קטלב - הנחל והאגדה: טיול בהרי ירושלים
שערות אבשלום, משורר רומי ורצח בתוך המשפחה. נחל קטלב מספק חומר טוב לאינספור אגדות, והוא בכלל קרוי על שם צמח אדמדם
ובחזרה לאגדה: סיפורים רבים ולא סימפטיים מסתובבים סביב הנחל הזה, ולכולם פואנטה דומה: אב ובן. רועי צאן. מריבה מתלקחת ביניהם - בגלל שידוך גרוע, בגלל יבול שלא עלה יפה, בגלל נערה יפהפייה שבה שניהם חושקים, ועוד ועוד סיבות. ואז הבן קם להרוג את אביו. במקום צומח ענף חלק, יפה ואדום, כתזכורת למעשה הנורא. בינתיים, אטימולוגים ובלשניים שוברים את הראש ומחליטים שקטלב=קטל אב. זו האגדה על רגל אחת. מה שמעניין לציין הוא שגם בניב סורי משמעות השם קטלב דומה, וגם בערבית משמעות המילה קטילה זהה לפירושה בעברית. בלי קשר לאגדה, הקטלב הוא אחד העצים היפים והמרשימים בארצנו.
נחל קטלב עצמו נמצא בתוך עמק שורק - ושורק, כידוע, הוא זן של גפן שפרותיה אדומים ויפים. למרות נמיכותה, יש לגפן אחלה מרפקים. וכך נאמר עליה בוויקרא רבה: "מה הגפן הזו נמוכה מכל האילנות ושולטת בכל האילנות, כך הם ישראל נראים כאלו שפלים בעולם הזה אבל לעתיד לבוא הן עתידין לירש מסוף העולם ועד סופו" (ויקרא רבה לו', ב'). בקיצור, יש לנו סיכוי לא רע להצליח.
את סיורנו התחלנו בחניון ליד המושבים נס־הרים ובר־גיורא. ירדנו אל מבנה אבן שבריכה קטנה התעקשה ונלחמה שם על חייה במזג אוויר לבנטיני ונטול חסד. מיד קראנו למעיין בשם: עין גיורא. מעיין שכבה, כמו רובם המוחלט של המעיינות בסביבה. וגם ההיסטוריה שלו זהה לשלהם: כדי להגיע אליו חצבו נקבה עד למקור הנביעה והובילו את המים לבריכה. מסביב למעיין ניתן עדיין לראות את שרידי החקלאות ההררית. עד למלחמת השחרור התגוררה פה משפחה ערבית שדאגה לטפח את הבוסתנים וחלקות הירק שבנחל.
לאחר הפוגה נעימה בעין גיורא התחלנו ללכת בשביל שמעל נחל קטלב. בצעידה בין הקטלבים נזכרנו באגדה נוספת: כאן מת אבשלום בנו של דוד מסבך האלה, ועל כן צמח העץ המוזר והאדמוני.
לקטלב לא תמיד הייתה עדנה. בשל חוזקו ועמידותו בפני ריקבון, משתמשים בו כחומר גלם לקירוי גגות וליצירת כלי מלאכה. מאז שהפך מוגן ושמור, הוא נפוץ הרבה יותר בנוף. הגננים שבינינו חשקו והתאוו לגדל אותו בגינותיהן הפרטיות, אך מתברר שבגלל בית הגידול שלו - סלעי החוואר - קשה מאוד לאקלם אותו בגינות ביתיות שאין החוואר מצוי בהן בשפע.
חובבת הלטינית שבחבורה שמחה לגלות שהמשורר הרומי הורטיוס כתב כי "בטלנים אוהבים לשבת בצל הקטלב". הבחנו שהעץ עמוס בפירות ורדרדים. בעוד שבועות מספר יהיה אפשר לקטוף וליהנות מטעמם התפוחי.מתחתינו, קצת בהמשך, ניצבה תחנת בר־גיורא הידועה. ומכיוון שמתחמי רכבת הם היום אופנתיים מאוד, החלטנו להתעכב מעט על תולדותיה של תחנה זו. היא הוקמה בסוף המאה ה־19, כתחנה לרכבת שיצאה מירושלים. הרכבת התפתלה לאט כל כך בין ההרים, שמספרים שאדם שנכנס אליה צעיר, היה יוצא ממנה כשרגלו האחת כבר בבית אבות בעוד השנייה בתוככי הקבר. ויש גם בדיחה ידועה על כך שברכבת נתלו שלטים האוסרים על קטיף של פרחים מוגנים בעת הנסיעה.
הנחל שימש כאן מקור מים לדודי הקיטור של הרכבת שעצרה לפוש כחלק ממסעה הלא נגמר בדרכה אל יפו. המשכנו לפסוע בתוך החורש הסבוך והיפה של הנחל,
לא שאני רוצה לתת פה רעיונות למישהו, כן? אבל חשוב לדעת שזרעיו ועליו של האחירותם מכילים חומרים רעילים, ביניהם הלופנידין שנמצא גם בתורמוס. מי שינסה לטעום מצמח זה יסבול מירידת לחץ דם ומשינויים בדופק הלב. בקיצור, על אחריותכם.
החלטנו לא לרדת כמנהג המטיילים אל התחנה ואל הצינור של נחל קטלב, אלא להגיע בטיפוס קל שגמר על הריאות שלי, למבנה מקסים הנראה מהכביש. כששככה ההתנשפות התפנינו להביט בקבר דיר א־שייח, המשמש תזכורת לכפר הערבי ששכן כאן עד שנת 1948, ושהעניק בין היתר לתחנת הרכבת את שמה. אגב, המילה 'דיר' בערבית משמעותה 'מנזר', צירוף תמוה מאוד בהקשר הזה, יש אומרים שזה שיבוש של 'דאר', שפירושו שכונה.
מצד שני, לפי מקורות פלסטיניים, מדובר בשם המקורי ואין בו שיבוש כלל. השייח באדר אלג'מלי היה ידוע ומקודש לאנשי הסביבה. כ־220 נפשות חיו בכפר הזה שנכבש בידי חטיבת הראל במלחמת השחרור, ותושביו נמלטו ממנו. פרט למבנה הקבר של השייח שנותר על כנו בשל קדושתו, נהרס הכפר לחלוטין.
המשכנו בדרכנו דרך נוף העצים היפה. האמת היא שמבחינה בוטנית לא ניתן לקרוא למקום בשם יער, אך מאחר שאחת מאיתנו החלה ללמוד לטינית משום מה ובלי כל סיבה הגיונית הנראית לעין, התחלנו לשנן בעקבותיה את המשפט: Deae dant gloriam silvis - האלות נותנות תהילה ליערות.
ובמצב רוח לטיני זה הוספנו ללכת על השביל שהגיע מצדו השני של החניון עד לחניון עצמו.
כי איך אפשר בלי גבינות מ־ע־ו־ל־ו־ת!
הגעה: נוסעים מכביש 38, פונים לכביש 3855 לאזור התעשייה של בית־שמש, פונים שמאלה לכביש 3866 (לכיוון בר־גיורא ונס־הרים), משם שמאלה לפי השילוט למערת הנטיפים. נוסעים בכביש ללא שוליים ופונים ימינה בשילוט 'הר יעלה - חווות יערן'.
איפה:
מירושלים - נוסעים בכביש 386 דרך עין־כרם לבית־שמש עד לצומת בר־גיורא. בצומת פונים ימינה ומיד מצד ימין רואים מבנה המשמש כמסעדה ומרכז מידע של קרן קיימת. כאן פונים ימינה על פי השילוט למגרש החנייה של נחל קטלב.
מבית־שמש - למגיעים לבית־שמש מצומת שמשון, יש לפנות ברמזור שמאלה (הכניסה הראשונה לבית־שמש) לדרך מספר 3855, לעבור את אזור התעשייה של בית־שמש ולהגיע לצומת מחסיה. שם יש לפנות שמאלה (שילוט למערת הנטיפים) לעלות כ־5 ק"מ עד לצומת נוסף, ולפנות ימינה לכיוון נס־הרים (כביש מס' 3866). משם להמשיך לנסוע כ־5 ק"מ, לפנות שמאלה לחנייה של מרכז מידע של קק"ל, ומיד ימינה לפי שילוט לחנייה של נחל קטלב.
איך:
מסלול מקסים, אינו מתאים לעגלות.
כמה:
חצי יום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם