ראשי » סגנון » תיירות » תיירות בעולם

מאיראן באהבה: אירופה בתמונה

המתח לכאורה בין שתי נשים ממדינות אויבות הפך לבוקר מרגש עם מפגש קצר אך מיוחד בצרפת. תלמה אדמון מנציחה את אירופה בעדשת המצלמה

דיבולסהיים, אלזאס, צרפת.

היו שם שלושה שולחנות מכוסים במפות אקוורליות. פיירט מיקמה את המשפחה השוויצרית בשולחן האמצעי, וכשהגישה את מאפה הבוקר החמים שלה, לחשה: בכוונה הפרדתי ביניכם ובין הזוג ההוא. למדתי להיזהר מאז שהושבתי ואלנים ופלמים בשולחנות סמוכים כי חשבתי שלבלגים יהיו נושאים משותפים לשיחה.

>> עוד אירופה בתמונה

והזוג בשולחן השלישי, הוא אויב שלנו? הקשיתי. הגבר שמולי ירה בי מבט נוזף, הנימוסים שלי שבו ואכזבו. פיירט פערה זוג עיניים כחולות בהירות כמי הריין. הלחישה שלה הפכה לתנועת שפתיים בלבד: הם איראנים.

האיראני היה בעל פנים מסותתים, שיער גלי שחור בוהק. כתפיו המכונסות העידו כי היה רוצה להיעלם. היא היתה שחומה ויפה ולראשה חבשה מעין כובע רך דמוי מטפחת בהירה. עיניה בערו בעליצות כששלחה מבטים לעברנו.

לבסוף לא התאפקה. מאיפה אתם? שאלה באנגלית מעל לראשי השוויצרים. שמחתי שהיא הפרה את הכללים שאני נוהגת לשכוח. כששמעה את התשובה זינקה ממקומה ומיהרה אלינו. ידעתי!
קראה בחדווה. היא רכנה אליי, נישקה אותי על לחי ועל עוד לחי, אחזה בידי בין כפות ידיה החמות ולא הרפתה. "שמי סאלומה, היו לי בתיכון חברות יהודיות, אני כל כך שמחה לפגוש אתכם".

היא דיברה מהר, בלי עכבות. היא רצתה להספיק. את כל החיים רצתה למסור בידיי בבת אחת. ההרעפה חסרת המבוכה הזאת כמו ניפצה את השולחן השוויצרי שבמרכז. ההורים הבלונדים חייכו לעצמם, ולא העזו לנעוץ מבטים. לשפת הנהר שבין צרפת לגרמניה ניגשה אליי אישה איראנית שופעת מילים. כל זה התרחש בכפר ששמו "ביתו של השטן". כך בדיוק צריכים דברים להתרחש.

בעלה של סאלומה נשאר לשבת בשולחן המרוחק. הוא שלח

לעברנו מבט אדיב ודבר מה הוגף בפניו בעדינות רבה. הגבר שאיתי הסתכל בנו בתמיהה.

סאלומה ואני, העיניים החומות הענקיות שלה, שפתיה המצוירות, האנגלית הזריזה שלה. החום שהיא שפעה. אנרגיה אדירה כזאת. סאלומה נגעה בכיסוי הראש שלה ואמרה: אני לא דתייה, אני מחלימה מסרטן. הם חצו את הריין מגרמניה, שם הם מתגוררים בעיר קטנה, כדי לחגוג את סיום הכימותרפיה.

התחבקנו. החלפנו כתובות. חיים שלמים עברו בינינו בחמש דקות. בעלה הוריד את המזוודות. עמדנו בפתח עם העצב שנברא בינינו פתאום. התחלתי לחשוש לה. סאלומה ניחשה. היא מיהרה אליי וחיבקה אותי עוד פעם. החיוך שלה היה מלא תנופה. "אל תדאגי", לחשה סמוך ללחיי. "אל תדאגי, ג'ון. זה דרלינג, בפרסית". יקירתי , אמרתי לה. יקירתי, היא אמרה, והמילה שהתה בפיה כאילו המסה פרלין שוקולד.

בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טיולים וידיעת הארץ -

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...