מני פאר מגלה את סוד היין האמריקאי
במשך שנים התקשו בתעשיית היין האמריקאית לייצר יינות איכותיים. עם הגעתם של זנים חדשים מאירופה הבינו ביקבים שניתן לייצר ממסכים ייחודיים בעלי אופי מקומי. יום העצמאות שיחול השבוע, יהיה טעים במיוחד
לפני כ-200 מיליון שנים התפצלה היבשת הקדומה פנגיאה לכמה יבשות שמרכיבות את פניו של כדור הארץ. בכל אחת מהיבשות התפתחו בעלי חיים וצמחים שונים. 99% מיינות העולם מופקים מתתי זנים של הזן הראשוני שגדל סביב הים התיכון, ושמו ויטיס ויניפרה.
האנושות אמצה את יינות הזנים האלה כחלק בלתי נפרד מתרבות חייה. עם זאת, ענביה של אמריקה הם צאצאים של זן אחר - ויטיס לברוסקה. קשה מאוד להפיק יין איכותי מענביו. אחד מתתי הזן הוא הקונקורד, שהיינות שמפיקים ממנו פשוטים וגסים, ומתיקותם המוגזמת נועדה לחפות על איכותם הנמוכה. יהודי ארה"ב הפכו אותו ליין הקידוש שלהם. כל ילד יהודי אמריקאי גדל על יין מנישביץ, חברת המזון הכשר הגדולה בעולם, שמפיקה יינות קידוש מהקונקורד. זול ולא טעים, אבל כשר.
הכובשים הספרדים, שהיו ראשוני המתיישבים, הפיקו יין לצרכיהם הדתיים. עד היום קוראים בארה"ב ליינות שמגיעים ממכסיקו יינות המיסיון.
תומס ג'פרסון, ממנסחי מגילת העצמאות האמריקאית, היה חובב יין גדול. כשהיה שגריר ארה"ב בצרפת הוא גילה את היין הנהדר שלה ואחר כך הביא עמו זנים צרפתים והחל להפיצם בעולם החדש. לאחרונה שיפצו את היקב הישן שלו והיום מתגאים יצרניו בתוצרתם, שמייצגת את ראשית התעשייה המודרנית של היין האמריקאי. במאה התשע עשרה כבר נעשו ניסיונות הכלאה בין זנים אמריקאים לאירופאים אך התוצאות היו מאכזבות מאוד.
ב-1849 גילו זהב בסקרמנטו שבצפון קליפורניה. בהלת הזהב הביאה מאות אלפי מהגרים שנהרו מערבה בתקווה להתעשר, ביניהם איטלקים רבים שלא יכלו לשתות את היינות המקומיים. הגעגועים לטעם שזכרו מהבית באיטליה גרמו להם לייבא זן חזק ועמיד מדרום איטליה, בשם פרימיטיבו. לרגלי הרי הסיירה שבצפון קליפורניה, ליד מכרות הזהב, נשתלו אז מאות כ רמים של הזן הזה. היו איטלקים שהעלו חרס בחיפושי הזהב שלהם והיו כאלה שהרוויחו הרבה כסף ממכירת היינות שלהם. עד היום משופעת תעשיית היין האמריקאית בהרבה שמות של יצרנים איטלקים. חלק מהם מופיעים גם על מדפינו - מונדבי, גאלו, סבסטיאני. מרטינלי ורבים אחרים.
השוק האמריקאי משוגע על יינות רוזה קלים שנקראים בשם החיבה Zin. משפחת טרינקרו מיקב סאטר מייצאת את היין הזה לישראל. הוא נקרא אמנם זינפנדל לבן אבל צבעו ורוד. יין קל ומרענן שנמכר בארץ ב-40 שקל . נסו אותו פעם עם ההמבורגר שלכם במקום הבירה.
חברת השפע האמריקאית דרשה יינות איכות ואלה הופקו אפילו מהזינפנדל הפשוט. היינן ז'ואל פטרסון מיקב רייבנסווד מקדיש את חייו לנושא הזה. בסדרת "בחירת היינן" הוא מערב את הזינפנדל עם קריניאן ומעט סירה. זה יין אדום עם אופי אמריקאי מוחצן אבל שופע טעמים שמאזנים אותו כמו ביינות הקלאסיים של תרבות אירופה הישנה. "אני לא עושה יין לנמושות. 'ישר בפרצוף' זה הסגנון שלי", טוען פטרסון.
בדרך כלל היין האמריקאי כובש את הפה מיד עם חליצת הפקק. אם יין צרפתי הוא למביני עניין, אז האמריקאי נועד לנהנים מהעניין. כשאני שותה יין קליפורני אני נזכר בסרט הצרפתי האמנותי שמבקרי הקולנוע גמרו עליו את ההלל "אשתקד במרינבד". אחרי הקרנת הבכורה שלו בתל אביב בשנות השישים כתב עיתונאי תל אביבי: "אחרי מהלומת התרבות הצרפתית הלכתי להתרענן במערבון אמריקאי".
צרפת הייתה תמיד מקור לחיקוי, קנאה והערצה. בשנת 1976 החליט סטיבן ספרייר, אושיית יין בריטית, לארגן בפריז מבחן טעימות עיוור ליינות קליפורנים מול יינות צרפתים. זה נועד להיות אירוע חגיגי לקראת חגיגות המאתיים של ארה"ב ואכן זו הייתה חגיגה אדירה. האדומים של קליפורניה ניצחו את האדומים של בורדו והלבנים שלה את אלה של בורגון. האמריקאים הצליחו להפיק מהזנים הצרפתים יינות שקסמו למבקרים הצרפתים יותר מיינות ארצם. הקברנה סוביניון שזכה אז במקום הראשון היה,Leap Stag ' s קפיצת הצבי. גם הוא מיובא לישראל אבל כדי לחגוג עימו את יום העצמאות האמריקאי תצטרכו להיפרד מ-750 שקל . בחמישית המחיר תוכלו להתענג מקברנה סוביניון של יקב הס מכרם אלומי שבעמק נאפה. יש בו גם מעט מרלו וגם פטי וורדו ולמרות עדינותו המאוזנת אי אפשר לטעות בו. פצצת פרי אמריקאית.
ייננים רבים באירופה נקטו בשיטה האמריקאית שקובעת "If you can ' t win them, join them". בשל כך נולדו שיתופי פעולה רבים בין יקבים משני צידי האוקיינוס.
ד"ר לוזן הגרמני משתף פעולה עם יקב סנט מישל במדינת וושינגטון בהפקת ריזלינג לבן, פרחוני ומתקתק. הברון רוטשילד מיקב מוטון רוטשילד בבורדו משתף פעולה עם יקב מונדבי בקליפורניה בהפקת יין הפרימיום אופוס 1.
מונדבי הוא אב טיפוס להצלחת תעשיית היין האמריקאית. אחרי שנפרד בריב משפחתי מאחיו בסצנה שלא הייתה מביישת סרט הוליוודי שעוסק במהגרים איטלקים, הוא החליט למורת רוחם של בני המשפחה לפתוח יקב עצמאי מתחרה. אחרי סטירת הלחי שקיבל מאמו רוזה היא התמוטטה ומתה. זה קרה באופן יותר מסמלי בארבעה ביולי 1976. בשנת 2004 מכר מונדבי את היקב שלו ב-1.35 מיליארד דולר. אכן, ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם