצא אל הפועל. אסיפות רבות ושונות היו בקרב ישראל בכל הזמנים, אבל מעולם, מיום גלות ישראל מעל אדמתו, לא הייתה עוד אסיפה כזו, אשר מטרתה היא בניין הלאום והקמת סוכת דוד הנופלת על אדמת ארץ קודשנו! המראה הזה נפלא הוא, וממלא לב כל אוהב עמו ברגש שמחה וגיל, ברגש מאוד נעלה".
אלא שהמבחן של קונגרס פוקשאן היה בביצוע החלטותיו, וכולן קמו והיו. באוגוסט 1882 עלו 39 משפחות
(228 נפש) וייסדו את ראש פינה. כעבור זמן קצר התיישבו 386 עולים נוספים מרומניה בזכרון יעקב, ועד סוף אותה שנה הגיע מספר העולים ל-1,322.
האגודות שהתכנסו בפוקשאן הוסיפו לפעול גם בשנים שלאחר מכן, ומשקמה התנועה הציונית (בשמה הזה) השתלבו בה ולא נודע כי באו אל קרבה - כי לרומנים אין יצרי שלטון. רק חריצות של עשייה מעשית. איך אמר שמעון פרס על העלייה הרומנית? "זו עלייה שהגיעה לכאן עם נעלי גומי שקטות. לא שמעו אותם מתלוננים, הם השתלבו בתוך החברה כשהם תורמים לה את המקסימום".
וככה , ילדים יקרים, למרות שבסדרה המפוארת "עמוד האש" הצליחו להתעלם ולא לומר מילה אחת על יהדות רומניה (שמונה פה מאות אלפים), ההיסטוריה הציונית המעשית התחילה ברומניה. אתמול ושלשום מלאו 130 שנה לקונגרס פוקשאן. חשבתי שתרצו לדעת את כל זה.
ועל זה אני אומרת: "אנחנו באמת גנבים. גנבנו לכם את השכל ובגלל זה נותרתם בלי. ואצלנו הכל".
הצעות, בקשות, טיפים? שלחו לאודטה פקס 03-5682892 או מייל odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם