קריירת הסולו של מקרטני: המעצבת הכי סלב בבריטניה
קשה להיות בת אצולה בבריטניה. בעיקר כשאת בתו של מלך אמיתי, פול מקרטני. אבל סטלה מקרטני כבר עומדת מזמן בזכות עצמה. תשאלו את מדונה, ריהאנה, קייט מידלטון וקייט מוס. עכשיו היא מקבלת את ההכרה המלכותית מהאימפריה, כמעצבת מדי הנבחרת האולימפית הבריטית
זאת תזכורת קטנה לכך שמקרטני נעה בעולם שונה - זה והעובדה שבעלי המסעדה שבה אנחנו יושבים מאפשר לה לשבת שם גם מעבר לשעות הפתיחה, נותנים לה להתייחס למקום כאל ביתה השני (מה שמאפשר לה לשמור על ביתה ומטה העיצוב שלה, ששניהם נמצאים במרחק יריקה, פרטיים ככל האפשר). אבל ללא הרמזים האלה זה יהיה קל לשכוח שמקרטני היא מי שהיא: החברה הכי טובה של מדונה, קמרון דיאז וליב טיילר, הבת של אחד המוזיקאים המפורסמים בעולם וחברה באליטת האופנה, שהתצוגה החד-פעמית שלה בשבוע האופנה של לונדון, ארוחת ערב שהפכה למופע קסמים, שבה דוגמניות נטמעו בקרב האורחים ורקדו על שולחנות, הוכתרה כשיא העונה.
זאת אמנם קלישאה, אבל פנים אל מול פנים היא יכולה לעבור בתור עוד אמא שיקית. שיערה הערמוני פזור מאחורי האוזניים, פניה המצוירים, היפים והעגולים חיוורים ונטולי איפור כמעט, ועל צווארה שרשרת עם יהלום לא גדול במיוחד. כשאני שואלת אותה על מה שהיא לובשת, קרדיגן אפור, חולצה בצבע קרם, טייטס שחור סרוג, הכול של סטלה מקרטני, הכול חוץ מהנעליים. זה לא מה שהתרגלנו לצפות לו: רוב הנשים בפרופיל שלה הן, אני חייבת לציין, רזות בצורה מגוחכת, אובססיביות למראה... "ואני לא!", היא מתפרצת. "הא-הא! ואני קוּל עם זה. אני לא מהמעצבים האלה שנעולים במגדל השן. יש לי ארבעה ילדים ובעל, ואני לובשת את הבגדים שלי. זה עוזר", היא אומרת בחיוך.
אני במקרה יודעת שזה יותר מסתם פוזה. לפני עשר שנים, כשרק התחילה את הלייבל שלה, ראיינתי את מקרטני במשרדה שברחוב בונד. כשהיא בעטה את הנעליים מתחת לשולחן שמתי לב שכפות הרגליים שלה ירוקות מהליכה בדשא בפארק בבוקר, הוכחה לכך שאת יכולה להיות הבחורה שיוצאת עם גוויני (שאיתה היא באמת יצאה בערב קודם), אבל אם אפשר להוציא את הארציות מהבחורה.
זה היה מלחיץ? "לא, זה היה נהדר", היא אומרת בזהירות, נמנעת מקשר עין (זה נושא שמחוץ לגבולות הדיבור בבירור). "אין לי תלונות. אני מרגישה שאנחנו מתקדמים בכיוון הנכון, בכל החזיתות".
אכן כן. כנגד כל הסיכויים, סטלה, שרק לאחרונה מלאו לה 40, הולכת בדרכי אביה והופכת מהר מאוד, בדרכה שלה, למוסד בריטי - מישהו שמתייחסים אליו בחיבה והערצה. יש כמה סיבות לכך שזה קורה עכשיו. וברקע תמיד קיימת העובדה שהיא בת לאחד מחברי החיפושיות. זה בטח עוזר. אבל הסיבה המרכזית לפופולריות שלה היא היותה המנהלת הקריאטיבית של מותג "אדידס" לנבחרת האולימפית הבריטית, אחריות שלקחה אותה, לדבריה, ל"ליגה אחרת", ונתנה לה ממד אמינות חדש בקרב נהגי מוניות וסתם אזרחים.
- צפו בהשקת המדים שעיצבה מקרטני
'יש יותר מ-500 אתלטים, 26 מקצועות, ויש את הלבוש לכפר ואת זה צריך ללבוש על הפודיום...". טוב, אז טרנינגים? סטלה מגחכת. "למעשה יש צד אחר לגמרי של האולימפיאדה, שבו החבר'ה האלה לכודים ולא יכולים לעזוב את הכפר למשך שבועיים, וזה ממש מעניין, הפסיכולוגיה של זה, ואיך הם רוצים שחבריהם יראו אותם". העבודה הזאת, היא אומרת עם כנות בעיניים, 'היא כבוד גדול, והדאגה העיקרית שלי היא לגרום להביא למדינה שלי גאווה".
בינתיים המותג שלה רק מתחזק. מלבד הבוטיק של אלפי המטרים שנפתח בברומפטון קרוס החודש (מיתון? איזה מיתון?), מידת ההצלחה שלה נמדדת במידת החשיפה שהבגדים מקבלים, ומקרטני נמצאת בטופ של הרשימות של העורכים והסלבריטאים כבר כמה שנים.
הייתה שמלת הג'ינס שזכתה לאינספור העתקות באביב 2011, השחורה עם הנקודות מהסתיו שעבר, התחרה שריהאנה לבשה בנשף של המט, הסרבל הסקסי בניגוד לכל הציפיות שהיא בעצמה לבשה בטקס פרסי האופנה הבריטית בנובמבר שעבר, ואחרונה, אבל לא בסדר החשיבות, שמלת אוקטביה עם הצדדים הכהים שיוצרים אשליה אופטית שקייט ווינסלט הפכה לשלה וקייט מוס חגגה בה במסיבה של שבוע האופנה בלונדון.
עכשיו, על סף פתיחת פרויקט 12SS, עם חליפות הפיג'מה ושמלות ה-Aertex הספורטיביות/סקסיות שלה שתכף מגיעות לחנויות, הגענו לנקודה שבה מקרטני מצאה את הגרוב שלה וגם קהל גדול של נאמנים. האם זה עושה לה טוב לראות נשים אחרות לובשות את הבגדים שלה? "הו, אלוהים, אני ממש מובכת כשאני מביאה את הילדים לבית הספר. אם למישהי יש תיק שלי, אני, כאילו, 'או, תיק יפה', או 'וואו, הם לובשים את הז'קט שלי'. ואת יודעת כמה ז'קטים יש בעולם שאפשר לבחור מתוכם?".
- אנחנו ממש לא התחברנו לחליפות הפיג'מה של מקרטני
בית הספר שאליו היא מביאה את הילדים ממש לא ממוצע - קלאודיה שיפר ואל מקפירסון הן חלק מהאמהות האחרות - וזה בטח עוזר שהקהל שלה מורכב מנשים שהולכות לפרמיירות והשקות בינלאומיות. אבל היא עומדת על כך שרק מפני שהיא חיה את סגנון החיים הזה (סופשבוע באחוזה שלה בוויל אוף אבשאם, נסיעות קבועות ללונג איילנד לבקר את המשפחה של אמה, שלוש מסיבות לציון יום הולדתה ה-40, כולל ארוחת ערב בבית אפסלי בהייד פארק קורנר) לא הופך אותה ל"אחת מהחוג הזה".
קשה להאמין לזה כשזה מגיע מהמעצבת שנעמי קמפבל וקייט מוס כיכבו בתצוגה שלה, שלא לדבר על האישה שעשתה את שמלת החתונה של מדונה, אבל מקרטני טוענת שבעיניה האופנה היא עדיין משהו מאיים. "אני לא נכנסת לחנויות כל כך הרבה עכשיו, אבל פעם מצאתי את זה די מטריד. ומאוד חשוב לי לעשות בגדים שמוציאים מנשים את המיטב".
"אני רוצה שהן ייכנסו לחנות שלי, יזרקו את התיק על ספה וייתקעו שם". האם היא מקבלת משוב מהחברים שלה? "טוב, אין לי זמן להביא מלא דברים חזרה מהמדידות ולהגיד 'היי, תמדדו את זה'. אבל יש לי חברות שנותנות לי המון מידע, וכרגע הן אומרות 'אנחנו אוהבות את מה שאת עושה'". זה מפתה לחשוב שהחברים שלה נבחרו בקפידה בשל תכונותיהן הקישוטיות, והרעיון משעשע את מקרטני.
"אנחנו לא יוצאים ומתקיפים אנשים", היא אומרת. "דברים קורים באופן טבעי". הודות לפול וללינדה המנוחה היא אוטומטית מחוברת, במובן הכי חיובי שיש, משני צדי האוקיינוס האטלנטי, אבל מעבר לזה מקרטני מושכת חברות באופן טבעי, כי היא חמה, כיפית, חדה ואפשר לרכל איתה.
"הו, כן, אני בחורה של בנות. לכבוד היום הולדת שלי הייתה ארוחה רק של בנות (עם סם טיילור-ווד, בין השאר). אני בהחלט מתרשמת מנשים". להגיע לגיל 40 גרם לה לחשוב על "כמות הזמן שאני מבלה עם אנשים מסוימים, הן בעסקים והן בחברויות שלי. זה גרם לי להרגיש בת מזל". החבורה האקלקטית של מקרטני התייצבה כאיש אחד בתצוגה שלה בשבוע האופנה האחרון בלונדון. ריהאנה לצד ריצ'ארד אי.גרנט, קייט מוס עם פיטר בלייק, קניה ווסט עם פול וויטהאוס. האורח שכנראה קיבל את מרבית תשומת הלב היה אחיה ג'יימס, ולצידה עמד כל הערב בעלה, אלסדהייר וויליס.
שמונה שנים אחרי שהתחתנו היא אומרת שיש לה כזה מזל שמצאה אותו. "אני חושבת שאם את רוצה לעשות משהו בחיים, תמצאי בעל טוב. תשכחי מהקטע של להיות אשת עסקים טובה, פשוט תמצאי בעל טוב! זה בטח יעזור עם כל השאר".
הם הכירו בפגישת עסקים כשוויליס ניהל את ווינק מדיה ומקרטני הייתה לקוחה, אף על פי שוויליס - היום יועץ קריאיטיב ל"אדידס" ומי שעומד מאחורי המיתוג של קו ההלבשה התחתונה החדש של דיוויד בקהאם - הוא עדיין הפנים שלא בדיוק מזהים בתמונות הפפראצי. במקום שבו מקרטני יודעת להוריד את הסנטר ולתת לשיערה להתנופף כשמגיעים למסעדה או יוצאים ממסיבה, הוא בדרך כלל נועץ מבט בקרקע. "הוא לא שונא את זה, הוא לא אוהב את זה. בזה אנחנו דומים. הוא פשוט בחור מאוזן מאוד. אני אוהבת אותו ואני חושבת שהוא..." לפתע היא נראית לא נינוחה, מצטערת על זה שלרגע הורידה את החומות. '"הוא פשוט בחור מרשים מאוד".
זה בטח לא קל, לג'נגל בין העבודה לחיי משפחה. למקטרני יש מעין קיום לחוץ שיכול לגרום להרבה נשים... "להתפלץ?", היא מתנדבת לסיים את המשפט. "את יודעת, זה קל מאוד להיתקע בזה ולהילחץ בגלל הילדים, להילחץ בגלל העבודה. כל הזמן צריך לעבור על זה ולשאול את עצמך, האם ניתן לעשות את זה?".
אבל לשני בני הזוג יש היתרון בזה שהם הבוסים של עצמם, והיא גם מבהירה כשזה מגיע לסדר העדיפויות שלה: "כולם היום מאמינים שאפשר להמשיך לעבוד, לעבוד, לעבוד, אבל איך שאני רואה את זה, אני יכולה לעצב עוד שש שמלות, ואולי הן יהיו טובות יותר מהשש שלפניהן, אבל זה לא הדבר החשוב ביותר. הדבר החשוב ביותר זה הילדים שלי".
מקרטני קיבלה את ערכי המשפחה שלה מפול ולינדה בעלי סגנון ההורות המפורסם שלהם, שכלל לשלוח את הילדים לבתי ספר ציבוריים ולגדל את כולם באותו חדר בקוטג' במזרח אסקס. מקרטני פעם תיארה את סירובו של אביה לחיות כמו מיליונר כ"קמצנות". "אני לא חושבת שאמרתי את זה", היא אומרת בקול של כנות. "זאת הייתה בדיחה - אבא שלי לא קמצן. הוא איש נדיב בצורה יוצאת דופן, רגשית וכלכלית. אבל אותנו מעולם לא פינקו או הציפו בכסף. ההורים שלי היו דור ראשון (לעושר), הם הרוויחו את הכסף שלהם, הם לא ירשו אותו. מעולם לא הרגשתי שמגיע לי משהו, ואני לא מרגישה כך גם היום. זה מה שהתכוונתי אז".
למעשה לינדה באה ממשפחה עשירה בחוף המזרחי, אבל אנחנו מבינים את העיקרון. פול ולינדה הצליחו בשמירה על אורח חיים משפחתי פשוט יחסית. העולם של מקרטני הוא ההפך: מכונה משומנת היטב שנשענת על הרבה כסף והרבה אנשי צוות. "יש לי עוזרת בית", היא מודה לא בהתלהבות, "ומטפלת, אף על פי שאני לא אוהבת את המילה. אני אומרת לה 'אני פשוט רוצה לקרוא לך חברה'".
היא מגלגלת עיניים, מבינה עד כמה זה בלתי אפשרי להרחיק את עצמה מעולם שהיא לא רוצה להיות משויכת אליו. השאלה היא האם תוכל למנוע מילדיה מצב שבו ייקחו את הכול כמובן מאליו? "אני עובדת, ואני נותנת לילדים שלי להבין שעובדים בשביל כסף, ושאם יוצאים לאכול פיצה זה עולה כסף. האם אני מתחרטת על זה שהחיים שלי לא יכולים להיות פשוטים יותר?", היא תולה בי עיניים כחולות גדולות. "זאת שנה מטורפת עבורנו. הגענו למקסימום מבחינה מנטאלית ופיזית. אבל תקשיבי, אין לי תלונות".
ועם המילים האלה מגיעה שעת העוצר של שש וחצי. היא מחבקת ומנופפת לשלום ורצה החוצה, להספיק להגיע הביתה בזמן לאמבטיות.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם