ראשי » סגנון » אוכל

לא עוד בית קפה: ההברקה של קריית המדע

טעים, זול, טרי ומפנק. "ביסטרו רות" בנס ציונה (או רחובות) היא ממש לא מסעדת פועלים. השאלה היחידה היא האם תצליחו להגיע

הבחורה הנחמדת והמשעשעת שהכווינה בטלפון אמרה "רחובות, לא נס־ציונה. אל תאמין לכל מה שאתה קורא באינטרנט". התבחבשות קלה לאחר שהווייז קרס הובילה אותנו להתייעץ עם אדם מהרחוב, שטען בתקיפות "זה בנס־ציונה. לא ברחובות!".

עוד כותרות ב-nrg:
- התלונות נגד בוכריס: אז מה אם הוא גיבור מעוטר?
- פלסטינים נגד פיגועי הילדים: "משבשים להם את השכל"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

קרוב משפחה רחובותי הבהיר ש"קריית המדע זה בנס־ציונה!", אבל מלצר מהמסעדה התעקש שזה ברחובות. באותה הזדמנות הוא הסביר לנו שמתחת לפני השטח קיימת יריבות טעונה בין רחובות לנס־ציונה. כך יצא שנחשפה אחת מהיריבויות המשעממות והמיותרות ביותר בעולם המערבי. איפשהו בין "מקומות החניה הטובים ביותר במודיעין", ל"עמנואל הלפרין מול דוד ויצטום - תחרות כריזמה" (ברור שהלפרין. בורים).
 
משעמם או לא, ביסטרו רות היא הברקה מהסוג שבעולם עם תרבות אוכל תקינה, מריבה בין תושבי רחובות לנס־ציונה אמורה להתקיים על הזכות לכלול אותה בגבולותיה. אם תגיעו בצהריים, תראו את ההייטקיסטים בדרך החוצה, חלקם עם ארוחות ארוזות ביד, מה שנותן תחושה של מסעדת פועלים. זה לא רע, אלא שפשוט לא נכון.

העיצוב פשוט, מואר ונעים. אם היינו באזור אחר בארץ, הקיר השקוף והגבוה היה יכול לצפות על נוף מהמם, אבל פה? חניה. חוץ מזה התאורה והצבעים כולם בטוב טעם, אם כי אפשר היה בהחלט לוותר על הקישוט שהודבק לעמוד התומך המרכזי. חברים, בריסטול גזור עם פסוקי "פותח את ידך" משאיר תחושה די ברורה שעדת קומונריות הסתערו עליו עם אש בעיניים וצבעי מלחמה. מי, מה, למה? מזל ש(כנראה) רק אנחנו שמנו לב.

התפריט (צהריים) מגוון, מסקרן ואפילו קצת מפתיע לנוכח המחירים הזולים בהחלט. מנת צהריים כללה סלט ושתייה, לחם ומטבלים. ועבודה זאת עבודה, אז הזמנו שלוש מנות ושינסנו מותניים.

ראשית, תזכורת לאלו ששכחו. המונח "וגם סלט בצד", ברוב המכריע של המקומות כולל מסעדות גורמה נראה במקרה הטוב כמו סלט מהיר שהכנתם בבית. במקרים הנפוצים יותר הוא מגיע בצלחת קטנה ונראה כמו סלט לא מושקע שהכינה קופאית בסופר פארם בשתי הדקות שמגיעות לה להפסקה. במו עיניי עקבתי פעם במבטי אחר מלצר שפינה שולחן, סידר טיפה את הסלט בסמוך למטבח והחזיר אותו לסועד אחר.

הסלט בצד הוא הדוגמית המדויקת שמייצגת נאמנה את המקום: המון טריות וצבע. כאילו שפכו על כל ירק וירק תוספת ותבלין קצת אנטי מחיקון. וטריות, רבותי, זה המון.

טריות למשל אומרת שאפשר באופן יחסי קצת לפשל עם הסיגרים שהגיעו עם הסלט הלבנוני, שבתפריט צוין שהם עם זעתר ולבנה אבל במציאות שתי החתיכות הרגישו קצת כמו אגרול - אבל זו פשלה נסלחת לגמרי כי הבורגול בוהק ונאה, השרי מתפצחות להן בפה, והחסה, כמו שהתפריט הבטיח, רעננה. מה רעננה? היא עוד רגע לובשת טייץ ויוצאת לעוד סיבוב במרתון תל־אביב. כשזה המצב, אפשר ליפול עם סיגרים שכמו נאספו ממגש מנז'טים בחתונה.
 
גם הניוקי אדמה היה מצוין, נאה וחי, בצקי במידה ועם רוטב שמנת שנשאר ומקבל קצת מהמתיקות של הצ'יפס בטטה שהיה קריספי בהתחלה והפך לסמרטוט חביב שצף לו על השאריות ונעלם. מה אתם יודעים, לקחנו קצת מהשמנת ושפכנו על הלבנוני, שינינו סדרי בראשית ויצא יופי.

מנת הדג ("לברק ערבה") כבר קצת החשידה ברמת המחיר. 44 ₪ זו כבר תחילת סקאלה עליונה בשיפודיות, לא במסעדות. בחשש קל הבטנו (שוב) בצלחת יפה עם מראה פשוט אבל בוהק. בצד אחד נתחים דקים ומפולטים, בצד השני תפוחי אדמה חתוכים יפה וכמעט גס כמו אצל אמא בשבתות. לעשבי התיבול שנמרחו בנדיבות על הלברק היה גוון לבן־ירקרק והורגשה קצת פפריקה. רק מה? הלברק היה קצת דק, יש שיאמרו דק מדי. אנחנו חיינו עם זה בשלום.

קפיצת המחירים הקלה הורגשה בקינוח. מצד שני, ההתאמה למחיר מוצדקת. סופלה כבר טעמנו בכל מקום ואתר, בפריז וגם יבנה, חיפה ומבשרת. אצל רות מגישים סופלה לוטוס, שזה כמו סופלה שוקולד מהליגות הגבוהות.
 

תענוג של קינוח. כבר טעמנו טוויסטים לקינוחים רגילים שכללו לוטוס, רובם היו סתם מתוקים מדי ונפלו עקב מרכיב דומיננטי מדי. לא פה. אולי במקור צריך היה ליצור סופלה לוטוס ומשם לגלוש לחיקויי שוקולד. אולי ביקום מקביל.

גם הצ'ורוס כקינוח שני היה קריספי ועשוי מצוין בהגשה אה־לה צו'ורוסיית רחוב במדריד, מגולגל בנייר עם סוכר ושוקולד. סיומת מוצלחת.

מסעדת רות צעירה יחסית. כמה חודשים. תפריט הערב נראה קצת שונה, אבל הקו המרכזי הצליח ליצור משהו שמבדל את המקום מהנקודה שבה הוא היה יכול להפוך לעוד בית קפה.
 
אולי זו הטריות, אולי זה התפריט שחורג משטאנץ השקשוקות־תרד־איטלקית־ישראלית־מקסיקנית, אולי זה השירות שהוא באמת אדיב וסילוני, ואולי אלו הקינוחים. מה שלא יהיה, יש איפה לאכול ארוחת צהריים משובחת בנס־ציונה. או ברחובות. או מה שהווייז יגיד לכם, קרציות.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg