היזהרו מחיקויים: כל מה שכדאי לעשות עם הליים
הוא רק נראה כמו האח הצעיר של הלימון, אבל איזה הבדל בטעם. הוא הולך נהדר עם כוסברה ונחשב למרענן הרשמי של הסתיו הישראלי המהביל. קבלו את הליים: לא רק למרגריטה
הליים הוא פרי של צומת: הוא הצומת בין הקיץ לחורף, אפילו שהוא נשאר כאן כמה חודשים לפחות, והוא הצומת של מטבחים אקזוטיים - הדרום אמריקאיים והאסייתיים - שכולם משתגעים עליו. הליים לא מאפיין את המטבח הים תיכוני, אבל מה אכפת לנו, הדרים גדלים כאן מצוין, וכך גם הוא. או כמו שאומר הפתגם הידוע: אם החיים מזמנים לך ליים, לך תכין מרגריטה. לליים אין תחליף.
גם אני לפעמים בלית ברירה ממירה אותו בלימון טרי, אבל יודעת היטב שלימון זה טעים, אבל הוא לא ליים. אין שום דרך לשחזר את הארומה והבושם המיוחד שיש לליים ואת החמיצות המדויקת שהוא יודע לתת למשקאות, לסלט, למנגו, לבננה ולמלון. וכשמצוותים לו כוסברה, ה-BFF הרשמית של הליים, אוי, מה שהם יודעים לעשות ביחד!
כמה דברים לפני שמתחילים: הליים צריכים להיות ירוקים. לקראת סוף העונה הם מצהיבים, אבל כרגע הם ירוקים כהים ובכל זאת מלאים במיץ. בשוק מסתובבים חיקויי ליים. הם לא מייד אין צ'יינה, הם מפה, והם מעליבים מעצם קיומם. מדובר בלימונים או איזשהו תת זן לימוני קטן, שהשוני הגדול בינו ובין הליים הוא בכך שהם לא דומים בכלום. החיקוי חמוץ נורא, קליפתו עבה, ויש לו טעם של לימון בלי מיץ.
איך תדעו אם יש לכם ליים אמיתי ביד? לליים אמיתי יש קליפה דקיקה ירוקה, בלי פס הפרדה לבן בינה לבין הפלחים. לליים אמיתי אין גרעינים ויש לו בשר בצבע ירקרק-צהבהב. לליים אמיתי יש טעם וארומה של ליים. לכל דבר אחר אין. חוות תקוע החלה לשווק השנה ליים אמיתיים ארוזים באריזה של שש יחידות, ואם אתם לא בטוחים, אתם יכולים פשוט לקנות את שלהם או לבקש מהירקן שיפתח לכם ויראה שמדובר בליים.
לליים יש חיי מדף ארוכים יחסית, כמו של לימון, ואפשר להכניס אותו טחון בשלמותו לתוך הלימונדה בלי שיפתח מרירות (היא תופיע אחרי יום השריה). לפניכם כמה מתכוני היכרות פשוטים עם ליים, המרענן הרשמי של חלטורת הסתיו שיש בארץ.
אי אפשר להפריז בכבוד שליים מעניק לממרח גוואקמולי אמיתי. שום לימון לא ישתווה לטעם המבושם והארומטי שהאבוקדו מקבל מהשילוב המנצח בין ליים לכוסברה. אני אוהבת להכניס קצת חתיכות מהליים עצמו, ללא הקליפה, ולא רק מיץ. צריך להסיר את הקליפה בסכין קטנה וחדה-לליים אין השכבה הלבנה שיש לרוב ההדרים - ואז לשחרר החוצה את הפלחים ולקצוץ אותם קצת. לא צריך הרבה, רק מעט, וכבר הסלט יטפס לגבהים חדשים. באופן אישי אני שייכת לאסכולה שאוהבת את הגוואקמולי שלה עם חתיכות אמיתיות של אבוקדו ולא כממרח. לכן אני מחלקת את שני האבוקדו שלי, אחד מועכת במזלג ואת השני קוצצת גס בסכין. ביחד הם עושים שמח.
החומרים:
2 אבוקדו בשלים
1 עגבניית תמר בשלה, ששכשכה במים רותחים 20 שניות ואז קולפה
1/4 צרור כוסברה, עלים בלבד, קצוצה
1/2 בצל סגול קצוץ
3 כפות מיץ ליים
אפשרות והמלצה: קוביות של בשר ליים טרי (בלי הקליפה)
פלפל חריף לפי הטעם
מלח לפי הטעם
פלפל שחור גרוס טרי
2 כפות שמן זית
ההכנה:
1. קולפים את שני האבוקדו. אחד מועכים במזלג, ואת השני קוצצים בסכין לחתיכות בגודל 1 ס"מ.
2. מערבבים את האבוקדו עם הכוסברה, הבצל, שמן הזית, מיץ הליים וחתיכות הליים. מוסיפים בהדרגה את הפלפל החריף, המלח והפלפל השחור.
זהו משקה לעונת המעבר. הוא מרווה ומרענן, כי אצלנו בעונת המעבר עדיין חם, אבל גם בריא ומחזק את הגוף, בדיוק כדי להילחם בכל אותם צינוני עונת המעבר שאין שנואים מהם. אני אוהבת להכין את הלימונדה הזו עם סירופ ג'ינג'ר שיש בו גם לא מעט סוכר, והוא יוצא חזק וחריף. אפשר במקומו להכין חליטת ג'ינג'ר מרוכזת בלי סוכר ולקבל משקה מופלא וללא קלוריות. לגיוון ניתן להוסיף לקנקן עצמו עלים של כפיר ליים, גבעולים של עשב לימון, פרוסות דקיקות וגדולות של ג'ינג'ר טרי, כמה טיפות מי זהר ועוד.
החומרים:
2 כפות גדושות ג'ינג'ר טרי כתוש או קצוץ דק
4-6 כפות סוכר
1 כוס מים+ליטר מים
1/2 כוס מיץ ליים טרי
2 ליים פרוסים לפרוסות דקיקות
לקישוט: 6 פרוסות דקות של ג'ינג'ר טרי
ההכנה:
1. מחממים בסיר קטן את הג'ינג'ר, הסוכר וכוס אחת של מים עד שהסוכר נמס. ממשיכים לבשל על להבה נמוכה עוד כ-10 דקות כדי למצות את טעמו של הג'ינג'ר.
2. מצננים ומסננים את הנוזלים לתוך קנקן. מוסיפים את יתר החומרים ומערבבים. מקררים ומגישים עם המון קרח. דואגים להכניס לכל כוס פרוסת ג'ינג'ר.
זאת מנה שעיקר ההכנה בה הוא ההליכה לסופרמרקט. אם אתם מתבאסים לקנות אננס טרי כי הוא נורא יקר, אפשר להשתמש בזה המשומר בלי להרגיש שהפסדתם משהו. אני בחרתי בטרי, כי הוא פשוט נורא יפה, וגם כי הייתי צעירה והאמנתי ש"מעריב" יחזיר לי כסף על חומרי הגלם. בסוף המתכון יש עוד מתכונצ'יק למין מטבל, ששמים ליד כנפי העוף ואפשר לשכשך אותן בתוכו בזמן האוכל. לא חייבים להכין את המטבל, אבל כיף שהוא נמצא.
החומרים:
1/2 קילו כנפי עוף מצוחצחות
1 ליים שטוף ופרוס לפרוסות דקיקות
1/4 כוס מיץ ליים טרי
1 כף דבש
1/3 כוס חתיכות אננס מסוננות או 4 פרוסות דקות של אננס טרי (קלוף)
צ'ילי אדום טרי, פרוס לפרוסות דקות
מלח גס
למטבל:
4 כפות מיץ ליים
2 כפות מירין או יין לבן מתוק
1 כפית רוטב סויה
1/2 שן שום כתושה
2 כפיות דבש
צ'ילי אדום גרוס לפי הטעם
2 כפות כוסברה טרייה קצוצה
אפשרות: 2 כפיות נאם פלה (רוטב דגים תאילנדי)
ההכנה:
1. מסדרים את כנפי העוף בשכבה אחת על תבנית מרופדת בנייר אפייה.
2. מערבבים את מיץ הליים עם הדבש.
3. מפזרים על העוף את חתיכות האננס, פרוסות הליים והצ'ילי. זולפים למעלה את מיץ הליים והדבש. 4. בוזקים מעט מלח על הכל.
5. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני (180 מעלות) ל-20 דקות או עד שהכנפיים והאננס נחרכים מעט.
6. מכינים את המטבל: שמים את כל החומרים בצנצנת ומנערים היטב. מתקנים תיבול - מי שאוהב מתוק יותר יכול להוסיף דבש, ומי שאוהב מלוח, יכול להוסיף עוד קצת סויה או רוטב דגים.
7. מגישים את הכנפיים עם קעריות אישיות קטנות למטבל.
את המתכון הפשוט והמקסים הזה לקחתי מהבלוג המצחיק של רובין סו Red Kitchen. השילוב המתבקש של אורז עם ליים וכוסברה הופך בשנייה אחת לקליל בהרבה ודל בפחמימות. לרובין יש שיטה מדהימה להכין "אורז" מכרובית בבלנדר. היא חותכת את הכרובית לחתיכות בגודל של 4 ס"מ בערך, מכניסה לבלנדר ומכסה במים עד הסוף. ככה הכרובית נטחנת דק, בלי שצריך לעצור את הפעולה של הבלנדר כל עשר שניות ולערבב. אחר כך היא מסננת. הכרובית נקצצת הכי קטן ואחיד שאפשר. את ה"אורז" כרובית אפשר לשמור בצנצנת במקרר ליומיים-שלושה ולהתייחס אליו ממש כמו אל אורז - לבשל במים, לטגן או לאדות.
החומרים:
כרובית אחת בינונית, שטופה וחתוכה גס לחתיכות די קטנות
1/4 כוס מים
קליפה מגוררת מליים אחד
1/4 כוס מיץ ליים טרי
1/4 כוס כוסברה טרייה קצוצה
מלח לפי הטעם
ההכנה:
1. מכינים את ה"אורז": שמים את חתיכות הכרובית בבלנדר ומכסים במים עד הסוף. אם הבלנדר שלכם מצ'וקמק ולא חזק מאוד, עדיף לעשות בשלוש נאגלות כדי לא להעמיס עליו. מכסים את הבלנדר ומפעילים עד שהכרובית קצוצה היטב. מעבירים את כל הכרובית הקצוצה למסננת דקה גדולה. מועכים קצת בכף כדי להעיף עוד נוזלים החוצה.
2. שמים את ה"אורז" בסיר עם 1/4 כוס מים. מבשלים על להבה קטנטונת בסיר מכוסה כרבע שעה. מסננים את הכרובית ומעבירים לקערה. מוסיפים את יתר החומרים ומתבלים לפי הטעם. מגישים מיד.
הנה מקום שאף פעם לא תצאו אליו סתם, בשביל הכיף. אין מצב שתגידו בבית, ילדים! בא לכם המבורגר? בואו תיכנסו לאוטו, ניסע לבית החולים, נאכל שוקו פאי ונצחק על האנשים מאונקולוגית. לסניפי ההמבורגריות בתל השומר מגיעים רק, ואך ורק, אם נמצאים שם גם ככה, ואלא אם כן באתם ללדת, תעדיפו לא להגיע לשם בכלל.
בתל השומר יש שתי רשתות מתחרות: מקדונלד'ס בקניון אפרופו ליד המגדל והמיון המרכזיים ובורגראנץ' בקניון "הצומת", שמחבר בין בית החולים לילדים לבית החולים הכללי. מצאנו את עצמנו בסדרת בדיקות לא עלינו אצל הילדים ורצינו לשמח את הנבדקת המבואסת, שביום רגיל לרוב לא מרשים לה להיכנס לרשתות מזון מהיר, בצ'יפס ונאגטס בצורת מטוסים והפתעה של ארוחת ילדים. לא קונספט מורכב מדי.
עכשיו, לפני שאמשיך, בורגראנץ', וזה בדוק, הוא לא טעם נרכש. זה טעם שאתם גדלים לתוכו. באופן אישי אני מעדיפה את הטעם שלו על זה של מקדונלד'ס, אבל ברור לי שהסיבה לכך היא לא אנינות. גדלתי על בורגראנץ'. אני אוהבת לערבב את רוטב אלף האיים ורוטב הברביקיו עם חתיכת צ'יפס, אפילו שבפועל לשני הרטבים יש בערך אותו טעם.
יש לי הרבה נוסטלגיה למקום הזה. אני אוהבת בורגראנץ', אבל שונאת לחכות. בטח במקום שאמור להגיש אוכל מהיר. בטח אם התור מכיל רק עוד שני מתמחים מכירורגית. מהרגע שהגיע תורי להזמין ועד שהתיישבנו עם המגשים עברו 30 דקות! נדמה לי שהם טיגנו את הצ'יפס שלנו אחד-אחד. הוציאו את ההמבורגר הספרדי החריף במרווחים של רבע שעה זה אחד מהשני, והקפידו שהכל יהיה איטי מספיק בשביל שהאוכל ייצא קר ולח. הנוסטלגיה לא מצדיקה את העצבים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם