ראשי » סגנון » אוכל

רעבים? המסעדה שמגישה פוקאצ'ה בגודל של עיר

בפיצ'ונקה בנס הרים תיהנו ממנות גרנדיוזיות וטעימות. הגודל לפעמים עולה על האיכות, אבל מידת העשייה מעולה והכבד מקבל מקום של כבוד. רק תבואו ביום, שלא תפספסו את הנוף

בנסיעה המפותלת לנס הרים חשבנו כמה חבל שלא הגענו במהלך היום. בכל זאת, מהכבישים היפים בישראל. אחרי המשחקים בנדמה לי, הגענו לפיצ'ונקה, מקום מואר ונעים, שנמצא בלב אזור חשוך ומרתיע, שמפוצץ בחובשי כיפות.

עוד כותרות ב-nrg:
- מחיר הסלפי: תיירים הרגו דולפין-תינוק
- אחרי הביקורת: אגד פרסמה מודעה חדשה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

מלצרית מחייכת מובילה אותנו לשולחן ונעלמת לרגע. או שניים. או רבע שעה. בסופו של דבר היא חוזרת ושואלת אם הכול בסדר ובהמשך גם מביאה תפריט. תוך כדי התעניינות בארוחות שכלולות במבצע אנחנו מבינים שחלק ניכר מהמנות הגדולות דווקא לא, אבל נראה ששאר האורחים הסתדרו. במקרה שלנו, התעניינו דווקא במנות שכן נכללו במבצע. הרווחנו. נהיה חלק משאר יושבי המקום. בתוך עמי וגו'.
 
במנות הראשונות אהבנו את פטה הכבד, הוא היה עשוי במידה ועם מתיקות מהסוג שאני אוהב. מה שכן, אפשר היה להשקיע יותר בהגשה ולכוון טוב כשזורקים מעל קונפיטורת בצל, כי זה נראה לא משהו כשהיא כמעט מחוץ לצלחת.

החציל בטאבון עורר דיון: קיבלנו מחבת ברזל יצוקה נאה למראה, שמכורח ההרגל והזיכרונות המרים, גרמה לנו להיזהר מחשש לכווייה בדרגה 4, מלווה בזעקות חורכות מזגנים ועור תוף, רק כדי לגלות במקרה שהיא חמימה.

אבל זה לא העניין, העניין הוא שבתוכה היה שרוע חציל עשוי היטב, מעליו טחינה, קצת ממרח פלפלים, עגבניות ושמן זית. בדיוק כמו שהתפריט הבטיח. הצמחונית לייט שיבחה וטענה "זה מה שהיה כתוב, זה מה שקיבלנו". אני, לעומתה, ציפיתי למשהו שירגש אותי. תלונה מפונקת? אולי, מודה. הגשה יפה, טעם צפוי, ושום חידוש. עוד בלונדינית.

מנת הפוקאצ'ה והמטבלים העלתה חשש בלתי מוטעה ואותתה על מגמה. בעוד המטבלים השונים היו נעימים לחך, וראוי לציין את ממרח העגבניות ישתבח שמו שחוסל בסילוניות משל היה מנהיג חמאס בתקופת הסיכולים הממוקדים שלבלבו אי שם לפני יותר מעשור, את מרב תשומת הלב תפסה הפוקאצ'ה. מכירים את המוארכות (פורחות בעיקר בבתי קפה ובהרי ירושלים והשפלה)? מכירים את הקריספיות־עגלגלות (מישור החוף והדרום)?

עכשיו תדמיינו פוקאצ'ה בקוטר של נס־ציונה רבתי. זה פחות או יותר מה שנחת על שולחננו. מפלצת בצק ענקית ובלתי פרופורציונלית. נאה, ריחנית, שרופה קצת איפה שצריך, אבל עם אזור חיוג משלה.

איך אוכלים דבר כזה? תולשים קצת? חותכים עם סכין? אולי משאירים בצד ומחכים למנה העיקרית כדי להרכיב לאפה לכל השבוע? איש לא יידע. מעבר לקוריוז, יש חשש מסוים לחלטורה: הרי סועד ישראלי תמיד יגיע לשווארמייה שמפוצצת לו את הפיתה, ואני רוצה לקוות שבעלי פיצ'ונקה לא התכוונו למלא אותנו בבצק. מנה ענקית כזו מפסידה מכל הכיוונים, כי היא גם קצת מביכה. חבל, כי הפוקאצ'ה הייתה עשויה טוב מאוד.

כשהמלצרית פינתה את השולחן ואת המיצב העצום שהותרנו, למרות שאכלנו ממנו המון, היא הביעה אכזבה על חוסר התיאבון שלנו.

הסקרנות לגבי מנת הדגל של המקום, שגם נושאת את שם המסעדה הייתה לא קטנה. בתור חובב כבד עוף, עד כה כמעט לא נתקלתי במסעדות (לא שיפודיות!) שנותנות לחלק הזה את המקום הראוי לו. מנת כבדי עוף מוקפצים ביין אדום הייתה משהו שצריך לנסות. ועוד על פירה תפוחי אדמה ובטטה? וחלת בצל? וערמונים?! אודרוב לשולחן.

קודם כול מדובר במנה יפה. בצל מטוגן וקריספי יהפוך גם מנת חצץ למשהו שהייתי שמח לטעום, ובפיצ'ונקה קנו אותי בזול. הכבדים היו עשויים במידה, היין היה טיפה מתוק מדי והמנה ענקית. עצומה ממש. הכול רך, בכל זאת, כבדים ופירה, ופתאום באמצע הביס - מוקשים: פקאנים שלמים. ערמונים קשים. למה? חבל. בכל מקרה, קיבלתי את מבוקשי, בעיקר כי נתנו כבוד לכבדי העוף המקופחים.
 

תסמונת החציל (טעים אך צפוי) חזרה במנת הדג הנפוצה, פילה סלמון. קריספי מבחוץ? קריספי. רך מבפנים? רך. נראה טוב? נראה יופי. חוץ מזה? קצת מצ'עמם. מנת חתונה. מה לעשות, הגברת ושאר חובבי דגים כנראה יישארו מקופחים. אבל אני באמת קצת מפונק והעובדה היא שהמנה חוסלה ושעם כל הפשטות שלה כבר נתקלנו במסעדות גורמה שהרסו אותה יופי, אז מה לנו כי נלין.

בעיות ההפצצה הכבדה עלו גם בקינוח, אם כי לא בצורה מוגזמת כמו הצלחת מעופפת־פוקאצ'ה מתחילת הארוחה. קיבלנו "פיצ'ונקולדה", שהיא מנה של שכבות עוגיות שוקולד נוגט עם גלידת קרם עוגיות, אגוזי לוז וחלווה. ברוך השם, זיכנו הקב"ה ובניגוד ל־90 אחוז מהמנות והקינוחים שבהם היא שורצת, הפעם החלווה לא השתלטה, ואפילו קרם העוגיות היה יופי. קינוח נעים וגדול שהוחזר בחציו האכול למרות שאכלנו בתיאבון, לאכזבת המלצרית.

פיצ'ונקה נותנת מענה נכבד לאלו שיגיעו לארוחות המבצע שלהם או לעסקיות, אבל גולשת לא פעם לכמות שעולה על האיכות, וחבל. תשומת לב תשאיר אותה על המסלול היציב לכיוון מעלה. ובואו ביום. נוף זה נוף. רק שהפוקאצ'ה לא תסתיר.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg