נחל כזיב מחכה לכם עם פריחה ועשר טחנות קמח
הדרך בין אבירים צלבנים וחייל רומי בטוגה עוברת בין עצי דולב קסומים וקבוצת מטיילים שתויה למדי. טיול בנחל שלא מאכזב
היישוב בעל השם המעניין הוקם בשנות ה־50 ויועד לעולים חדשים. בתנ"ך מוזכר אלקוש כמקום מגוריו של הנביא נחום. מקור השם הוא בארמית, ופירושו 'קשת' - מה שהביא אותי, הג'דל"שית, לחשוב שבגלל מילה זו קרויה מערת קשת בשם זה.
לאחר מחשבה מעמיקה, ברור שזה הסבר דחוק (ומי שהיה במערת קשת יבין מדוע). אז מה. האם לא הלעיטו אותנו שנים אינספור שפיר וורן הוא הצינור שבו נגע דוד והצליח לכבוש את ירושלים? האם לא למדנו בגן שאיקליפטוס הוא מלך הביצות? האם המורים לא שיננו באוזנינו כי הנחליאלי מגיע בסתיו אף שחי נפשי ראיתי אותו לא פעם באפריל ובמאי, חוצה את גינתנו בשלווה? בקיצור, די להתקטנן.
אז המשכנו בתוך חורש ים־תיכוני רציני והגענו עד למצד אבירים. על פי מקורות יודעי דבר, כלומר ויקיפידיה ואחיותיה, המצד הצופה על סביבותיו (ושהעניק את שמו ליישוב אבירים) הוא צלבני. אך אם מרחיקים קצת מעבר לוויקיפדיה שהשתלטה על חיינו, מעניין להביא דעה נוספת, של ד"ר מרדכי אביעם ודינה שלם מהמכון
לארכיאולוגיה גלילית, אשר טוענים כי מדובר במאזוליאום מן התקופה הרומית או הביזנטית ולא במצד צלבני.
מזואליאום, נזכיר לכל מי שלא זוכר, הוא מבנה קבורה. לדברי השניים, ומוכרחים להודות שיש בהם מן ההיגיון, בשל מיקומו של המבנה בשטח טרשי מאוד וללא גישה, וכן בשל פתחו הקטן ושטחו הקטן של המבנה - לא ייתכן שמבנה זה שימש חיילים, מה גם שאם תוסיפו את השריונות והציוד הכבד של הצלבנים, ברור שהמקום אינו ראוי לכך. חוץ מזה, לא השתמרו חרכי ירי. בקיצור, מזוליאום. גם טוב. אפשר להסתפק במועט.
אגב, במקום ביקר בסוף המאה ה־19 הנוסע ויקטור גרן, וכך הוא כתב: "סקרתי גבעה המשובשת בצורים ובסבכים, שרידי מגדל עתיק שאורך צלעו שנים־עשר מ'. הוא נבנה מאבנים עצומות, כמעט לא מהוקצעות, שמידות כמה מהן עולות על 3.20 מ' אורך, ומטר אחד הגובה. האבנים הללו הונחו זו על גבי זו בלי חומר מלכד, כפי שמעידים נדבכים אחדים העומדים על תילם... באיזו תקופה נבנה? אני יכול רק לומר שהמידות העצומות והעיבוד הגס של האבן מעידים על מלאכה קדומה ביותר. עכשיו הוא ידוע בסביבה בשם ברג' מסר".
המשכנו עוד כמה מאות מטרים, כמה בדיוק? הג'דל"שית לא הצליחה לאמוד, אבל זה הספיק לה כדי להתנשם בכבדות, ולסנן קללות בפולנית המיועדות לממשלה שייקרה את מחירי הטבק, ולכן אנחנו נאלצים עכשיו לקנות חומרים עלובים.
מפה לשם הגענו למערת אג'לילה, "מערת החייל הרומי", המצויה במדרון הצפוני מעל הנחל. המערה שימשה לאורך ההיסטוריה את רועי הצאן,
ההליכה במסלול הייתה מרהיבת־עין וכיפית, צמחי החורש הים־התיכוני, מאלון ואלה ועד לקיסוסית ליוו אותנו כל העת. הבחנו גם בדולב, אחד העצים החביבים עליי. אם אינכם רוצים להסתבך עם האקדמיה ללשון, מומלץ לכם להגות את הדולב במלעיל (אגב, הידעתם שרוב המילים בלטינית הם במלעיל?) ממש כמו שהוגים אורן, גומא, רותם וכו', וזה נוגע גם לגבי שמות פרטיים. כן, כן, הורים יקרים, שמתעקשים לכפות עלינו מלרע בשירה ורינה – די, זה לא עובד, וזה לא נשמע יותר טוב, תפנימו. בארמית העץ נזכר כדולבא, ולכן חודש על בסיס מילים אחרות כגון קודשא - קודש, עומקא – עומק, וכו'.
תוך כדי השטף המילולי והצמחי שהקיף אותנו הגענו למפגש שבילים. ליתר ביטחון פנינו מערבה, כי הים תמיד נמצא במערב. לעומת זאת, אף אחד מאיתנו לא רצה למצוא את עצמו בטעות בים המזרחי והלוהט. חצינו את הנחל והגענו לטחנת הקמח, כלומר לשרידיה. הטחנה הונעה בכוח מי הנחל והיא פעלה עד תחילת המאה ה־20 (גם למאה הזו מגיע קצת כבוד ואזכור). וזו אינה הטחנה היחידה. בהמשך הנחל יש עוד עשר.
משם המשכנו לעין טמיר. זיהינו אותו על פי משטחי הסלע הבוהקים בלובנם. השתכשכנו, נרטבנו, נהנינו ואף חלק מאיתנו נכנסו עם פנסים לזחול בתוך הנקבה. משם רצינו להמשיך למונפור - המבצר המקסים, החזק, היפה, בעל התצפית ה־מ־ה־מ־מ־ת – רק מה, צריך היה לטפס ולעלות. התכנסו החבר'ה והחליטו: עולים. הג'דל"שית הודיעה ששום טיפוס לא יהיה יותר. מספיק. וכאות מחאה שלפה יין ישן, שמחירו 15 שקלים, חלצה פקק, אמרה בלטינית: Nunc est bibendum (כעת הזמן לשתות), וכיבדה את כולם ביין. כמובן, היו כמה ג'דעים במצב קשה עד אנוש שהעדיפו לשתות מהמימייה הצבאית שלהם מימי הצופים ואחר כך להעפיל עד למונפור, אבל מי התייחס אליהם בכלל. מי שנשאר - שתה. המונפור מעולם לא נראה יפה כל כך מלמטה.
איפה:
בצומת אלקוש שבכביש 89 פונים צפונה לכביש 8944. אחרי 3.2 ק"מ פונים מערבה לכביש 8925, לפי השילוט לפסוטה ולאבירים. חולפים על פני פסוטה, ובעיקול חד בכביש, 600 מטר לפני הכניסה לאבירים, נמצאת נקודת ההתחלה של המסלול, וממנה יוצא שביל מסומן שחור
איך:
מסלול למיטיבי לכת
כמה:
יום שלם, במיוחד אם כוללים
עצירת אלכוהול
לא לשכוח: פנסים לנקבה בעין־טמיר
קיפצו לכפר פסוטה החמוד, שתושביו יוונים קתולים. עוד פיסת ישראליות מרתקת ומעניינת. אפשר לשוטט בכפר, ללון, לאכול ולהשתתף בפעילויות השונות שנעשות בו במשך השנה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם