לכו לעזאזל: טיול להר מונטר
השעיר שהושלך, הים שהומלח והמבצר שנשכח. בדרך לעזאזל עולים לתצפית שבהר מונטר
אבל לא תמיד אני מצליחה להאמין לרשמיות, ולכן כשהציע לקחת אותנו לטיול ג'יפים אל הר מונטר, פתחתי לרגע אוזניים ועיניים באימה. אי אפשר להאשימני: מה יותר טוב מלקחת אותי אל ההר שממנו השליכו את השעיר לעזאזל ולהיפטר ממני? "זה אחד המסלולים הכי שווים", הוא צעק אלינו בעודו אוחז בהגה כמו קאובוי מטקסס. "יהיה לך על מה לכתוב. הרבה. מה את אומרת?". "מה שאני אומרת", אמרתי, "זה שאני תוהה אם גם את השעיר המסכן היו סוחבים ככה בג'יפ ומפרקים לו את הגב. זה חלק ממסע הנקמה שלך?".
"ככה זה טיול ג'יפים, אל תגידי לי שאף פעם לא טיילת בג'יפ". אז שתקתי. מה אגיד לו ולשאר חברי הפמליה? שג'יפים מלחיצים אותי, ושפעם, בסיני, ניתרתי בקפיצה הרואית שלא הייתה מביישת את סופרמן לפני התאונה, רק כדי ללכת עשרה קילומטר עם שני נקעים? עדיף לשתוק.
את סיורנו התחלנו מהיישוב קדר ופתחנו בהעפלה על הר המונטר. רק לראות את העלייה מהג'יפ נהיה לי רע, אז התרווחתי ככל יכולתי כדי לשמוע על המסלול. פירוש השם 'מונטר' בערבית הוא לצפות, ואכן תצפית יפה השתרעה מולנו מגובה של 525 מטרים. מה לא ראינו שם? ראינו את ים המלח, את ירושלים, את מצודת הורקניה, ואפילו את קצה קצהו של המנזר מר סבא.
כאן נהוג לזהות את צוק העזאזל שממנו היו משליכים שנה אחר שנה ביום הכיפורים את השעיר, כדי לכפר על חטאי עם ישראל. התהליך היה כזה: הכהן הגדול הטיל גורל על שני תיישים. בר המזל נבחר לעלות לקורבן בבית המקדש הממוזג, ואילו השני נשלח אל החום של מדבר יהודה בידי "איש עיתי". בכלל, לא ממש התלהבו אצלנו מתיישים. הוא מכונה במקורותינו 'ליסטים מזוין' והאיסור לגדל בהמה דקה נבע מאופיו של התיש (עז) לרעות בשדות זרים ולהרוס כל חלקה טובה.
בחוץ לארץ, לעומת זאת, אפשר היה לגדלו חופשי. ואם מזכירים את השעיר, אי אפשר שלא לציין את הצייר בן המאה ה־19 הולמן האנט. האנט, שכנראה לא שמע על המושג דמיון, עילף והרג שלושה תיישים עד שהצליח להוציא את התמונה המיוחלת שלו 'שעיר לעזאזל'. יידע כל בן תרבות עברי שכאשר הוא רואה את התמונה המפורסמת, מסתתרים ברקע שני תיישים נוספים ואומללים ומתים לגמרי.
למילה 'עזאזל' פירושים אחדים. יש אומרים שהיא מציינת שם של מקום והיא מורכבת מעזז - עז, חזק, ואל - אלוהים. הבלשן נפתלי הרץ טור סיני סבר ש'אזל' קשור למילה האכדית 'אזלו', המציינת עזי בר, ובכך מסביר מדוע נשלח השעיר הרחק מהעיר כדי להצטרף אל עזי הבר אשר לא שכנו אז בפינת ליטוף. יש אומרים שמקור השם בארמית והוא נחלק לשניים: עז - אזל (הלך בארמית), ומכאן ברור שמי שנוהג לומר "אזל והלך" קצת עושה צחוק מעצמו.
האבן עזרא, באופן מסורתי, נותר מסתורי ואומר: "ואם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מילת עזאזל, תדע סודו וסוד שמו, כי יש לו חברים במקרא, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז, בהיותך בן שלושים ושלוש תדענו". כלומר, כרגע אני כשרה לדעת את הסוד, אבל איפה אתה, אבן עזרא? איפה אתה? פירוש נוסף הוא שעזאזל הוא שילוב שמות הנפילים עוזא ועזאל.
בכלל, דמותו של עזאל מרתקת מאוד, וכבעל שבעה ראשים, 14 פרצופים, ושישה זוגות כנפיים - איך לא? עזאל מוזכר בספר חנוך כאחד המלאכים/בני האלוהים שירדו אל בנות האדם, ולא הסכימו לחזור למקומם הטבעי. למטה עשה שני דברים איומים: ראשית, לימד את הנשים את אמנות הקוסמטיקה, ושנית, לימד את הגברים את אמנות הלחימה - שני תחומים הקשורים לעינוי, ובעיקר הראשון, אם תשאלו אותי. בגלל מעשיו של עזאל הושמד העולם במבול, הוא הושלך למערה קודרת ומבודדת ושמו שונה לעזאזל. והנה, בחמש שורות, כל ההיסטוריה מעזאל ועד לך לעזה/לעזאזל. לאחר הרצאת עזאזל שבנו אל הג'יפ בדרכנו אל ההורקניה. הייתה רוח נעימה ולא אופיינית למדבר יהודה בעונה זו של השנה, אבל לא הסכמתי להודות בכך, כמובן.
על פי יוסף בן מתתיהו הורקניה הייתה אחד משלושת המבצרים ששלומציון לא הסכימה להעביר לידי הפרושים, מכיוון שאוצרותיה שכנו בהם. בן מתתיהו לא מרחיב בדבר אוצרות אלו, שאולי היו מוצרי קוסמטיקה מימי עזאל. אי אפשר לדעת. המבצר הוקם בידי אלכסנדר ינאי, וקרוי על שם יוחנן הורקנוס, אביו של ינאי.
בנקודה זו כדאי לציין ששינון בני משפחת החשמונאים לדורותיהם הרבה יותר קשה משינון לטינית, ולטינית שפה קשה היא. עוד מוזכרת הורקניה כאשר אלכסנדר השני (לשנן, זוכרים?) בורח מהמדינאי הרומי הנהנתן גביניוס ולא נותרת בידיו ברירה אלא להסגיר את המבצרים בידיו של גביניוס. "עד כי נואש אלכסנדרוס מתקוותו ושלח אליו צירים לבקש ממנו חנינה והסגיר אליו את המבצרים הנשארים, את הורקניה ואת מכוור, ואחר כך מסר בידו גם את אלכסנדריון. את כל המבצרים האלה הרס גביניוס בעצת אם אלכסנדרוס, לבל תפרוץ מלחמה חדשה".
גם סטרבו, ההיסטוריון הרומאי מציין את הורקניה, והפעם בתקופתו של פומפיוס כשזה האחרון מצווה להשמיד את המצודות. על שרידי המבצר הוקם קוינוביום - מנזר משותף. במערה סמוכה נמצאו ציורי קיר של קדושים (שכבר הספיקו להישחת) מהתקופה הביזנטית - תקופת נזירות מדבר יהודה. לאחר הטיול וההסברים המאלפים ירדנו לשתות תה במדורה מאולתרת, ואיש מאיתנו לא נשלח לעזאזל, אפילו שלשיזף היו הרבה הזדמנויות לעשות כן. הוא לא יכול לומר שלא. הר מונטר
איפה: מהכניסה ליישוב קדר. איך: טיול כייפי. יש כאלו שיעדיפו לעשותו ברגל, אבל מדובר בקילומטרים רבים ולא מומלץ בעונות החמות. כמה: כמה שעות - חצי יום, רק כדי לשמוע על תלאות השעיר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם