מסיבת הפרידה האחרונה
אמש התאספו תושבי ניסנית בגינה של משפחת יפרח. כולם יודעים שזה הסוף. כשהחיילים הגיעו עם צווי הפינוי בבוקר, חלק אפילו לא טרחו לקום
ההתנתקות - סיקור מיוחד ב-NRG מעריב
אתמול בלילה הגיעו לכאן רבים מהתושבים שהתפנו בשבועות האחרונים לניצן ולקיבוצים בסביבה. כולם התאספו בחצר של לימור ורוני יפרח, למנגל אחרון. הם מטפטפים לאט, מתחבקים ומספרים על הקראווילה החדשה. זוהי מסיבת פרידה אחרונה, הפעם אחרונה באמת.
רוני שולף בקבוק וודקה "אבסולוט". עידן השכן מסיר חולצה ומוסיף "רד-בול" לוודקה. הלילה האלכוהול יזרום.
לפתע מגיעים צעירים שהסתננו ליישוב כשהם שרים "עם ישראל חי". עידן חוטף כנף מהמנגל, עוזב את הכוס ומצטרף לרוקדים. הוא תופס דגל ישראל ומדהים את בני הישיבות בריקוד סוער. ברקע מודיע אלי אילדיס לזוג משתתפים נוסף שבשבילם זו "סוף הדרך".
קל מאוד לזהות כאן את המסתננים שהגיעו לחזק את התושבים. הם מלאי מרץ, קופצניים ושרים ללא הפסקה. כשתשאל אותם מהיכן הם, הם ימלמלו בנימוס משהו לא ברור. ההתלהבות שלהם מדביקה את המקומיים שלאט לאט מצטרפים למעגל.
ה"פליי-ליסט" של ניסנית שונה לגמרי מזה של נוה-דקלים. בתפילה החרישית בבית העלמין בנוה-דקלים אתמול, אירוע שנצרב לך בנשמה לכל החיים, אפשר היה לשמוע את " אנא בכוח תתיר צרורה" ושירי קינה לתשעה באב. המסתננים בניסנית ניסו להמשיך באותו קו, אבל מהר מאוד הבינו שהמקומיים מעדיפים שירים כמו "כל העולם כולו גשר צר מאוד" ו"כאן ביתי פה אני נולדתי".
רוני יפרח. צילום ארכיון: יועד קדרי אורי גליקמן
עיר רפאים
נחום ומלכה, בעלי המכולת ומגרעין המקימים של היישוב, "סגרו" כבר בניצן, אבל בניגוד לאחרים הם נשארים עד הרגע האחרון. המאבק שלהם עכשיו הוא על בית הקבע על חוף הים. יהיה קשה.
זוג קצינים מגיעים למקום ומצטרפים לשולחן. הם מכירים את המכולת של מלכה משירות מבצעי באזור. עכשיו הם היו בסביבה ובאו להגיד שלום. בצד השני של השולחן יושב חייל תושב ניסנית. כבר שבועיים הוא בחופשה מיוחדת. הוא עבר דירה כבר שבע פעמים, את הפעם הזאת הוא לא ישכח.
ב-6 בבוקר ניסנית נראית כמו עיר רפאים אחרי ביזה. גגות הרעפים מפורקים, כל החלונות נעקרו, הדלתות והכיורים הועברו וערפל לבן עוטף את המקום. כל בית שנעזב, סומן על ידי הצבא באיקס גדול על מנת להקל את המלאכה
לכוחות המפנים.
קירות הבתים מלאים בגרפיטי, מ"רק הליכוד יכול" דרך נאצות נגד ראש הממשלה ועד קריאות לחיילים לסרב ולפנות את הבתים הריקים. גם הרחובות ריקים. הצבא מעריך שבמקום נותרו 25 משפחות בלבד וכ-50 מסתננים. בפתח אחד הבתים תלה אחד התושבים את נעלי הצבא שלו מעל משקוף הכניסה.
בזמן שהתושבים מתאוששים מה"האנג-אובר" של אתמול, פוסעים עשרות חיילים בין הבתים, מתכוננים לחלק את צווי הפינוי. בשעה כזו אף אחד לא טורח לקבל את פניהם, אפילו לא בשער היישוב.
כשהחיילים מגיעים לבתים הם מופתעים מהיחס החם והלבבי שהם זוכים לו. "בואו שבו, תשתו מים", מכניסה לימור יפרח את החיילים לביתה. רוני בעלה אפילו לא מתעורר למאורע ההיסטורי.
עדכון אחרון : 15/8/2005 21:29
נא להמתין לטעינת התגובות
