איך להתנתק מהתמכרות לניצחונות: תקשיבו לאודטה
וגם: גברים שמחזירים לעצמם את המראה הצעיר, בגדי ים של כוכבות, משפט מחוזי וסרט נהדר. לגזור ולשמור
כן, הרבה ילדים מוכים מפתחים לעצמם את היכולת הזו בבגרותם, כדי ש"שנית מצדה לא תיפול". וזהו ניצחון מחורבן, כמובן. כי בעודי עושה מהם פיתה פלאפל, את עצמי אני מכניסה לאנרגיות המסריחות האלה, שלא בא לי להיות בהן אפילו לדקה. שלא לומר איך שאני נותנת פרס על עבירה. כי תשומת לב רעה היא גם כן "צומי", ולמה שאתן אותה לרשעים? זה אמנם קורה לי לעתים מאוד נדירות, ובכתב, אבל כשזה קורה (כולל הריגוש העתיק הזה של הלוחמה), אני מה זה נרעשת: איך מישהו הצליח לגרור אותי למקומות האלה? איך בכלל הצליחו ללחוץ לי על הכפתורים? ובעודי מבוהלת על "לוח הבקרה החשוף שלי", כביכול , אני לא מדווחת לעצמי שהגישה לשם היא רק מהבפנים, כמובן.
האירוע החיצוני הוא תמיד רק תדר ההתקפה האלים, המוכר לי מזמן, שדנדן לי את כל פעמוני האזעקה הפנימיים. כי הילדה המעוכה הזו שהייתי פעם הבטיחה לעצמה לכשתגדל: אף אחד לא יעשה לי את זה יותר, וכל אצבע שינופפו בה מולי, גם ממרחק, אשבור אותה כמו זרד יבש. ברור לי שתוקפנות היא רגש לגיטימי, כמו כל רגש על פלטת הצבעים של אלוהים. הבעיה היא לא ברגש, אלא במה עושים איתו ולאן מתעלים אותו. אז אחרי שסיימתי לפחד מהרגש הזה בתוכי, הבנתי שפשוט לא בא לי עליו. די כבר, די עם החרא הזה. הוא מוצה. וגם אם כל אינצידנט כזה הוא "חומרים לעבודה" בעבורי, כדי לזהות ולהשטיח בתוכי עוד כפתור הפעלה עתיק, זו מפלצת עם אלף ראשים.
יום אחד סיפרתי את הקטע המתסכל הזה לחבר טוב שלי, והוא נתן לי רעיון פצצה: "בכל פעם שתרגישי את הגירוד האלים הזה בקצות האצבעות ותרצי להחזיר להם (או לתת להם מנה אחת אפיים/ לא להישאר חייבת/לשים אותם במקום/להראות להם מה זה), ספרי לעצמך בשקט: 'זה הסמים שלי ואני לא הולכת לשם'. בדיוק כמו ששיכור בגמילה רואה את הבקבוק ולא הולך אליו - ככה גם את. כי לא מדובר במישהו שבא להרוג אותך פיזית, שאז זה נכון להחזיר, אלא רק בהתנצחות עם מטומטמים שמגרים לך ומהדהדים לך את הלוחמה. אז די עם זה. אבא שלך שהרביץ לך כבר מת. והקטע הוא לא להיות בקצה המנצח של משוואת ה' מכה-מוכה' - אלא לצאת ממנה לחלוטין. אנשים סבורים שסמים זה רק קוק וג'וינטים, אבל יש גם אחרים, והם סמויים".
וזהו, זה עשה לי את הטריק בדקה. חוויתי שם "ריפוי בדימוי" חזק ביותר, כי מי רוצה להיות בסמים? וכמובן שאיך שאנחנו חושבים שהשתלטנו על איזה קושי, בא היוניברס ועושה לך טסט. והמבחן הגיע לי במייל בלתי נעים מסוים. עניתי לשולח בקטנה, אבל תשובה מתוחכמת, שתלמד אותו לקח, שתגרום לו לחשוב טוב טוב לפני שיתחשק לו לשלוח לי כאלה דברים בפעם הבאה, ואז נזכרתי ב"סמים" הזה וזרקתי ללא צער את כל השנינויות לפח.
חלאס. לא עונה, לא מחנכת יותר אימבצילים, נאדה. הם אוויר בשבילי. לא חייבת לענות להם כדי להשיב איזה אי סדר ואיזון על כנו, ולא כלום. מנתקת איתם מגע, ומצדי, שזה יישאר "בלתי מאוזן" לנצח נצחים. מבטיחה לכם דבר אחד: באופן מפתיע, להתנתק מכל זה - זה הרבה יותר קל ומתגמל ממה שמדמיינים. בזמנכם הפנוי, למי שמכיר את הדברים האלה מהבפנים.
ככל שאנחנו מתבגרים, צבע הגבות, הריסים, עור הפנים והשפתיים דוהה לנו, וזהו אחד הגורמים הבלתי ממופים (להבדיל משיער השיבה, למשל, או הקמטים הברורים), שגורמים לנו להיראות עייפים ומבוגרים לגילנו.
לנשים יש ארסנל שלם של פטנטים נגד זה. החל מאיפור מתוחכם, וכלה בהדגשת תווי פנים באיפור קבוע, שמחזיר להן את המראה החיוני והצעיר. לגברים יש פחות אפשרויות, אלא אם כן הם הולכים לג'ואנה שרפמן מ"ג'ואנה ארט" (רח' ברזיל 17 תל אביב, johana.co.il) ומחזירים לעצמם את המראה הצעיר. בטכניקה ייחודית וערמומית היא מדגישה לטובי בנינו גבות, ריסים ושפתיים (בלי תוחם), ומחדשת להם את ימיהם כקדם. זה משפיע להם על העבודה, הפרנסה, הכסף, הסקס וכמובן על הדימוי העצמי. ראיתי עבודות שלה במציאות, ואף אחד לא ינחש שהיא עבדה שם!
אחותי כלה, עם כל העומקים שלנו, אנחנו יצורות שטחיות לאללה, וטוב שכך. אז אם בא לך לדפוק הקיץ הופעה פגזית ולהיראות במיטבך, לכי לשואו רום של "גוטקס" (מרדכי אנילביץ' 62, תל אביב) ובקשי את השוסים הבאים שמגיעים בשלל צבעים מרהיבים:
T6213 - 213
12AD - 078
12CR - 077
בגדי ים שלמים, גזרות מחטבות עם מחוכים פנימיים, את תשתגעי על עצמך - באחריות.
"אם לצחוק שלך יהיו פעם גורים - אני רוצה אחד". (המתקשר והמרפא המעולה אמנון יוסטינג ממושב בני ציון לציפי שביט שצחקה בצחוק מתגלגל).
רוצו בהמוניכם לסרט החדש של איתן פוקס, "הסיפור של יוסי", כי הוא הנאה צרופה. הוא ההמשך לסיפור של "יוסי וג'אגר", אבל עומד לחלוטין בפני עצמו. אני יכולה לספר לכם שרואים שם בסינמסקופ ברור את השנורקלים המפוארים של ליאור אשכנזי ועוז זהבי, אבל לנתון הזה מחוברים גם שחקנים נפלאים ואמינים מהשורה הראשונה (שני המדהימים האלה, כאמור, אוהד קנולר ואורלי זילברשץ), תסריט מדויק של איתי סגל וסיפור אהבה עדין, אמין ומקסים. אל תחמיצו.
הצעות, בקשות, טיפים? שלחו לאודטה פקס 03-5682892 או מייל odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם