סינגל מאלט ליידיס: ויסקי זה בכלל לבחורות
תשכחו מקאווה, גם לנשים מגיע וויסקי. עומר טל יצאה לסיבוב ברים עם שגרירת אחד המותגים היוקרתיים ביותר של המשקה הענברי, ואפילו הצליחה לזכור מה היה שם
הפגישה עם פטסי כריסטי מתרחשת בעיתוי מושלם. פחות משעתיים לפני כן הבחור המריא בחזרה לארצות-הברית בתום חופשת חלומות בארץ. לא נתראה בשלושת השבועות הקרובים וזה די קורע לב. מה טוב יותר, לפיכך, מאשר להטביע את יגוני בוויסקי, ובחברה נשית תומכת. וכך יוצא לפועל סיבוב ברים אורבני עם כריסטי, השגרירה החדשה של וויסקי "THE MACALLAN" במזרח התיכון, שזהו ביקורה הראשון בארץ. בת 30, היא אוחזת בג'וב שהוא חלומם הרטוב והחריף-מעקצץ, ענברי ומשמח לב, של הרבה מאוד אנשים.
בזמן שאני מתלבשת, עולה התלבטות בסוגיה אם לשתות שתי כפות שמן זית כדי לרפד את הקיבה ולמנוע השתכרות מוקדמת מהצפוי וחמורה מהרצוי. על אף שאינני מתגוררת בדובאי, מדריכה ברמנים ובעלי עסקים בהלכות ה"רולס רויס של הוויסקי" ומפקחת על נוזלים שנמים לא פחות זמן מהיפהפייה הנרדמת בתוך חביות עץ אלון ענקיות, גם אני יודעת משהו על אלכוהול.
כריסטי נאספת לדייט שלנו ממסעדת הגורמה "מול ים" שבנמל תל-אביב, שם היא מדריכה קומץ מאנשי חיי הלילה המקומיים. אשה יחידה בעולם של גברים, והיא מרשימה, כריזמטית ואנרגטית. הדבר היחיד שלא קוקטי אצלה הוא תיק הגב העמוס שאיתו היא מתנייעת, המלא במיני כלים מוזהבים ומעודנים שבעזרתם היא מדגימה טכניקות ערבוב קוקטיילים (המומחיות שלה כ"מיקסולוגית") ועושה שואו אוף. לאבד אחד מהם זה בטח כמו שאני אאבד את כל הפנסיה שצברתי מגיל 25.
על המושב הקדמי במכונית, בדרך ל בר ה-MATE בדיזנגוף, היא משתתקת, מבצעת אתחול למערכת. מהבוקר היא על הרגליים, מדברת ומפלרטטת באופן מאוזן להפליא, מספרת צ'יזבטי וויסקי ("אני לא זוכרת לעצור לשתות מים") ומסתחבקת בחן נשי. אין ספק שהיא מתאימה בול לתפקיד, על אף שרוב הקהל של המותג גברי לחלוטין. "כשגברים רואים אשה מדברת על וויסקי ומבינה ומתלהבת, הם בשוק", היא מסבירה, "המהלך של החברה לשכור אשה לתפקיד הזה הוא מאוד פורץ דרך ואמיץ".
עם איזה אספקט של ההתנהגות הגברית היא מתמודדת בעיקר? אגו, כמובן. בעיקר משום שמדובר במשקה ממותג ויוקרתי, שמתומחר בהתאם ולוחץ לגברים מלאים בעצמם על הכפתור של ה"תזכירי לי מי את, מיידעלע?".
מה זה יקר? יקר לאללה. THE MACALLAN 1851 INSPIRATION, לדוגמה, ששתיתי ב"מול ים" ושכמעט העלה דמעות בעיני, הוא סינגל מאלט שטעמו מתעתד להידמות ככל שניתן לוויסקי של הפירמה משנת 1851 (פטסי: "זה כמו לחזור אחורה בזמן"). בקבוקים ממנו רוכשים רק בדיוטי פרי (224 דולר, בשבילכם), ושוט כלל לא מתומחר.
הידע והביטחון העצמי של כריסטי בעבודה נרכש במהלך 16 שנות עמידה מאחורי הבר. את כישורי הבירמון וההתמנגלות פיתחה בבית הוריה, שניהלו בית מלון קטן בליוואק, עיירה הסמוכה לסודאברי שבה התגוררו, חמש שעות צפונית לטורונטו ("זאת הייתה עיירה קטנה והייתי צריכה להיות ביץ' כדי לשרוד שם"). היא למדה ביוכימיה באוניברסיטת מונטריאול, חתכה ללימודי אמנות ולבסוף והחלה לעבוד במשרד ממשלתי בטורונטו. "הייתי אמורה להיות מאושרת כי זאת הייתה משרה נחשקת, אבל במשך שנתיים ישבתי בקיוביקל מתוסכלת ומשועממת ופשוט שנאתי את זה. התקשרתי לאמי ואמרתי שאני מתפטרת".
היא חזרה לברמן והתמקצעה בערבוב משקאות. מאז ומעולם הייתה לה תשוקה לוויסקי ("אי אפשר לאפיין נשים ששותות וויסקי. יש הכל מכל") וכשיצא לה לפגוש בעבודה את בוב דלגארנו, ה"בלנדר" הראשי של THE MACALLAN (המיובא על ידי חברת צרפת-ישראל), שאחראי על מה שנכנס לחביות (= אלוהים), הזכירה לו שהיא רוצה ג'וב בחברה. שמונה חודשים מאוחר יותר, ב-2007, התחילה לעבוד כשגרירה ומיקסולוגית מטעמם בקנדה, באנגליה - ועכשיו, כאמור, במידל איסט.
היא הראשונה להסכים שזה לא סיפור סינדרלה קלאסי, יש בו הרבה מוטיבציה ומיקוד. "כשחברות מקטרות שהן לחוצות ושונאות את העבודה, אני אומרת שלדעתי את חייבת לעשות משהו שאת אוהבת, ואם את הכי טובה במה שאת עושה, משהו טוב פשוט חייב לקרות לך".
אני מוסרת את המפתחות לכבד שלי בידיה, והיא מזמינה פעמיים THE MACALLAN FINE OAK 12. לשותי "און דה רוקס", היא ממליצה לא להטביע ישר את הוויסקי במספר קוביות קרח, אלא להוסיף אחת-אחת ובעדינות לתוך המשקה, עד שמגיעים לתמהיל הרצוי. את ההרגל הזה אני זונחת מיד, כי הוויסקי באמת טעים, מתקתק ומחליק בגרון.
ב"סקס בוטיק", התחנה השנייה שלנו, היא מתייצבת מאחורי הבר להכין לי קוקטייל וויסקי סאוור, וזה רגע קטן של אגו טריפ. כמו זיקית חברתית שמתאימה את עצמה לסביבה, מאחורי הבר כריסטי יעילה ומהירה ולגמרי לא מאיימת בנוכחותה על הברמנית. המשקה טעים בטירוף ויש לו כזה פלואו כיפי (ראו מתכון), מפתיע לשמוע שהוא מיועד לגברים. היא מספרת על דובאי, בה היא צפויה להתגורר כשנתיים ועדיין מתרגלת אליה. "הדבר הכי קרוב לזה בווייב זה לאס וגאס. הכל חדש, רק 17% מהאוכלוסייה מקומית, אבל אין נשמה כמו כאן", היא מצביעה על קיר דיזנגופי.
חוויית השתייה מגיעה לשיא כשבאמירת "עכשיו נעבור לתותחים הכבדים" היא פותחת בנונשלנט THE MACALLAN FINE OAK 18 , בקבוק שיושן, כשמו (18 שנה), בחביות שבעבר אכלסו שרי. מחיר כוסית מהנקטר מגיע לכ-250 שקל. בתחנה הבאה, "קפה אירופה", לעוד כוסית וויסקי היא מצרפת בירה, סידור שילווה אותה עד סוף הלילה. יין אדום היא לא אוהבת. הקוקטיילים, היא אומרת, הם טרנד חזק בלונדון, ולא מדובר במשקאות נוסח "סקס והעיר", אלא באלו החזקים והקלאסיים, שחביבים מאוד גם על גברים כעת.
כשאני מודה ששמחתי להיווכח שהיא קנדית ולא סקוטית, מחשש שלא אצליח להבין מילה, כריסטי מודה שהמבטא הסקוטי הוא מה שקנה אותה כשפגשה את החבר שלה, שמכהן עכשיו בתפקיד מקביל לזה שלה באנגליה. "זה כל כך סקסי", היא צוחקת. הם נפגשים בערך פעם בחודש, לשבוע, והיא רואה את היתרונות שבסידור ("ככה הוא לא משגע אותי, ואני לא כועסת שהבית מבולגן"). כריסטי מתעופפת למבשלה הראשית של החברה בסקוטלנד ארבע פעמים בשנה, מבלה שבוע בצמוד לבוב ומתמקצעת. וכן, גם היא תקועה לא מעט מול האינבוקס, מבצעת עבודה משרדית והפקתית.
התחנה האחרונה שלנו היא ה-"COOKIES AND CREAM" באלנבי. כבר כמעט ארבע בבוקר, ובעוד שלוש שעות וחצי היא משכימה. עדיין סוחבת בכבוד, היא מחליפה לטייטס, חולצה ונעליים שטוחות. היא הגיעה לישראל יומיים קודם לכן, מיד התחילה לעבוד, ומחרתיים היא שוב בדובאי. רק היום היה לה קצת "פיס אוף מיינד" לקלוט עד כמה ישראל גרובית. בבית, בניגוד להרגלי בסוף ערבי שתייה אינטנסיביים, רגע לפני שאני פורשת לשירותים, אני מתמהמהת. קצת חבל לשחרר מהשלפוחית נוזלים בשווי מוערך של אלף שקל.
החומרים:
2 שוטים THE MACALLAN FINE OAK 12
1 שוט מיץ לימון טרי
2 כפיות סוכר שטוחות
2 טיפות אנגוסטורה ביטר אורנג'
חצי חלבון ביצה (לא חובה)
ההכנה:
מערבבים 10 שניות בשייקר, מוסיפים קוביית קרח ומערבבים שוב. שופכים לתוך כוס נמוכה (לואו בול) שבתוכה קוביית קרח.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם