בעניין היין: איזה יינות קונים לחג?
איזה יין יעשה את העבודה בערב החג? כמה כסף כדאי להשקיע והאם התמורה היא מלאה? שי אילן בסדרת טעימות לראש השנה והפעם: יינות במחיר של עד 100 שקלים
אנשים שמצטטים את בוקובסקי הם בדרך כלל פסאודו בוהמיינים, מתחזים שבינם לבין עליבות וגירוד התחתית אין ולא כלום, וכל הקשר שלהם לחיים רוויי אלכוהול הוא השתכרויות חזיריות על חשבון ההורים שלהם. אבל פה ושם ציטוט של בוקובסקי הוא לגיטימי. חג המע"מ הקרב, לוביה שעולה 40 שקל לקילו, מלחמת ברירה בפתח ואלילי ממון המתגלים כפסילים, עשתרות, ואליהו אין. אליהו עדיין שתוי מפסח, לא רואה בעיניים, ואף אחד לא צריך להאשים אותו – הוא פשוט רוצה לנוח. והנה הציטוט: אלכוהול לא עושה את החיים טובים יותר, הוא פשוט גורם לך להרגיש שהם לא יושבים לך על הצוואר.
אם מישהו מזהה מלנכוליה בטקסט הזה, הוא טועה. אחרי 15 יינות או משהו, החיים לא יושבים לי על הצוואר, וגם אם אלו חרחורי הגמיעה של הטור הזה, הרי שהיינות הר"מ יכולים לרומם נדכאים ולעשות את הפרידה הצפויה הרבה פחות עצובה.
ועכשיו לפדגוגיה הבלתי נמנעת:
דרג הביניים של תעשיית היין הישראלית הוא ההצדקה האולטימטיבית לקיום שלה. יש יינות "סופר פרימיום" ישראליים, וחלק מהם ראוי, אבל רובם יקרים מכפי ערכם. כאן נמצאת התמורה האמיתית לכסף, וההתקדמות האמיתית: יינות טובים במחירים שפויים, מהסוג שפותחים פעמיים בשבוע (אם יש משכורת שנכנסת באופן סדיר לבנק), ומורידים באמצעותם את החיים מהצוואר בסטייל, בלי לעוות את הפרצוף ויותר מזה, בהנהון של הערכה.
כרמל שרדונה הסדרה האזורית 2011: בחרתי דווקא את היין הזה כדי לייצג את יקבי כרמל בתחום הביניים, לא בגלל שאין יינות אחרים מצוינים. רוב הסדרה פנטסטית. אבל ראשית, הגיע הזמן להעדפה מתקנת ללבן. על ה"ריזלינג קאיומי" כתבתי כאן לא מזמן, גם הוא מתכנס לרמת המחיר הזאת, למי שרוצה להשקיע קצת יותר ושווה מאוד. שנית, זה פשוט אחד מיינות השרדונה הטובים שיש בישראל. במיוחד ברמת המחיר הזאת. פרי טרופי על רקע חמיצות נהדרת, מינרליות וקלייה קלה. איזון מעולה בין עץ לפרי ואלגנטיות. והמחיר – תענוג. 55 שקל.
הרי גליל אלה 2010: החביב עליי ממשפחת היינות שהרי גליל השיקו לאחרונה. בלנד באמת לא שגרתי: סירה, ברברה, פטי ורדו וקברנה פרנק שמתחברים יפה. פירותיות נדיבה, עץ מתובל וחמיצות טובה. יופי של תמורה למחיר: 70 שקל.
יקבי עמק האלה מרלו 2007: איזה יופי של יין. מבוגר כבר, אבל יכול להתיישן עוד. איזון נהדר בין חמיצות, פרי ועץ. טאניות טובה, הרבה פרי ותיבול: וניל, ציפורן, קצת עשבוניות. רך יחסית אבל לא חנפן. עושה הרבה כבוד לזן. 99 שקל.
רמת הגולן שרדונה 2010: במיטב המסורת של יקבי רמת הגולן, שרדונה טרופי, עם עץ נוכח, וניל, חמאה וכל המתבקש, אבל עם חמיצות מספקת ופרי חיוני. טעם הקהל, אבל בטעם טוב. 66 שקלים.
תבור אדמה מרלו-פטי ורדו וקברנה מורבדר 2009: הפתעה גדולה מתבור. הקברנה-מורבדר מפגין הרבה פרי אדום ועץ מתובל. הוא יין מרוכז, עשוי היטב, הקברנה בו מאוד נוכח. מתלווה לטעם גוון של וניל, ציפורן וניחוח הדרי. באופן כללי, יין מהנה מאוד, מעבר למה שהתרגלנו לצפות מסדרת "אדמה". המרלו-פטי ורדו מאוד ניחוחי, נגיש ופירותי, עם עץ נעים, וניל, פרי אדום ועשבי תיבול. שני יינות שמעידים על קפיצת מדרגה איכותית בסדרה וביקב. 79 שקל.
