טיול באבו־תור: שכונה ירושלמית מהאגדות
צלאח א־דין רוכב על שור, ישו נמסר לרומאים, הכלב בלק מגיע לבקר ונזירה אומללה מאבדת את שיניה התותבות
סבתא ר' הייתה יקית בנשמתה ובעלת נטייה מוטרפת ללבנטיני האקזוטי. היא זו שהעניקה לי במהלך ימי הריוני ג'לביה מזעזעת, כדי ש"אסתיר את מצבי". הסברתי לה שוב ושוב שאמנם אני בהריון, אבל כזה של בנות אדם ולא של פילות. נוכח מבטה המאיים, הבטחתי שאלבש אותה כשאצא לרשות הרבים (מעולם לא לבשתי אותה, אך אני שומרת אותה בארון, למקרה שבו תתחולל תחיית המתים). אז הנה, ירדנו מדרך חברון וכמה בתים הזדקרו אלינו במלוא תפארתם. נחנו בצלם, כי החום הכבד של ירושלים יכול לשגע פילות גם כשאינן בהיריון.
שמה העברי של אבו־תור הוא גבעת חנניה, על שם חנניה בן נדבאי, הכהן הגדול בימי בית שני שבית הקיץ שלו ניצב בראש השכונה. כן, כבר אז מגדלים היו הולכים יופי עם שלטון והון. יוספוס טען שקברו של אותו חנניה נמצא באותה הגבעה, אך לא נמצאה לכך ראיה. סברה אחרת למקור השם טוענת שהשכונה היא על שמו של חברו של דניאל, ההוא מגוב האריות.
השם גבעת חנניה נקבע במלאת עשור למדינה, אך הוא לא תפס. כמו טלביה וקטמון השתמר שמה הערבי של השכונה שמקורו באגדות 'שופוני יא נאס'. ההיסטוריון הממלוכי מוג'יר א־דין מספר שאחמד אל קודסי, אחד מגיבוריו של צלאח א־דין נהג לרכוב על גבי שור ולאחר הניצחון המוחץ בקרני חיטין, ניתנה לו הגבעה אבי השור (תור בערבית).
מסורת שופוני אחרת מספרת שכאשר צלאח א־דין הזכור לנו מחום יולי־חיטין צפה מאבו־תור לעבר הר הבית הנכסף, התרברב אחד מחייליו ואמר שהוא יכול לכבוש את העיר גם על גבי תור (שור). ואם יש מסורת מוסלמית ויהודית - ודאי שיש גם נוצרית. במסורת הנוצרית קרוי המקום 'הר העצה הרעה', וכאן ניצב ביתו של הכהן הגדול כייפא (שמא חנניה?) ובו נערכה ההתוועדות - האם למסור את ישו לרומאים אם לאו.
בהזדמנות זו ממליץ המדור לקרוא ומיד את ספרו המשובח של המשפטן חיים כהן 'חייו ומותו של ישו הנוצרי'. זהו מין מסמך שסוקר את כל השתלשלות העניינים בחייו של ישו, ועונה על הטענה האם אכן ישו נצלב בגלל אחיו. אל תזלזלו בשאלה הזו. אלפיים שנות אינקוויזיציה מעידות על חשיבותו. הספר, אגב, נקרא כספר מתח עוצר נשימה: ייצלב או לא ייצלב - ובזו גדולתו.
ובחזרה לאבו־תור. אמנם עיקר ההיסטוריה של המקום היא ערבית, אך פרק ראוי לציון בתולדותיו קשור בשכונת בית־יוסף הנשכחת. בשנת 1887 הוקמה השכונה בידי יוסף נבון (ונקראה על שמו) ובידי שלום קונסטרום והבנקאי פרוטיגר, שהיוו שלישיית מוסקטרים כלכלית. בעיתון 'החבצלת' פורסמה מודעה בנוסח בנה ביתך: "בתים ליחידים על הקרקעות אשר מחוץ לעירנו". המפרט הקסים רבים שמאסו במחירים הגבוהים של רחוב יפו: ארבעה כיווני אוויר, שלוש מסורות בעניין השם, שירותים, מטבח וחלק בבור המשותף, ואפילו אפשרות למשכנתא. אז אמנם רבים נרשמו, אך בגלל הריחוק של השכונה, רק 15 משפחות איישו לבסוף את המקום. הוסיפו לכך את העובדה שמוסקטר פרוטיגר חלה והפרויקט נעצר. תרפ"ט עודדה את היהודים שנותרו בשכונה לנדוד גם הם משם. וכמובן שגם לש"י עגנון היה מה לומר, בספר מורי הדרך שלו 'תמול שלשום'. מטעמי זכויות יוצרים לא נביא את הנוסח שלו, רק נספר שהכלב בלק הגיע גם לשכונת בית־יוסף ולא היה מבסוט ממצב האוכלוסין.
הסתובבנו בשכונה, נהנינו מהבתים היפים וגוללנו את ההיסטוריה שלה, שהרי מה עוד אפשר לעשות ביום חם ירושלמי. פרק אחר של השכונה קשור בתהליך היציאה מן החומות בגרסה הערבית, שהחל בשנות ה־80 של המאה ה־19.
לאחר מכן, במלחמת העצמאות, נכבש חלקה המערבי של השכונה בידי כוחות ההגנה במסגרת מבצע קלשון. צה"ל התיישב בצד המערבי הגבוה והשווה, ואילו הלגיון הירדני בצד המזרחי יותר. ביניהם הייתה חומה, כמו בסיפור של אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו, רק בלי החתונה הקיטשית בסוף.
בהסכם הפסקת האש שנחתם בין משה דיין ועבדאללה א־תל לא חידדו את העיפרון כמו שצריך, והרי התוצאה: רחוב עשהאל חצה את השכונה והתוואי הזה
בדיר אבו־תור ('דיר' פירושו מנזר) פגשנו בשרידי כנסייה, שם על פי המסורת, נשפט ישו. מהכנסייה לא שרד הרבה אך נחשפה בה קריפטה. קריפטה (הניחו ללומדת הלטינית להשוויץ בידיעותיה) מקורה במילה 'חבוי'. ואכן, זהו חלל המצוי תחת הכנסייה. בקריפטה הזו נמצאה הכתובת "הקבר של רוקופיוס".
הלכנו ותרנו את בתי השכונה, וגם הגענו לחורשה שליד מתנ"ס בית־נחמיה הקרוי על שם חלל צה"ל תושב השכונה נחמיה כהן. הלכנו בין הבתים ותוגה התגנבה ללבנו. חיפשנו בית שתקרתו גבוהה ומקומרת, וסבתא אחת, בג'לביה, שעונה על גזוזטרה ולוגמת חמישים אחוז כוהל. הסבתא השווה ביותר בעולם.
איפה: יורידם מדרך חברון מזרחה ונכנסים למעבה השכונה. אפשר גם רכובים על גבי שור. איך: שכונה שהיא בעצם כפר,
לא תבואו? כמה: חצי יום־יום
בית אות המוצר הירושלמי מקום חם לאמנים ירושלמים. המוסד עורך תערוכות וירידים של האמנים ופועל להבאת קהל למפגש איתם ועם יצירותיהם. תוכלו למצוא פה יודאיקה, קרמיקה, צורפות, אמייל, ציור על עץ, זכוכית, פיסול קרמי ועוד ועוד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם