ממה מפחד הרב אבינר?

קריאתו של הרב אבינר כי פרופסורה נשים צריכות לעשות בבית, עם ילדים רבים ככל האפשר היא אינטרסנטית ופחדנית. שאול מייזליש מציל את מעמד האישה

שאול מייזליש, ''השבת'' | 22/6/2006 11:08

הרב שלמה אבינר תוקף, כהרגלו בלשון הזהב ובעט מושחזת, את הרצון של נשים דתיות להגיע למעמד של פרופסורה. לדבריו, פרופסורה הן צריכות לעשות בבית, עם ילדים רבים ככל האפשר, שכן רק הן יכולות ועשויות לתת את האהבה הרצויה לילד. אם היא גם ממריאה מן הסטטוס של מורה בתיכון למעמד אקדמאי גבוה, היא מפקירה את העמדה לפנסיונרית שסיימה לגדל ילדים ושבה אל הקתדרות – והיא כבר לא עכשווית, לא אינית.

ואני חשבתי לתומי שמחשבות כאלו כבר פסו מן העולם, כולל העולם הרבני. מסתבר שלא, ורבים רבים שותפים לתפיסת עולמו של הרב אבינר. אשה, אל תהיי לי פרופסורית, אל תשאירי את בעלך מאחור, אל תבני את הקריירה על חשבון הילדים. זוהי אוריינטציה שרובה אינטרסנטית ומקצתה ראייה נכוחה של הדברים.

אינטרסנטיות – כי אכן נשים רבות פורצות קדימה (בולט במגזר החרדי) ומשאירות את הבעלים מאחור, הרבה פעמים בעמדות נחותות שאינן עשויות להתמודד אינטלקטואלית, ציבורית ומעמדית עם האישה. הבעל הופך נשרך, מאבד מהזוהר וחייב להתנער, ללמוד, להתקדם, כדי להשוות יכולות, משכורת, תנאים.

פרופסוריות, לא רק בבית

הפחד הזה מאיבוד הבכורה בבית עדיין מפרנס את קיבוע עמדת האישה כפרופסורית לילדים בבית בלבד. מכאן גם החרדה אצל הממסד הדתי מלימוד תורה לנשים. קשה לקברניטי ממסד זה לתפוס שיש היום נשים שמצטיינות בצורה מופלאה בלימוד תורה. המדרשות החדשות מלאות מהן, וממילא מצטייר איום נשי מכיוון כל כך לא צפוי. לכן הרבנים יעדיפו שהן יתמקדו בעיון תפילה או במחשבת ישראל, מקסימום לימוד משנה, אבל פרופסורה בתלמוד?

וחבל, כי נשים יכולות להביא זוויות אחרות, פנים שונות וגיוס של עולם רגשי שפחות מוכר בעולם גברי. בפן התורני נשים אלו אינן חורגות מן הנורמטיביות ההלכתית, הן פשוט רוצות ללמוד תורה ויש ביניהן ששמות בכיס הקטן הרבה מתופשי התורה. אין חשש לפריצת גבולות מפני שהכל מעוגן כהלכה. אינני מבין, למשל, מדוע אמירת ''קדיש'' איננה הופכת לגיטימית לנשים במעמד עשר מחברותיה או כ-11 למניין של עשרה גברים.

מדוע ייגרע חלקה מלהביע את רגשותיה מול אובדן של אב או אם, במיוחד כשאין בן או אח במשפחה?! גדולי הפוסקים התירו זאת, כולל הרב משה פיינשטיין בארה''ב.

הרב סיפר כי הגאון מווילנה שאל פעם היכן האישה שבאה לומר ''קדיש'' והוא עודד את רוחה. ועל אף ההיתרים נשים חוששות עדיין מלומר ''קדיש'' בשעת ההלוויה, השבעה, שנת האבל וה''יארצייט'', הוא יום הזכרון.

הדבר מלמד שאין פניהן לניגוח או לפריצת דרך מגמתית ולא נורמטיבית, אלא לניצול זכויותיהן המלאות הן לאמירת ''קדיש'' והן ללימוד תורה. לכן, הרב אבינר, חוששני שאין מנוס מכך שיהיו לנו ''פרופסוריות'' גם במכוני התורה וגם באקדמיה ואין לחשוש מכך– החושים הטובים שלהן יגרמו לכך שהילדים לא יינזקו, שהבעל לא יחוש נחות והלימוד שלהן רק יפכה ויגבר. אין מה לעשות, הן פשוט טובות ולכן כדאי וראוי שתהיינה פרופסוריות, לא רק בבית.

המאמר מתפרסם בעלון "השבת" בעריכת שאול מייזליש.