דלתון קברנה סוביניון רזרב 2009: על זה בדיוק מדברים כשאומרים שיין הוא "ממוקד פרי". קברנה זני אופייני ולא מתווך, עם קסיס ושזיפים, עץ טוב וחמיצות משולבת שמעניקים ליין אורך נשימה ועמוד שדרה איתן. מאוד נעים, מאוד מפתה ויופי של תמורה לכסף. 99 ש"ח
ברקן אסמבלאז' ריחן 2008: נציג חשוב לסדרת הבלנדים של ברקן, זה עם הדומיננטיות של הקברנה. פרי נהדר יש להם בברקן, קברנה בשרני, נוכח מאוד ובעל גוף. מעבר לפרי, גם הרבה תיבול (ציפורן, מעט פלפל) ומשהו מעושן. אחת הסדרות הטובות והמפתיעות שהופיעו בשנה החולפת, ויש לקוות שימשיכו להופיע גם השנה. 89 שקל.
ברקן מרלו רזרב 2009: יופי של יין ואחד ממלכי התמורה למחיר, בשרני, מתובל, חמיצות טובה. נוכחות של עץ מאוד מורגשת, אבל נעימה. יין שמצליח להחזיק יפה בכוס, יציב, עם פטל מרוכז אבל בשום אופן לא ריבתי, וניל נדיב, קצת קופסת סיגר ועשבי תיבול. 65 שקל.
צ'ילאג סירה "ויבו" 2008: קפיצת מדרגה משמעותית ביחס לסירה של 2007. יין מאוזן, אלגנטי ובוגר, שמראה כבר טעמים שניונייים. בשרני, מתובל, לא על הצד הקליל של הסירה, כמו שאני אוהב. 85 שקל.
רקנאטי קברנה, שרדונה, שיראז 2011: מבין היינות שהוציאו יקבי רקנאטי לקראת ראש השנה, החביב עליי הוא השרדונה. יין מרענן, פירותי ומעט פרחוני, נוכחות קלה מאוד של חמאה ווניל שמתאזנת, שלא לומר נבלעת בחומציות נדיבה מאוד, שמתפתחת למינרליות קלה בגימור, עם גוון של קליפות הדרים מריר. השיראז היה להיט אצל עמיתיי, אני פחות התחברתי אליו – מעט ברטי (ע"ע ההקדמה לכתבה הקודמת) ובכל זאת מעניין. שזה אולי גם מה שאפשר להגיד על הקברנה: מעניין, הרפתקני קצת, פחות פירותי ויותר מינרלי. 59 שקל לכל אחד מהיינות.
מאסי קמפופיורין 2008: ושוב, נציג אחד מחו"ל, במחיר מיוחד לחג. צריך לומר "מאזי" ולא "מאסי", אבל כדי לא לבלבל, קראתי לו כפי שנהוג. בהתרשמות ראשונה – יין מרהיב, מתובל מאוד, ניחוח מרשים, עם הרבה עור, דובדבנים, טאניות מתקתקה, איזון ואלגנטיות. מתפתח בכוס לכיוון אדמתי, מינרלי-מתכתי מעט, והעץ טיפה חרוך, מה שקצת פוגם ברושם הראשון, אבל עדיין, במחיר הזה, מציאה. 89 שקל.
בנימינה שרדונה רזרב 2011: שרדונה מאוד עכשווי ונכון, שמתקיף בתחילה עם ארומות טרופיות בולטות, מלון ואפרסק, וגם נוכחות של אשכולית, על רקע של הרבה חמיצות. שרדונה על הצד הרזה, עם גימור מינרלי, כמעט בלי נוכחות של עץ. מרענן ומשמח. 86 שקל.
טפרברג 1870 קברנה סוביניון "טרה" 2009: יופי של יין ברמת המחיר הזאת: מאוד קברנה זני, עם פרי נדיב - טעמי שזיפים ודובדבנים, ותיבול של מנטה. כל זה על רקע של טאניות נדיבה, שמאפיינת את הקברנה של טפרברג. במקרה של היין הנוכחי, היא אולי קצת נוכחת מדי. לחובבי הז'אנר. בכל מקרה, מחיר אטרקטיבי: 69 שקלים.
יקב ויתקין, ריזלינג 2011: כמה אלגנטי היין הזה של ויתקין. מתחיל מאופק, נקי, עם חמיצות טובה בגוון של תפוח ירוק ומינרליות מקסימה, עם פירותיות של משמש. מתפתח מעניין בכוס, ועושה רושם שיכול להתבגר גם יפה בבקבוק שנתיים-שלוש. יין מעט חד, אבל עליז. – 85 שקל.
תשבי שרדונה אסטייט 2011: ישיר וחביב, לא מאוד מורכב, עם פירותיות טובה, אננס ומלון, וחמיצות טובה ממש. עוד דוגמה להתפתחות של היקב הזה, ויופי של תמורה למחיר, 55 שקלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם