כשפרץ נגרר ואולמרט התקפל
אולמרט קבע, חוליית הקסאם חוסלה, הנקמה הגיעה, המלחמה פרצה. תסריט האימה הזה אולי יקרה, לאור המדיניות הטרייה. וד"ש ממובארק לסילבן. האקווריום
רק לפני פחות מיממה נתן אולמרט לצבא "אור ירוק" לפעול נגד חוליות משגרי קסאמים. בדיון בלשכתו לא נקבע בדיוק מנגנון פיקוח על הצבא. הנחו את מערכת הביטחון לנהוג באחריות. לפעול נקודתית כדי לא להסלים את המצב. אולמרט שמע על החיסול מהאינטרנט, אבל מצבו של שר הביטחון לא היה שונה בהרבה. פרץ עודכן על ידי הרמטכ"ל כאשר כלי הטיס של חיל האוויר כבר עמד לירות לעבר החולייה.
אחרי שעתיים כבר היתה הלוויה בעזה. הג'יהאד הבטיח נקמה. גדודי חללי אל-אקצה הודיעו כי "יפתחו על ישראל את שערי הגיהנום" וועדות ההתנגדות העממית הודיעו כי הרגיעה מבחינתם נגמרה. אחרי שעתיים נוספות נשמעה הסיסמא "צבע אדום" בשדרות ובאשקלון. 10 קסאמים בסך הכל נורו. רובם נפלו בשטחים פתוחים. אין נזק ואין נפגעים. אחת החוליות שהצליחה לשגר קסאם כנקמה, והחלה עושה דרכה לעזה, זוהתה. שוב בוצע ירי לעברה מכלי טיס של חיל האוויר. שלושת הנוסעים, פעילי גדודי חללי אל-אקצה שמוכוונים על ידי החיזבאללה, נהרגו. ילד בן 10 שהיה בקרבת מקום נהרג גם הוא.
הזעם ברצועה הגיע לשיא חדש. בהלוויות הנוספות כבר החלו קריאות נגד אבו-מאזן. "הבוגד הזה התנשק עם אולמרט שעכשיו הורג את בני עמנו", קראו ההמונים. יו"ר הרשות ישב בלשכתו ברמאללה בחוסר אונים. רק לפני שבוע, במעון ראש הממשלה בירושלים, הכל היה נראה ורוד.
לבסוף הוא יצא אל הכתבים מחוץ ללשכתו. "ישראל היא זו שמסלימה את המצב", אמר. אחר כך הוא עוד מלמל כמה משפטים על כך שירי הקסאמים מנוגד לאינטרס הפלשתיני, אבל הייאוש גבר עליו. אנשיו התקשרו ללשכת אולמרט. "מה אתם עושים? אתם גומרים אותנו", צעקו בתסכול.
זמן קצר מאוחר יותר פרסמה הזרוע הצבאית של החמאס הודעה לתקשורת. "לא נוכל לשבת בחיבוק ידיים מול ההתקפות הישראליות הללו", נמסר בהודעה. "מבחינתנו, הרגיעה הסתיימה. ישראל הפרה אותה ואנחנו נגיב בכל הכוח. אנו קוראים לכל הארגונים הפלשתינים לשים בצד את העימותים הפנימיים ולהתאחד
בבוקר כינס אולמרט את הקבינט לדיון חירום. "אין ברירה", אמרו לו יועציו. "אם לא נצא עכשיו בפעולה חריפה, ביבי יחגוג עלינו". בישיבה הציגו שר הביטחון ונציגי צה"ל תסריט אימים. "החמאס פתח נגדנו במלחמה כוללת", אמרו. "חיכינו זמן רב. צריך להיכנס לרצועה".
עמיר פרץ ניצח על המקהלה. "אני איש שלום, אבל הגיעו מים עד נפש. צריך לחסל את הסרטן הזה", קרא. השרים אלי ישי ובנימין בן-אליעזר חיזקו אותו. "זה הזמן לכתוש את החמאס", אמרו. מנגד ניסתה עוד ציפי לבני למתן. מה יגידו בעולם? מה עם התהליך המדיני? מה עם חיזוק אבו-מאזן? אבל קולה נעלם ברעש. אחרי שעתיים של דיון הורה הקבינט לצה"ל לצאת למבצע רחב היקף ברצועה. חזרנו לעזה.
על אף שמדובר בתסריט דמיוני ופסימי במיוחד, זו בהחלט יכולה להיות אחת מתוצאות ההתקפלות של ראש הממשלה מול לחצי הצבא. אולמרט בטוח בצדקת דרכו בכל הנוגע להפסקת האש, אך עדיין לא דבק בה. הוא זועם על הנתונים השקריים שמפיצים לתקשורת גורמים אנונימיים בצבא לגבי היקפי ירי הקסאם, אבל לא חושף את ערוותם. ההחלטה שקיבל בסיום ההתייעצות הביטחונית אתמול היא אחיזת עיניים. לשמור על ההבלגה והפסקת האש, אך לתקוף נקודתית חוליות קסאם זה לוקסוס שלא באמת קיים. מרחב הטעות גדול מדי. מכאן ועד הידרדרות הדרך קצרה. וכל ההבטחות שנתן לאבו-מאזן? יוק.
אבל לצד ההתקפלות של אולמרט, מדהימה לא פחות עמדתו של שר הביטחון עמיר פרץ. "איש של שלום" הוא קורא לעצמו. רק לפני חודש עלה על בריקאדות ואיים בפירוק הממשלה בגלל שאולמרט לא נתן לו לארגן הפסקת אש. היום הוא כבר שינה את דעתו ורוצה מלחמה. כנראה שכשיגיע היום שבו אולמרט יתרצה וילך למו"מ עם אסד, יהיה זה פרץ שימליץ לפתוח במתקפת מנע כוללת בכל חזית רמת הגולן. ובכלל, פרץ מאשים את אסד שהוא מדבר בשני קולות, אך הוא אינו שונה ממנו בהרבה. מחד, מדגיש בפני שר החוץ המצרי כי יש לחזק את המתונים, אך מנגד רוצה מבצע קרקעי ברצועה. בבוקר מדבר על הקלות לאוכלוסייה הפלשתינית ובערב קורא לסיים את הפסקת האש.
אל מול ההתקפלות של אולמרט וההיגררות של פרץ, נשארים אזרחי ישראל שוב במצב שבו אלה שמנווטים את הספינה אינם אלו שנבחרו בקלפי. בהיעדר הנהגה חזקה ונחושה, חוזרים האלופים יואב גלנט, יאיר נווה וחבריהם לאחוז בהגה. אל תספרו להם על מחוות לאבו-מאזן, על הסרת מחסומים, על חיזוק מתונים. אל תבלבלו להם את המוח עם סולאנה וקונדוליזה רייס. הפעם הם לבטח יצליחו לעצור את הקסאמים. אלוהים ישמור.
שר החוץ המצרי אחמד אבו אל-ריט לא היה בישראל כבר הרבה זמן. כבר כמעט שנתיים הוא דוחה את ביקורו פעם אחר פעם. הלו"ז לא הסתדר, טוענים המצרים. ההחלטה לחדש את התגובה לירי הקסאמים תפסה אותו די בהפתעה. הוא קיווה לדיונים שלווים על עתיד ורוד ועל חידוש תהליך השלום, אבל במקום זאת נאלץ להתחנן כמעט בפני כל מי שפגש כאן, לא להסלים את המצב.
מאז ומתמיד הכחישו המצרים כי הם מתערבים בפוליטיקה הפנימית הישראלית. גם העובדה שכל פוליטיקאי ישראלי שרוצה באמת להיות מישהו, חייב להגיע לביקור בארמון של מובארק, לא מבלבלת אותם. טוב להם להיות אתר עלייה לרגל. מי שבא ברוך הבא. אחד הבולטים שבמבקרים היה עמיר פרץ לפני הבחירות האחרונות. בהתחלה אולי המצרים התלהבו ממנו, היום הם כבר מכירים את הסחורה. יודעים שזמנו קצוב.
הם גם תמיד מקפידים להיות "מרושתים" בסצנה הפוליטית הישראלית. לא מנתקים קשרים. כשאבו אל-ריט נחת בישראל הוא הרים טלפון לח"כ סילבן שלום. "תקפוץ אליי למלון", ביקש. סילבן מיהר והגיע. אחרי דיון מדיני של 20 דקות, עבר השר המצרי לדברים החשובים. "יש לך ד"ש מהנשיא ומעמר סולימאן, אנחנו מצפים שיהיה לך שגשוג בזמן בקרוב", אמר. אבל לא רק לסילבן חילק המצרי ד"שים ממובארק. גם יריבו בנימין נתניהו קיבל. ברכות לשגשוג? לא בטוח.
אבו אל-ריט לא היה יכול להתעלם מפרץ, אבל עניינה אותו הרבה יותר פגישתו עם ח"כ עמי אילון. המצרים קוראים עיתונים. גם הם רואים את הסקרים שמנבאים לאחרון ניצחון סוחף במפלגת העבודה. עכשיו הם רוצים לתהות על קנקנו של מפקד חיל הים וראש השב"כ לשעבר. השיחה עסקה בתהליך השלום ובנושא הפלשתיני. אחר כך הם עוד החליפו כמה מילים על סוגיית החיילים החטופים ואילון אפילו מסר למצרי חוברת מקרנית גולדווסר. אבל בסופו של דבר אבו אל-ריט, בחור ענייני, לא התאפק ושאל: "תגיד – אז מה קורה במפלגת העבודה?"
האקווריום הוא הכינוי למתחם מוקף הזכוכית, שבו ממוקמת לשכת ראש הממשלה בירושלים. במשך שנים מתקבלות שם ההחלטות החשובות ביותר לעתידה של ישראל. מדי שבוע ינסה ברק רביד, הכתב המדיני של nrg מעריב, לספר קצת יותר על הדרך שבה פועלים האנשים שמנהלים לנו את המדינהלספר קצת יותר על הדרך שבה פועלים האנשים שמנהלים לנו את המדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
