הצופה מן הצד: אירופה בתמונה
מעל סוככי הקנוואס בשוק פְּלאס דה לה ליבּרטֶה בסארלה שבצרפת, תמצאו את פסל הברונזה "הצופה מן הצד" של ג'ראר אוליאק. במי ובמה הוא מתבונן?
בטיול בוקר, שלא נשמע בו אלא רחש נעלי ההליכה על העפר האירופי הגרגרי, פנה השביל ימינה במורד גיא צר. מאחור, על הגבעה, עמד בית האיכרים העתיק, צופן את שלוות האורחים הישנים. משמאל עלה יער שגזעי עציו הסתבכו בשרכים ומיני קיסוס, וציפור אחת שרה מתוכו. וככל שירד השביל והיער התרומם, כן התעצמה שירת הציפור ונתלתה באוויר והעולם היה לפעמון זכוכית. הלחן הסתלסל ופסק במקטעים קצובים, והדממות שבין בתי השיר הכילו את הד השירה, שהיה צלול ומדויק כשירה עצמה.
אחר כך כיסתה המולת מטיילים זחוחים את זכר אותה זַכּות, והקבוצה נבלעה בעיר העתיקה וחלפה על פתחי חנויות קטנות ומפתות. סארלה, כפי שהיא נקראת בשמה המקוצר, שמרה את ימי הביניים למען דורות מעודכנים, שנועדו להתעניין במה שהיה. כי מה שהיה מדבר בשפת היציבות ומאשר את ההמשכיות ומכריז על מוצקוּת ועל עתיד שיימתח לפנים כפי שהעבר נמתח עד הנה.
באחת הכיכרות התחומות בבתים כבדים הם הצטלמו לצד שלושה אווזי ברונזה חסרי כנפיים, שגופם הוחלק עד כי היה לסמל. בעלי לב רגיש ראו גם בסמל את בהלת העוף מפני דורשי כבדו. מה אתם רוצים, אמר אנין הטעם, אנשים באים הנה גם כדי לאכול פְוּאַ גְרָא.
''הצופה מן הצד''. פסל ברונזה של ג'ראר אוליאק
צילום: תלמה אדמון
מעל סוככי הקנוואס בשוק פְּלאס דה לה ליבּרטֶה ישב "הצופה מן הצד". פסל ברונזה של נער זקן שפניו מעידות על משובה וניסיון חיים, יושב בנונשלאנטיות על חומת אבן. ברכיו אסופות ברפיון אל מתחת לזרועותיו השמוטות, הוא חסר מעש. לבושו הבלוי שייך למקום אך לא לזמן. דמות שנקלעה להתרחשות כפרית שלא חדלה זה מאות שנים.ג'ראר אוליאק, אמן שנודע בגילופי עץ של דמויות אתמוליות, יצר והציב את פסל הברונזה ב-2002. אוליאק רואה בפסליו האנושיים את החיים כפי שנחוו בעבר.מתוך הזיכרון הקולקטיבי הוא שולף
זקנה מחייכת, בעל מלאכה יגע, כמרים פשוטים, נערים יחפים.
המבט הבהיר שהגבר שלו שולח בהיסח דעת מרושל בשוק ההומה, הוא מבטו של היודע כי אין טעם להתאמץ. בככר החירות עדיף לו לאדם לבהות במעשי מי שעדיין סוברים שהחיים ימשכו לנצח.
אחת כזאת, תיירת חסרת עכבות, קנתה משרוקית פלסטיק בדמות ציפור קטנה ונשפה בה מיד. זה בדיוק הציוץ ששמעתי הבוקר! קראה לעבר חבריה. מישהו הפטיר מאחוריה: את לא תתבגרי לעולם, מה? והיא לא הסבה את ראשה כשענתה: ממש לא! ושבה ותחבה את המשרוקית לפיה.
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום טיולים וידיעת הארץ -
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם