שעת התה: הכל על המחמם הרשמי של החורף
בחוץ קריר ורטוב, ואין נעים יותר מלהתכרבל עם כוס תה חמה. מי המציא את התה, ואיך, איפה נמצא התה היקר ביותר בעולם ולמה דווקא כדאי להסתכל בקנקן
האגדה מספרת כי התה הראשון נוצר לפני חמשת אלפים שנה, בתקופתו של הקיסר שן נונג. האגדה מספרת כי נונג יצא למסע ביכורים ברחבי ממלכתו, ובאחת העצירות הרבות הוא התמקם עם פמלייתו בפסגת הר גבוה. משרתיו התקינו לעצמם מדורה עליה הם הניחו כלי עם מים רותחים כדי להרוות את צימאון הקיסר ואת צימאונם הם. לפתע החלה לנשב רוח חזקה שהעיפה כל מה שנקרה בדרכה. עלים משיח סמוך שהתעופפו באוויר צנחו הישר לתוך הקערה הרותחת. לפתע, המים המבעבעים שינו את צבעם לירקרק. הקיסר שהבחין שהמים נצבעו בירוק החליט לטעום מהמשקה שצבעו וניחוחו עוררו את סקרנותו. הוא התפעל מטעמו הערב והמרענן וכך הגיחה לעולם כוס התה הראשונה.
עוד כותרות ב-nrg:
חם, מחמם, בום: מתכון למרק עגבניות במיקרוגל
הטמפרטורות צנחו וגם המחירים: לאן טסים בחורף 2014?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
התה הוא המשקה השני הנפוץ בעולם אחרי המים ומאחוריו מסתתר עולם עשיר של טעמים, מסורות והיסטוריה ארוכה, שעוקפת את הקפה בסיבוב. השם "תה" מוענק למעשה לכל משקה הנעשה מצמח עלי התה, הקמיליה סיננסיס ומבחינים בין שלושה סוגי תה מובחנים: הלבן, השחור והירוק, שההבדל ביניהם הוא בתהליך הייצור. הצמח גדל באיזורים בהם האקלים חם ולח, והגשם יורד במהלך כל השנה, לכן יצרניות עיקריות שלו הן ארצות כמו הודו, סין, טייוואן ויפן. המשקאות האחרים, המופקים מעלים, צמחים (קמומיל למשל) ופירות, אינם תה אלא חליטות צמחים, עם תכונות אופי שונות וערכים תזונתיים שונים.
המדינה המובילה בעולם בצריכת תה לנפש היא אירלנד עם שלושה ק"ג תה לנפש, כלומר יותר מחמישה ספלי תה ביום לאדם אחד. בבריטניה עומדת הצריכה לנפש בשנה על יותר משני ק"ג תה, שהם 3־4 ספלי תה ליום לאדם. בארץ הצריכה נמוכה יחסית למדינות אחרות בעולם: רק כ־200 גרם תה לנפש בשנה (ספל תה בשלושה ימים).
עלי התה יכולים להגיע בשלל צורות, בטווח שבין עלים שלמים ועד לעלים כתושים לאבקה, הנחשבת איכותית פחות. התה המסורתי מיוצר בשיטה שכוללת מספר שלבים המבוצעים ידנית. בתחילה נקטפים עלי התה, כאשר קוטפים אך ורק את העלים העליונים של הצמח. בהמשך השלבים משתנים בין סוגי התה ולרוב כוללים ייבוש וגלגול של העלים. את התה הגדל בסרילנקה קוטפות למשל כבר מאות שנים נשים טמיליות
לא רבים יודעים זאת, אבל לעלי התה יש אוהדים וטועמים כמו ליין. בסין, ארץ מולדתו של התה, מתגאה כל חבל ארץ בזן תה עם טעם ייחודי שלו, בדיוק כמו ה"טרואר" של היין. בסרילנקה ובדרום הודו, יודעי דבר כבר למדו לבקש עלי תה מההרים, שם גדל התה המשובח ביותר, לעומת החוף, שם גדל התה ה"עממי".
ואם בתה משובח עסקינן, שהרי לפני כשנתיים חשף חקלאי ויזם סיני בשם אן ינשי את הסוד מאחורי מה שנחשב לתה היקר בעולם. ינשי, מגדל את צמח התה המיוחד באזור ההררי בשם יא'אן בחבל סצו'אן, אבל זו לא האדמה העשירה של חבל הארץ שעושה את ההבדל אלא בית הגידול לדובי פנדה שפועל בין שדות התה. לדברי החקלאי, הוא בחר בגללי הפנדה כחומר דישון לתה בשל היתרונות הרפואיים שלו, והטעם מבחינתו הוא תוספת מבורכת ומפתיעה לתה הייחודי.
בסין שתו את התה כבר בשנת 350 לפני הספירה, אבל הייצוא החל רק בסביבות המאה העשירית לספירה. הסינים שתלו מטעי תה וגם שמותיהם השונים כ"צ'אי", ו"טי" גזורים מהשם הסיני- "טצ'ה".
תורת גידול התה נשמרה בסוד מעיני זרים, אך התגלתה והסתננה לארצות אחרות. הראשונה שגילתה את התה אחרי סין הייתה יפן שגם פיתחה את טקסי שתיית התה. לאחר מכן בשנת 1606 הוא הגיע לראשונה לאירופה ובמהרה נפוץ ברחבי היבשת כולה. אנגליה, שהפכה למרכז סחר בתה היא זו שהביאה את הבשורה גם למושבות בצפון אמריקה. במאה ה־17 פשט נגע מסתורי בשיחי הקפה (המשקה הלאומי באנגליה של אותם הימים) בצר להם, עברו הבריטים לשתות תה – וראו כי טוב. מאחר שהאימפריה הבריטית חלשה אז גם על מושבות רחוקות, הגיע התה לאנגליה מסרילנקה.
מאוחר יותר בהיסטוריה מתועדת בשנת 1773 'מסיבת התה של בוסטון', אירוע היסטורי במסגרתו השליכו תושבי בוסטון את התה אל מימי המפרץ בשל המכס הגבוה שהוטל על ידי השלטון הבריטי על ייבוא תה.
בשנת 1908 הומצאה בארצות הברית שקית התה, שמכילה לרוב תה שיוצר בשיטת CTC. אבקת התה שבשקית נחלטת מהר יותר מעלים שלמים, דורשת פחות אביזרים, גוזלת פחות זמן וזולה למשתמש כשהנוחות באה על חשבון האיכות. בשני העשורים האחרונים, המגמה העולמית המעודדת את החשיבה הירוקה ואקולוגית, לצד הימנעות ממזונות מעובדים, הביאה לפריחה מחודשת של התה המסורתי.
כשמישהו מצטנן או כואב לו הגרון הוא צפוי לקבל כוס תה מאיזו סבתא, לא ברור אם הוא אכן עוזר לנזלת אבל בתה שחור, ירוק, או לבן (מופקים מצמח קמיליה סיננסיס) קיים ריכוז גבוה של פוליפנולים, סוג של נוגדי חימצון הידועים בסגולות הרפואיות שלהם. הפוליפנולים הפכו את התה לכוכב מחקרים בהם נבדק האם לשתיית התה יש אכן יכולת לרפא או למנוע מחלות.
ממחקר שנערך בבית הספר לרפואה אינטגרטיבית באוניברסיטת וויטן-הרדקה בגרמניה, עולה כי שתיה של תה עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות סרטן השחלות, הריאות והערמונית. גם מחקר שנערך באוניברסיטת טוהוקו ביפן, הוכיח כי לשתיית תה יתרונות לבריאות המערכת הקרדיווסקולארית והיא יכולה להיות יעילה במניעה, או עיכוב של חלק מגורמי הסיכון למחלות לב, כמו כולסטרול רע וטריגליצרידים.
לסיכום, כשאתם שותים תה, הסתכלו בקנקן, חלק גדול מההנאה שבשתיית תה נובע מהכלי שבתוכו הוא מוגש. תשאלו את יוצאי מרוקו למרוקאנים שמוזגים תה מתוק, ריחני ומתובל מהגובה, תוך הרמת הקומקום, מה שמוסיף לטקס רעש קל למזיגה ומאפשר לניחוח התה להתפזר בחדר, בדרכו אל הכוסות. ואם תרצו משהו לקרוא בתוך הפוך וליד כוס התה, קראו את הספר של דאגלאס אדאמס: "שעת התה הארוכה והאפלה של הנפש". חורף טוב
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם