כביש עוקף גבינה: עוגת טופו לשבועות
גם הטבעונים הלוחמניים ביותר מודים לפעמים שהם מתגעגעים למאכלים המסורתיים של הבית. זה קורה בעיקר כשחג עומד בפתח, כמו שבועות. שחר שילוח לא נכנעת ומכינה עוגת חג נטולת גבינות
לקראת שבועות אנו מוצפים בפרסומות שמאיצות בנו לקנות מאכלי חלב, מוצרים שנויים במחלוקת - הן מסיבות בריאותיות והן מתוך דאגה לרווחת הפרות. האם האומה שנלחמה על הקוטג' בשם הצדק חברתי יודעת למה נהוג לאכול מוצרי חלב בשבועות?
למנהג יש כמה טעמים. העיקרי שבהם הוא שעד מתן תורה, הבשר שאכלו בני ישראל בעצם לא היה כשר. כשניתנה התורה, התקבלו איתה ההנחיות לשחיטה כשרה ולהגעלת הכלים, אבל מכיוון שהאירוע המכונן התרחש בשבת, החבר'ה סביב הר סיני לא יכלו להרתיח מים ולהשחיז סכינים כדי להעניק לחיות שלהם מוות תקני על פי היהדות. במדבר, יש להניח, המבחר של ירקות, פירות, דגנים וקטניות היה דל ולפיכך בני ישראל התקינו לעצמם סעודה שמבוססת על מאכלי חלב.
אבל מה שמעניין עוד יותר בהקשר הקולינרי של אותו מעמד היסטורי מרגש, הוא שעד אז בני ישראל לא נהגו לפתוח את הבוקר עם יוגורט או להגיש באירועים חגיגיים פלטת גבינות. הסיבה לכך הייתה איסור המופיע לראשונה בשבע מצוות בני נוח הנקרא "אבר מן החי." אבר מן החי הוא חלק מחיה שלא מתה, וגם חלב יכול להתפרש כחלק מהאיסור הזה.
את ההוראות המפורטות איך, את מי ומתי לשחוט אפשר לפרש כהמלצה לאכילת בשר. אבל, כפי שהסבירה לי פעם גברת אחת מהקהילה הטבעונית של האפריקאים העבריים בני ישראל (המכונים "הכושיים העבריים מדימונה"), אפשר לפרש אותן כהגבלות לאכילת מוצרים מהחי. ואכן, היהדות, או לפחות החלק הלא ממוסחר שלה, דואגת שגם אם נאכל בשר, נעשה זאת בדרך מעודנת.
מה שכן, חגים הם דבר נחמד, בעיקר בקטע של ארוחות דשנות. אפילו את הטבעונים הלוחמניים ביותר אפשר לתפוס לפעמים מודים שהם מתגעגעים למאכלים המסורתיים של הבית. הגעגוע הזה משחק לידיהם של יצרני המזון המתועש, שהוגים ומנפיקים חיקויי בשר וגבינה מהצומח בתוספת של הכימיקלים המוכרים לכולנו מתעשיית המזון המעובד. נחמד שזה קיים, בעיקר בשביל מי שרוצה לחיות בלי (בשר) ולהרגיש עם (צ'יזבורגר), אבל לא כדאי להתמכר. אפשר גם אחרת. גם בלי כישורים, כלים או מוצרים נדירים, אפשר להכין במטבח הביתי מנות חגיגיות, אפילו מושחתות. לפעמים הן יהיו דומות לאוכל של הילדות ולפעמים לא, אבל בטוח תהיו גאים להניח אותן על השולחן. הנה אחת כזאת.
בשביל המתכון החגיגי והיפה הזה גייסתי את רני רותם, שיחד עם זוגתו גלית שרייבר מכין ומצלם מתכונים טבעוניים שגורמים לי לרצות לקפוץ ראש לתוך מסך הפייסבוק. העוגה הרבה יותר פשוטה להכנה ממה שהיא עשויה להיראות ומורכבת ממוצרים בצורתם המסורתית והפשוטה.
החומרים:
לבצק:
200 גרם שיבולת שועל שלמה
40 גרם קשיו לא קלוי
40 גרם מקדמיה
100 גרם שמן זרעי ענבים או קנולה
5 כפות סילאן
כפית קינמון
למלית:
3 חבילות טופו משי (להשיג בבתי טבע או ראו גיוונים בסוף המתכון)
חצי כוס סוכר או סילאן
¼ כוס שקדים מולבנים, טחונים לאבקה
גרידה מלימון שלם + כף מיץ
כפית תמצית וניל
4 כפות חלב סויה
2 כפות קורנפלור
קורט מלח
לציפוי:
ריבת תות
ההכנה:
1. טוחנים את כל חומרי הבצק, משטחים בתבנית ושולחים לפריזר מכוסה לחצי שעה.
2. המלית - מפוררים את הטופו וסוחטים את המים ומוסיפים את כל החומרים האחרים.
3. מוציאים את התבנית מהפריזר ויוצקים מעל הבצק את המלית.
4. מכניסים לתנור לכ-40 דקות בחום של 180 מעלות. אם מכסים בנייר כסף העוגה יוצאת לבנה.
5. מצפים בריבת תותים.
גיוונים: אם אין טופו משי, אפשר להשתמש בטופו רגיל ולטחון אותו בבלנדר עם מעט מים או חלב סויה. למלית אפשר להוסיף כחצי כף קינמון וחצי כף מוסקט טחון.
הזנה: 8. במקום קמח וחמאה יש כאן שיבולת שועל ואגוזים, ובמקום מוצרי חלב, שרבים אינם יכולים או מתקשים לעכל, יש כאן מוצרי סויה. צריך לציין שסויה, עם כל יתרונותיה כספקית טובה של חלבון מהצומח, אינה מתאימה לכולם כי היא מכילה פיטואסטרוגנים, מולקולות צמחיות שדומות במבנה שלהן להורמון הנשי אסטרוגן.
ידידותיות לסביבה: 8. חלק ניכר מהמוצרים במתכון מיובאים, אבל רבים מהם ניתן לקנות בתפזורת. עוגה לשבועות שלא עוברת דרך תעשיית החלב חוסכת זיהום רב של קרקע ומים ותורמת פחות לאפקט החממה.
ידידותיות למשתמש: 9. אולי זה לא המתכון הכי פשוט שהופיע בטור הזה, אבל היחס בין השקעה לתוצאה מעלה מאוד את הציון.
הדאווין: 10. תראו כמה היא יפה!
זיל הזול: 7. טופו משי, מקדמיה וקשיו אינם מוצרים זולים, אבל לא כל יום אופים עוגה חגיגית כזאת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם