הזיכרון חתום בחול
מפקח ניצן כהן ז''ל נהרג לפני עשר שנים בדרך לנצרים; הוריו נפרדו מהקבר בבכי ולקחו חול למזכרת
התנתקות: סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
מפקח ניצן כהן ז"ל נהרג לפני עשר שנים על הציר בדרך ליישוב. הוא נסע בשיירה לאבטח אוטובוס ילדים. ואז נפתחה אש ממארב. ניצן נהרג במקום. איתו נהרג רס"ר ג'מאל סוילאת.
מאז מותו של ניצן, לרבקה ולאורי יש קשר מיוחד למקום. הם מתנגדים להתנתקות, אבל לא יכלו לוותר על ההזדמנות להיפרד בפעם האחרונה.
קצינים ושוטרים של מג"ב ליוו אותם ליישוב בשיירה. ההורים השכולים ניגשו לבניין המרפאה, הנקרא על שם בנם. "התלבטנו אם לבוא לכאן", הסביר אורי, "כי לא רצינו שהתושבים יחשבו שאנחנו בעד הפינוי. כאילו בעצם בואנו אנחנו משלימים עם ההתנתקות. אבל לא היתה ברירה. היינו חייבים להביא בחשבון שאולי כבר לא תהיה לנו הזדמנות".
אבל התושבים עמדו בשקט והביטו מהצד. רבקה, עונדת שרשרת עם תמונת בנה, ביקשה קופסה מאחד הקצינים. "אני חייבת לאסוף מכאן חול", בכתה . "את החול של נצרים. את זה אני אשפוך על הקבר של ניצן שלי בהר הרצל. זה יהיה החיבור שלו למקום הזה, לתמיד". בכף קטנה היא מילאה את הקופסה בחול הצהוב. "זה נורא", זעקה . "פתאום יש תחושה שניצן נהרג לחינם. איך יכול להיות שהבן שלי נהרג בהגנת המקום הזה, ועכשיו מפנים את היישוב. כאילו כל זה היה לשווא".
אחר כך הם עמדו שם בדומייה, רבקה ואורי, אנשי מג"ב והמתנחלים מנצרים. עד שאחד הקצינים הסביר ש"אין זמן, חייבים לעזוב". רבקה התחילה ללכת לכיוון הג' יפ עם קופסת החול בידה. "אם נחזור לכאן אי פעם, זו תהיה סגירת מעגל", אמרה ונפרדה.
עדכון אחרון : 15/8/2005 9:56
נא להמתין לטעינת התגובות
