מי מפחד מאהוד?

רה"מ אולמרט ממש רוצה להצליח. ככל שעובר הזמן הוא עלול להשתכנע שאין ברירה, וכי מורשתו תיקבע במהלך שיבצע או לא יבצע מול איראן. האקווריום

ברק רביד | 18/11/2006 9:00

כמו לפני כמה שבועות, בעת ביקורו של ראש הממשלה אהוד אולמרט במוסקבה, גם השבוע וודאי עקבו בטהרן מקרוב אחרי נסיעת ראש הממשלה לוושינגטון. "יש ממה לדאוג?", שאל הנשיא האיראני מחמוד אחמדינג'אד את ראשי המודיעין שלו. "קשה לדעת. לא ברור עדיין מה היה בפגישה בארבע עיניים בין בוש לאולמרט בבית הלבן. אבל בכל מקרה, הניתוח שלנו מורכב מכמה חלקים", השיבו הקצינים.

"צריך לזכור מה המצב של אולמרט", אמרו ראשי המודיעין האיראני. "הסקרים שוחטים אותו מדי סוף שבוע, יש לו על הגב את פרשיות הנדל"ן, המינויים הפוליטיים והמאבקים מול מבקר המדינה, תכנית ההתכנסות שהוא כל כך רצה לבצע שקעה למצולות, הוא רוצה להיפטר משר הביטחון שלו ולא באמת סומך על הרמטכ"ל שלו ואם כל זה לא מספיק - הקסאמים מתעופפים בעזה למרות הפעילות של צה"ל ברצועה".

"מצד אחד", ציינו. "אפשר להיות מרוצים כי הצלחנו להפחיד את הציונים. אולמרט ממשיך לרוץ ברחבי העולם ולשגר איומים ואזהרות תחת כל עץ רענן. זהו השלב הראשון בהתפוררות הישות הציונית. ככל שיעבור הזמן ואנחנו נתקרב להשלמת תכנית הגרעין ככה היהודים יהיו מבוהלים יותר. בסוף לא נהיה זקוקים לפצצה עצמה. הפחד יעשה את העבודה וכמו שהתושבים בורחים משדרות לאילת, הישראלים יברחו חזרה לרוסיה, פולין וגרמניה, כמו שאנחנו רוצים".

"מנגד", הוסיפו, "כל הלחץ הזה שתחתיו מנסה אולמרט להמשיך ולפעול הוא אולי הדבר המסוכן ביותר. יכול להיות שההסלמה הנוספת של האיומים שלו היא עוד צעד בדרך לפיצוץ. אם אולמרט יראה שאנחנו ממשיכים לעבוד בעיניים על האירופים הפחדנים ולעשות קומבינות עם הרוסים ומנגד, בוש יישאר תקוע מול הקונגרס הדמוקרטי ויתעסק בעיראק, הוא יכול להשתגע ולהבעיר את המזרח התיכון. ראש ממשלה כמוהו עם גב אל הקיר וצבא שרוצה לשקם את תדמיתו, יכולים לעשות מעשה ולתקוף אותנו בכל הכוח, כולל נשק שעד היום רק הערכנו שיש לציונים".

מנסה לצאת מהבור

יהיה זה הניתוח של המודיעין האיראני או לא, אירוע אחד קטן שהתרחש בלוס-אנג'לס ביום שלישי בערב, יכול אולי לחזק את החששות שאולי קיימים באיראן. אחרי נאומו בעצרת הכללית של הארגונים היהודיים עבר אולמרט בין נוכחים רבים בקהל ולחץ להם ידיים. בין המכובדים הרבים שהגיעו לברך אותו הסתנן לפתע נער כבן 15. "תיכנס באיראן", קרא לעברו בעיניים בורקות. אולמרט לחץ את ידו, חייך והמשיך הלאה.

יכול להיות שאחרי הנסיעה הזו לארה"ב מתגברת אצל ראש הממשלה ההרגשה שכובד האחריות על כתפיו גדל. מיום ליום הוא מאבד אמון בקהילה הבינלאומית. זו שאת מנהיגיה, כך אמר השבוע, הוא מנסה לעורר מתרדמתם בנושא האיראני. הוא גם לא מאמין ביכולת להטיל סנקציות אמיתיות על איראן במועצת הביטחון. אותה מועצת ביטחון לה הוא בז, כיוון שהיא ממהרת לגנות את הירי על בית חנון, אך מתעלמת מהרוגי שדרות.

המשענת האחרונה שנשארה היא החבר ג'ורג'. "יצאתי ממנו בתחושה יוצאת מן הכלל בנוגע לנושאים שקשורים לביטחונה של ישראל", אמר לכתבים לאחר הפגישה עם בוש. הוא לא פירט מעבר לכך. השאיר את זה לפרשנויות בעיתונים. אבל בערב שאחרי הפגישה עם נשיא ארה"ב הוא נשען לאחור ואמר דברים קצת יותר ברורים. "הנשיא עדיין איתנו", הדגיש בפני מקורביו. "אני בטוח

שהנושא האיראני נמצא בידיים טובות".

אבל גם לבוש, כך הוא יודע, יש עכשיו מגבלות. הדמוקרטים מחשקים אותו. המדיניות שלו תהיה חייבת לעבור שינוי. יכול להיות שההבטחות של הנשיא, אם אכן היו כאלה, יתבררו במהרה כחסרות כיסוי. אולי הוא מתחיל להבין ששוב העולם רוצה שישראל תעשה עבורו את העבודה השחורה. בדיוק כמו בלבנון. זו הסיבה שהוא ממשיך, כמו במוסקבה, באסטרטגיית ההפחדה. בהסלמת האיומים על איראן מנסה אולמרט לעורר גם את האמריקנים. לשכנע גם אותם שעלול להגיע היום שבו בעל הבית ישתגע. אולי הוא גם מנסה להפחיד את מדינות ערב המתונות, כדי שיעשו מעשה. די בטוח שהוא מקווה להפחיד את האיראנים. עד עכשיו, אחמדינג'אד מסרב להתרשם. במקום לחשוב פעמיים על תכנית הגרעין, הוא מבטיח חגיגה גדולה במרץ 2007.

אולמרט מנסה לצאת מהבור. הוא רוצה להצליח. רוצה מאוד, אבל מפיל את עצמו פעם אחר פעם. אל תתנו לזחיחות ולאווירת העסקים כרגיל שהוא משדר להטעות אתכם. האיש מתוסכל. זועם מההשוואות הבלתי פוסקות לאריק שרון ומחוסר הפרגון שנוחת עליו מכל עבר. כעת הוא מתלבט מה לעשות. ככל שעובר הזמן והעניינים לא יזוזו לטובה בנושא האיראני, הוא עלול להשתכנע שאין ברירה. שהמורשת שלו תיקבע במהלך שיהיה או לא יהיה מול איראן.

"הפלשתינים הם המפתח"

בשולי העצרת הכללית של הקהילות היהודיות שהתקיימה בלוס-אנג'לס נערכו גם פאנלים בנושא ביטחון ישראל. דיונים על צה"ל, על המלחמה בלבנון ועל הפלשתינים. אבל הפאנל שמשך את רוב הקהל היה כמובן בנושא האיראני. יהודי ארה"ב חוששים לביטחונה של ישראל. הם, אולי אפילו יותר מהישראלי הממוצע, מפחדים מהשואה השנייה. הם תופסים את איראן כסכנה הגדולה ביותר לעתידו של העם היהודי בכלל ולא רק זה היושב בציון.

באחד הפאנלים בנושא האיראני השתתף שגריר ארה"ב לשעבר מרטין אינדיק. יהודי חם ואוהב ישראל גדול. כמה שנים הוא שימש כשגריר ארה"ב בתל-אביב, עוד בימים שהדמוקרטים קבעו את המדיניות בוושינגטון וביל קלינטון התגורר בבית הלבן. המהפך הפוליטי בבית הנבחרים האמריקני החזיר את הצבע ללחייו.

גם אותו מטרידה מאוד הסוגיה האיראנית. מזה כמה שנים הוא מנהל את מכון המדיניות "ברוקינגס" בוושינגטון. מנסה עם אנשיו להגות פתרונות יצירתיים למזרח התיכון, בעיקר בתחום הפלשתיני. בדברים שנשא באותו פאנל הוא הדגיש שעל ארה"ב לבצע מהלך דרמטי מול איראן, כדי להבהיר לה את מחיר ההפסד. הוא לא דיבר דווקא על מלחמה נוספת, אלא יותר על איתות חד-משמעי.

"צריך להעביר מסר לאחמדינג'אד ולמנהיגים נוספים כי וושינגטון תיתן מטריה גרעינית לכל מדינה שחוששת מהאיום האיראני ובעיקר ישראל ומדינות ערב המתונות", אמר. "אם זה לא יקרה, ירוצו כל מדינות ערב לחסות תחת כנפיה של טהרן". התחום השני לגביו סבור אינדיק כי ארה"ב צריכה לפעול הוא הנושא הפלשתיני. בראייתו זהו המפתח. התקדמות שם תהפוך את הטיפול באיראן לפשוט הרבה יותר.

על "האקווריום"

האקווריום הוא הכינוי למתחם מוקף הזכוכית, שבו ממוקמת לשכת ראש הממשלה בירושלים. במשך שנים מתקבלות שם ההחלטות החשובות ביותר לעתידה של ישראל. מדי שבוע ינסה ברק רביד, הכתב המדיני שלnrg מעריב, לספר קצת יותר על הדרך שבה פועלים האנשים שמנהלים לנו את המדינה.