עוגת תפוחים מצוינת: אודטה יפה ואופה
וגם: איפה נסיכת ילדותי, חנות לכלי בית ולרהיטים עם זהב וסרט ישראלי מהמם. לגזור ולשמור
אם בא לכם על עוגת תפוחים שנראית פושטית אבל שפשוט אי אפשר להפסיק "ליישר" אותה, כי היא ט-עי-מה פחד, לכו על המתכון הזה. קיבלתי אותו מרוני פיין המקסימה מקיבוץ דגניה א', שהיא בשלנית שלוקחת אליפות. זו עוגה נהדרת וקלה לעשייה, ושהיא טעימה מאוד, כבר אמרנו? אז יאללה, לעבודה.
החומרים:
בקערה הראשונה 850 גרם (נטו, שזה ארבע יחידות גדולות) תפוחי עץ ירוקים חמוצים, קלופים וחתוכים לקוביות של ס"מ
100 גרם אגוזי מלך קצוצים גס
3 כפות יין מתוק לקידוש
1 כף טריפל סק - ליקר תפוזים
בקערת המיקסר:
3 ביצים שלמות
250 גרם (כוס ורבע) סוכר
½ כף מחוקה קינמון טחון
השלמה:
קליפה מגוררת מלימון אחד (חצי כפית דחוסה)
150 מ"ל (10 כפות) שמן רגיל
260 גרם (שתי כוסות)
קמח תופח מנופה
ההכנה:
1. בקערת המיקסר מקציפים ישר מההתחלה ביצים שלמות, סוכר וקינמון, עד שמתקבלת קציפה תפוחה ובהירה. מכבים את המיקסר.
2. מוסיפים לקציפת הביצים את קליפת הלימון והשמן ומערבבים ידנית בעזרת כף הגשה גדולה. כשאחיד, מוסיפים גם את הקמח ומערבבים.
3. מוסיפים לבלילה את תוכן הקערה הראשונה, של קוביות התפוחים, ומערבבים. אוספים חומר מירכתי הקערה עד שכל קוביות התפוחים מצופות.
4. מחלקים בכף ההגשה לשלוש תבניות אינגליש-קייק חד פעמיות מנייר 28X9 ס"מ (אין צורך לשמן את התבניות), ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות צלזיוס (356 פרנהייט) במשך 45 דקות. מוציאים מיד ומצננים על השיש. שומרים בחוץ, לא במקרר, ואוכלים פושר. וכן, גיברת זליבנסקי, ניתן להקפיא אותן כשהן עטופות היטב. איזה יאאאאמי שזה, באחריות!
כשהייתי בת חמש יצא לעולם השיר הזה של אליקי, ושנים הוא היה הפסקול של ילדותי. אם תגגלו מדויק, Cha - 1959 Aliki Vougiouklaki - Cha Cha, תגיעו גם אתם למתוקונת היוונייה המדהימה הזו, אליקי וויוקלאקי, שהייתה בת 26 כשהקליטה את השיר הזה. אני מסתכלת על החמודה הזו, איך היא שרה כאן את ה"ניאאו, ניאאו" הקונדסי הזה, ובנקודת זמן מאושרת זו - אין לה מושג שנותרו לה רק עוד 37 שנות חיים. כי היא נפטרה מסרטן הכבד ב-1996, בגיל 63. אוי אליקי אליקי, איזו שמחה הבאת לאנשים כשהיית פה, וגם אחרי!
עשיתי סדר במיילים ישנים, וזה מה שכתב לי בזמנו נכד אהוב בן חמש: "תתא אני אהבאתאח מאוד מאוד מתאי את באה בוקשה אני חלעה אלח". לא , לא מתרגמת, מי שתפס - זה שלו. . .
דורון מרדינגר, שהוא "מעצב טוטאלי", פתח חנות קטנה ומטריפה (כיכר המדינה, ה' באייר 36, תל אביב) לכל מיני שכיות חמדה לבית שהוא יוצר בטכניקות מחשב מדליקות. מדובר בצלחות, כוסות רגל, סכו"ם, פמוטים, שולחנות, כיסאות, שזלונגים, וגם פריטים קטנים יותר כמו מחזיקי מפתחות ייחודיים, כפיות תינוק, ותיונים בעיצוב חללי מתוחכם. וכל אלה רקועים ו/ או מצופים בזהב 18 קראט (על טיטניום), מה שמבטיח את עמידותו של הנוצץ-הנוצץ הזה עליהם.
הפריטים שלו נמצאים בארמונות של אוליגרכים בטורקמניסטן, בבתי המלוכה של מדינות המפרץ ו. . . במגזר הדתי אצלנו, הנוהג להשקיע בכלי שבת משובחים. ספל האספרסו שלו, למשל (פורצלן-פיין בון-צ'יינה, עם ידית מוזהבת, בדיגום מיוחד, מדהים ביופיו), אף הוצג בכתבה בסי-אן-אן, כדוגמה לפריט עיצובי של עושר אגדי, בקומת הנסיכים בארמון באבו דאבי. הם לא שיערו אפילו שהמעצב הוא ישראלי משלנו, כי הלוגו שלו הוא רק "מרדינגר".
אוקצור, איך שאני שוטפת עיניים בכל היופי הזה ושואלת אם כוס היין (עם הרגל המוזהבת ובסיס התחרה המושלם) היא מקריסטל, המעצב עונה לי בשלילה. והסיבה? קריסטל מכיל עופרת (!), שהיא מסרטנת, כמובן. ועוד דבר למדה שם עקרת הבית: שהסיבה האמיתית לכך שאסור להכניס צלחות עם עיטורי זהב טהור למדיח, היא לא המים הרותחים, אלא המלח, שמתפקד שם על תקן "חול ניקוי", ומקלף פיזית את הציפוי. לכו לשם לשטוף את העיניים, זו אחלה תצוגה של אמנות עכשווית שימושית.
רב הקהילה הופתע לראות מתפלל חדש חנוט בחליפת יוקרה ונעלי מעצבים, שהגיע בפעם הראשונה לבית הכנסת שלו. "כבוד הרב", אמר האורח, "באתי להודות לאל על העושר הרב שהוא נתן לי, וגם להרים תרומה של מאה אלף דולר לבית הכנסת". "וואו", התרגש הרב, "תגיד, אם מותר לי לשאול, איך הגעת לעושרך הרב?". והאיש השיב לו: "בחודש שעבר הנחתי תפילין לראשונה בחיי, וביקשתי מהאל הצלחה כלכלית. כעבור שבוע חל מהפך בביזנס שלי, וסגרתי עסקאות במיליוני דולרים. . .".
"איך אתה מסביר את זה?", הופתע הרב, "אני מתפלל לאלוקינו שלוש פעמים ביום, מלמד תורה, פונה לבורא עולם בכל רגע נתון וחושב עליו בכל רגע ורגע, ובכל זאת אני עני מרוד, והשם לא העניק למשפחתי רווחה כלכלית. . .".
"אתה יודע למה זה?", השיב האורח, "כי אתה נודניק, זה למה".
לאון אדרי, משה אדרי ודורון ערן הפיקו, וארנון צדוק ביים סרט עוצר נשימה בשם "ניקה", לפי תסריט פצצה של אבי עמר. מדובר בנושא הטעון של סחר בנשים, וסיפור הסרט הסוחף הזה מבוסס על מקרה אמיתי שקרה לחברה של התסריטאי. לא עושה ספוילר, אבל יש שם הפיאנד. אתם יושבים באולם ולא מאמינים שהיצירה ההוליוודית המהוקצעת הזו היא קומפלט תוצרת ישראל. השחקנים הראשיים, ז'ניה וסרמן המתוקה ואולג לוין (שבצדק הוכתר על ידי גדול מבקרי הקולנוע ברוסיה שראה את הסרט, כמרלון ברנדו החדש) פשוט גונבים את המסך. לא פלא ש"ניקה" זכה בפרס "הסרט הזר הטוב ביותר" בפסטיבל בייג'ין. מה לומר, אל תחמיצו1
הצעות, בקשות, טיפים? שלחו לאודטה פקס 03-5682892 או מייל odetta@maariv.co.il אנא ציינו את מספר הטלפון שלכם
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם