שוק זה הרבה יותר מפטרוזיליה
שוק צריך שיהיה לו סיפור. סיפורו של השוק הוא כעין רקמה שעוטפת את המבנה הפיזי, המוכרים, החנויות והמוצרים, והופכת אותם לנרטיב אחד
לא מדובר בירושלמים שעורכים את הקניות לשבת, אלא בתיירים שמגיעים למקום ורוצים לחוות אותו. ירושלים, שבמשך עשרות שנים התהדרה בסמלים תיירותיים היסטוריים וציוניים בלבד, כמו הכותל ויד ושם, נהנית היום ממותג נוסף, שמהווה אפילו סוג של מפלט מעודף הרוחניות וההיסטוריה של העיר.
ניתוח מקרה הבוחן של שוק מחנה יהודה יכול ללמד ראשי רשויות מקומיות בישראל כיצד לעשות שימוש בשווקים המקומיים כמנוף לפיתוח תיירותי וכלכלי של העיר, זאת לאור המציאות המוכרת של המצב הכלכלי הקשה ברשויות המקומיות.
שוק מחנה יהודה. '' כחצי מיליון מבקרים בשנה האחרונה''.
NRG VIDEO
מוכרים סיפור, לא רק עגבניות.
צילום: פלאש 90
שוק מחנה יהודה, שידע עליות ומורדות, והיה הברומטר הלאומי של מערכות הבחירות בישראל, הפך לברומטר תיירותי בפני עצמו, ולמבקרים הרבים ישנה תרומה סגולית לאקו-סיסטם הכלכלי שלו. גם אם חלק מהם אינו קונה בדוכן הפטרוזיליה או הצנון, הם מסייעים למיצוב שלו כמקום המעניק חוויית בילוי וקנייה.
אומנם קשה להעריך את השינוי במחזורי המכירות של סוחרי השוק כפונקציה של המיתוג התיירותי הגדול שהוא עבר, אך כן ניתן ללמוד על השינוי דרך נתון אחר. אם בעבר עלות השכרת באסטה ממוצעת בשוק עמדה על כ-3000-4000 שקלים לחודש, היום המחיר הזה הוא בדולרים, מה שהפך רכישת באסטה בשוק לפני עשר שנים להשקעה פנומנאלית.
אולם, האם בכוחו של כל שוק להפוך להיות אבן שואבת לתיירות מקומית ונכנסת ברשות המקומית בה הוא פועל? התשובה היא כן, אך מהלך כזה מצריך השקעה בתחומי בינוי ותשתיות, תוך כדי שילוב של פעולות שיווק ומיתוג ומעל הכל, שוק צריך שיהיה לו סיפור. הסיפור של השוק הוא כעין רקמה שעוטפת את המבנה הפיזי, המוכרים, החנויות והמוצרים, והופכת אותם לנרטיב אחד, שצריך להשתלב גם בסיפור הכללי של הישוב או המקום.
אם ניקח לדוגמא את שוק לוינסקי בתל אביב. במונחים של גודל הוא אחד השווקים הקטנים בישראל, אבל הסיפור שלו כשוק שהתחיל מעולי סלוניקי,
מיקומו בדרום העיר מוסיף גם הוא לחוויית הביקור, ששונה מהותית משוק הפשפשים ושוק הכרמל. אז נכון שתל-אביב היא מותג תיירות עוצמתי המקרין גם למרבית השווקים הפועלים בו, אבל ישנן ערים אחרות בישראל שעוברות תהליך של מיתוג ולוקחים בחשבון את השוק המקומי כחלק בלתי נפרד ממנו, כמו העיר רמלה למשל. בשוק המקומי שלה פועלים זה לצד זה יהודים, ערבים, הודים, תוניסאים, רוסים וטורקים, ולהסתובב בו זו חוויה לעיניים, לקיבה, וגם לאוהבי היסטוריה וארכיקטורה, בשל קרבתו למבנים וחאנים היסטוריים למכביר.
אם מאמצי המיתוג של רמלה יימשכו גם בשנים הקרובות וייעשו בצורה הנכונה, העיר תתחיל ליהנות מזרם מבקרים תיירותי ואיכותי, שייקנה לה תנופה כלכלית בדיוק כפי שהוא מסייע לשוק מחנה יהודה ולשווקים פופולאריים נוספים.
ניתן למנות רשויות מקומיות רבות ונוספות אשר השווקים המקומיים שלהן מהווים פוטנציאל תיירותי וכלכלי של ממש: חיפה, עכו, באר שבע, נצרת, נתניה ועוד. חלק מערים אלו כבר מקדם תוכניות של פיתוח כלכלי ותיירותי במקום, אבל אני לא משוכנע שמבין באמת לעומק את הפוטנציאל השיווקי שקיים בשוק המקומי ואשר יכול לסייע למהלך המיתוגי והכלכלי הכללי.
בחזרה למצב הרשויות המקומיות, השווקים המקומיים הם אולי לא הפיתרון הבלעדי לצמיחה כלכלית ותיירותית, אבל הם כן מקום מצוין להתחיל ממנו. תשאלו את הסוחרים בשוק מחנה יהודה.
הכותב הינו מבעלי חברת תיירות השווקים "יאללה באסטה"
שוק רמלה. ''אם מאמצי המיתוג של רמלה יימשכו, העיר תהנה מזרם מבקרים''.
צילום: יהונתן שאול
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם