יש לי חולשה לנביאים: טיול לנבי סמואל
גבעת נבי סמואל, המזוהה כמקום קבורתו של שמואל הנביא, מקיימת תלת־קיום היסטורי עם נגיעות של סכסוך וחורבן . במקום תמצאו גם מעין עם ברסלבים, צמח רעל, ואיך לא - מצודה צלבנית
ובכן, נבי סמואל, או כפי שמוכר גם בשם נבי צמוויל, נמצא לא הרחק משכונת רמות הירושלמית. הוא חולש על הדרך העתיקה שהובילה מבית־חורון לירושלים, מתנשא מעל ל־880 מטרים ונצפה היטב מכל מקום גם בלי מילות המסורת המעצבנות של מורי הדרך "ביום טוב אפשר לראות את...". את האתר מזהים עם העיר מצפה שבמקרא, שם שפט הנביא את ישראל. מאז התקופה הביזנטית הוא מזוהה עם רמה - מקום קבורתו. אגב, יום מותו של שמואל מצוין ב־כ"ח אייר, שנופל במקרה או שלא על יום איחוד ירושלים. כך או כך, האתר התקדש לשלוש הדתות, נמצאו בו שרידים מימי בית ראשון (ידיות קנקנים וחרפושית מצרית המתוארכת לערב החורבן) וגם מימי בית שני. מתקופה זו נותרו שרידים של רובע מגורים, עדות ליישוב גדול שהיה במקום והגן על ירושלים. היישוב נוסד כנראה בידי אנטיוכוס במאה השנייה לפני הספירה וננטש בימיו של אלכסנדר ינאי, השליט והמצביא החשמונאי.
ואם מדברים על חשמונאים, מעניין לספר שבמקום זה ריכז יהודה המכבי את כוחותיו כטכסיס הטעיה מלחמתי. היוונים חיפשו אותו בלילה, בשעה שהוא עצמו ירד עם צבאו היישר לאמאוס (פארק קנדה), ושם נלחם בהם עד חורמה.
בתקופה הביזנטית וגם בתקופה המוסלמית הקדומה שבאה אחריה (שלטון בית אומיה ובית עבאס), התקיימה כאן תעשיית קרמיקה ענפה לצד מנזר שנבנה לכבודו של שמואל. בתקופה הצלבנית נבנו כאן כמובן מנזר ומצודה, כי זה מה שהצלבנים ידעו לעשות, הם לא היו בעניין של טברנה לבנטינית או סתם סוכת גפנים. הכי דחוף להם היה לבצר את הנוף, וכמה שיותר.
מהמצודה צפו עולי הרגל הצלבנים בירושלים, שאותה דמיינו בצלבנית ובלטינית, ולכן אין פלא שקראו למקום 'הר השמחה' או בלטינית: montis gaudii. הייתי ממש שמחה לספר לכם על ההטיה הזו בלטינית, אבל טרם הגעתי לדקלנציה הזו, בינתיים אני אוכלת המון מרורים, ופעלים ודלקנציות מסייטים את לילותיי. קדושת המקום לא גרמה לאהבה ללבלב בין העדות והדתות השונות.
כך, למשל, מספר רבי יצחק לטיף, עולה רגל מן המאה ה־15: "פעם אחת החדילו הערבים את היהודים מלהיכנס בטרקלין של שמואל הנביא להתפלל, קם עליהם הצדיק הזה, זכרונו לחיי העולם הבא, חנק לגרונו למחדיל היהודים מלבוא בתפילתו, ואמר לו: "תחזיר המפתח ליהודים וישקדו על פתחיי, כי הם בניי ולא אתם. מיד החזיר. וזה שמעתי אני בהיותי שם. ונרות דולקים תמיד וערבים מתנדבים ודולקים" (וילנאי).
עולה רגל נוצרי מימי הביניים, לעומת זאת, התרשם כך מהמקום: "וברמה קבר שמואל הרמתי וקבר חנה בבית אחד נאה, ולפני הבית מסגד לישמעאלים. קרוב לשם יש מעיין ואומרים שהוא מקווה של חנה... ושם בית הכנסת ומתקבצים יותר מאלף יהודים... בכ"ח אייר יום פטירתו". כאן, בנבי סמואל, במצפה, התרחש רצח גדליה בן אחיקם כפי שמסופר בירמיהו: "ויקח יוחנן בן קרח וכל שרי החיילים אשר איתו את כל שארית העם אשר השיב מאת ישמעאל בן נתניה מן המצפה אחר הכה את גדליה בן אחיקם...". הסתובבנו בין העתיקות ובין הבוסתנים. בתקופה העותומאנית התקיים יישוב יהודי במקום, כולל בית כנסת, כמובן, עד שמוחמד אל־חלילי, המופתי הירושלמי הפקיע את חלקת הקבר מידי היהודים ובנה מסגד.
במלחמת העולם הראשונה נהרס המסגד בידי הבריטים. זה בונה וזה מחריב, כך עד אינסוף הדורות. נבי סמואל הוא חלק מגן לאומי שבשטחו מתגוררות כמה משפחות ערביות מהכפר נבי צמויל. בסיורנו פגשנו בשכרון לבן, צמח מלבב מאוד שעיקר לבובו נמצא ברעל שבו. חשוב לציין שכל חלקי הצמח ארסיים מאוד. כבר נרשמו בהיסטוריה מקרים שבהם הרפתקנים שונים ניסו להסתמם מן הצמח, והגיעו אל המנוחה ואל הנחלה הסופית: מוות. בקיצור: היזהרו. נבי סמואל:
איפה: המקום נמצא סמוך לכביש 436, בין שכונת רמות בירושלים ליישוב הר שמואל. מכיוון המרכז: נוסעים דרך מודיעין בכביש 443 עד לגבעת־זאב. חוצים את גבעת־זאב וממשיכים על כביש 436 לכיוון ירושלים. אחרי היישוב הר־שמואל פונים שמאלה על פי השילוט לקבר שמואל הנביא.
איך: מצודה, מסגד ובית כנסת. תלת קיום בריבוע.
כמה: כמה שעות, תלוי בתפילות ובתחינות הקהל.
מתי: שעות הפתיחה של אתר התפילה: ימים א'־ד': כל שעות היום, למעט 2:00־4:00 לפנות בוקר. ימים ה'־ו': מיום ה' בשעה 4:00 לפנות בוקר ועד יום ו' שעה לפני כניסת השבת. בשבת האתר סגור. בראשי חודשים האתר פתוח מהשעה 4:00 לפנות בוקר ועד השעה 2:00 לפנות בוקר ביום שלמחרת. שעות הפתיחה של האתר הארכיאולוגי: בכל ימות השנה בין השעות 08:00־16:00 (בשעון קיץ עד 17:00). בימי שישי וערבי חג האתר נסגר שעה אחת מוקדם יותר. הכניסה אליו מותרת עד שעה לפני שעת הסגירה.
המעיין בנבי סמואל מהכביש הראשי נעלה למעלה, ניכנס למתחם הקבר ונלך בשביל הברזל עד למבנה. נפנה ימינה ונגיע אל צדו הצפוני של המתחם. מעבר לחפירות ולעתיקות שנמצאות בו, יש גם בוסתן, ובצפונו נפגוש מעיין. אזהרה: כנהוג בהרבה ממעיינות ארצנו, גם מעיין זה נכבש על ידי הרבה ברסלבים או אוהדי טבילה שמסתובבים בלבוש אדם אבינו. קחו בחשבון.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם