(גו)מיינה, (גו)מיינה יקירתי
פייגלע נכנס לקטע ביטחוניסטי ומזהיר מפלישה אווירית
כן, כן. אל ארצנו האהובה פולשים זה זמן מינים זרים ולא מוכרים של ציפורים (וכמובן בעלי חיים אחרים וצמחים). לאט לאט רשימת המלאי המכובדת של מיני ציפורים שהתברכה בה ארץ ישראל הולכת וגדלה. תשאלו מה רע בכך שיצטרפו אלינו ציפורים נוספות, הלא ארץ קולטת עליה היא ארצנו ומה עוד שחלק מהציפורים אקזוטיות ויפות להפליא. לתשובה תאלצו להמתין לשבוע הבא כי הפעם אני רוצה לספר לכם על היכרות אישית עם אחת הפולשות הללו, אולי המסוכנת מכולן, הלא היא המיינה המצויה.
הדעה הרווחת היא שהמיינות הכובשות לאט אך בביטחון את כל הארץ, הן עופות מחמד שברחו מהכלובים שלהן או מהצפארי. חיזוק לסברה השניה היא העובדה שהמיינות החופשיות הראשונות נצפו בפארק הירקון. ידוע עם זאת שהמיינה, מין של זרזיר שמקורו בדרום אסיה, משתלטת על כל העולם הגיעה אפילו לאוסטרליה.
יתכן שאחת הסיבות לכך היא הפופולריות שלה כציפור מחמד. למיינה יש יכולת קולית מרשימה, רפרטואר השירה שלה מגוון והיא יכולה לחקות קולות של ציפורים אחרות ואף של בני אדם.
במסגרת תחביבה הידוע, הקפיצה אותי ממיטתי אשת הצפר השכם בבוקרו של יום לזהות את שתי הציפורים המוזרות שנחתו על הדקל שמתחת לחלון דירתנו. זה היה המפגש הראשון שלי עם המיינות ברמת-השרון, ומאז התפתחו בינינו יחסי אהבה-שנאה.
מצד אחד, כחובב מוזיקה טובה התאהבתי בשירה המקסימה שלהן. מצד שני, המבט המרושע של עינה המוקפת כתם צהוב הזכיר לי את מבטה של גברת טננבאום, בעלת הבית של הדירה בה נולדתי ושבה חייתי כדייר מוגן כמחצית חיי. אינני חושב שראיתי אי פעם ניגוד שכזה בין קול שירה תמים ומרומם נפש לבין הבעת פנים דוחה ותוקפנית.
זוג המיינות רכש אצלי מיד נקודות זכות במלחמתו הבלתי מתפשרת בעורבים. לאחר מספר ימים התברר לי שהן בונות קן על עץ הדקל (וכמובן בצד הלא נכון-זה המופנה לרחוב ולא אלינו). מאותו רגע הפך הדקל לשטח צבאי סגור. אם צה"ל רוצה למנוע כניסת גורמים לא רצויים לשטח מסוים - כדאי
שיתחיל לתצפת על מיינות.
עורב צעיר שהתיישב על הדקל הותקף על ידי הזוג שהפך בן רגע לצמד מטוסי יירוט מאיימים שרדף אחריו עוד עשרות מטרים גם לאחר שפינה את מקומו. נא הביאו בחשבון שעורב ממוצע גדול פי כמה ממיינה מצוייה ושאני תמיד בעד האנדרדוג ותבינו מדוע לבי היה עם המיינות, אם כי במחשבה שנייה מדובר בעצם לא באנדרדוג אלא בייצור תוקפני
נקודות הזכות הללו נמחקו באחת כשהחלו המיינות להציק לדרורים המנקרים במדשאה שמתחת לעץ.
"מה לעזאזל איכפת לכן שכמה ציפורים מחפשות מזון מתחת לבית, הלא יש מספיק לכולן?", צעקתי עליהן.
אך שתי האמזונות המשיכו מפעם לפעם לנקר קלות דרור זה או אחר, עד שנראה לי שהן סתם נהנות
מהעניין. כאן בעצם טמונה הבעייתיות בקיומן של המיינות כמין חופשי בארץ. עקב יכולת ההסתגלות
שלהן ותוקפנותן כלפי מינים אחרים, הן מהוות איום על המרקם האקולוגי הסביבתי והן עלולות לדחוק
מינים מקומיים עד כדי סכנת הכחדה.
בלילה האחרון שמעתי לפתע קולות זרים מכיוון המטבח. ירדתי בשקט ממיטתי ופסעתי חרש אל המטבח. לאורו הקלוש של הירח ראיתי שתי מיינות ענקיות דוחפות את ראשיהן למקרר הפתוח ומקוריהן הצהובים מנקרים בכל הכבודה שבתוכו. אחת מהן הסבה את ראשה והבחינה בי ומיד עטו עלי השתיים במקורים מאיימים. הן לכדו אותי בפינת הסלון וברגע האחרון, לפני שאהפוך בעצמי למין נכחד, לא נותרה לי כל ברירה אלא להתעורר.
נא להמתין לטעינת התגובות
