ברית מילה אחרונה
הכיפה הלבנה הוחלפה בכתומה ושיחות הסרק בדאגה לדיסקים שכבר נארזו. שמחה אחרונה
"הסבא תקוע במחסום כיסופים", מסביר אב לבנו הצעיר את פשר העיכוב. בימים האחרונים אסר צה"ל לקיים מסיבות ושמחות בגוש ויש עוד אורחים רבים שמתעכבים במחסום. אך התושבים נראים רגועים ושמחים. וכנראה שיש לזה הסבר. "ישועת השם כהרף עין", אומר צעיר עם זיפי תשעת הימים לחברו. "בשנייה הגזירה יכול להשתנות".
את הזמן מעבירים בשיחות. מדברים בשקט על החסות בלי התולעים, על העבודה וכן, גם על היום האחרון. "אני חייב את הדיסקים שלי", אומר נער לאביו. "שכח מזה", צוחק האב. "בעוד חודשיים אולי תראה אותם". "נראה לך?", מתעקש הבן, "זה האוויר שלי. שמתי אותם בארגזים לפתיחה מיידית".
"ויקרא שמו בישראל אביחי"
סבא הגיע. אפשר להיכנס לבית הכנסת ולהתחיל בטקס. בהתרגשות נכנסים הגברים פנימה, והנשים עומדות מאחור ובעזרת הנשים. האורחים מקבלים ענפי הדס ואת בית הכנסת ממלא ריח שמרענן את הנשמה.
הורי התינוק נראים מאושרים אך מודאגים. שמחת טקס הברית כורכת אליה את החרדה לגורל העולל. הכיפה הלבנה של האב מוחלפת בכיפה כתומה. "אנא השם הושיענה" זועק הציבור בכוונה.
הרגע הקריטי מגיע. ילדה בחיוך חסר שיניים מפנה את הגב וסותמת את אוזניה עם ידיה כדי לא לשמוע את צרחות הנימול. "ויקרא שמו בישראל אביחי" מכריז המוהל ומחריב לי את הציפיות. חשבתי שאשמע היום שם התנתקותי שיסגור לי את הכתבה.
לאט לאט עוזבים האורחים והתושבים את בית הכנסת. בעוד פחות משבוע הם יתכנסו שם שוב לטקס אחר לגמרי - טקס הפרידה מהבית.
עדכון אחרון : 10/8/2005 22:30
נא להמתין לטעינת התגובות
