חובת ההוכחה על אולמרט
הנאום שנשא ראש הממשלה בשדה בוקר עורר גל ציפיות באזור, אך השאלה היא האם אין מדובר בעוד "ספין". משבר ציפיות עלול להוביל לאסון. האקווריום
אולמרט עצמו הגיע לאירוע מלא אנרגיה, קליל, מחויך. שונה לגמרי מהאיש הזעוף והנרגן שהתקוטט רק כמה ימים קודם לכן עם שר הביטחון שלו, עמיר פרץ, על סוגית הקרדיט למגעי הפסקת האש עם הפלשתינים. בסוף בא החמאס, הכריז מצידו על הסכמה להפסקת אש וטרף את הקלפים. לאולמרט רק נותר לעשות סבב טלפוני בין שרי הקבינט ולהכריז כי הוא מקבל את הרגיעה.
אחרי שראש הממשלה והשגרירים ישבו סביב השולחן והגיעה המנה הראשונה של קרפצ'יו הסלמון, התחיל אולמרט לדבר. בצורה סדורה ופתוחה הציג לשגרירים את משנתו המדינית. אותה אחת שהציגבנאומו המדיני בשדה בוקר יומיים קודם לכן.
הוא נתן סקירה ארוכה – המחוות שהוא מוכן לעשות לפלשתינים עוד לפני הקמת ממשלה חדשה, ההערכה שהוא רוכש ליו"ר הרשות הפלשתינית, אבו-מאזן, חוסר האמון שלו להצהרותיו של נשיא סוריה, בשאר אסד, הסכנה האיראנית וההרתעה שלדבריו הושגה מול חיזבאללה. באמצע עוד הגיעו המרק וה"רוסט-ביף". שלב השאלות כבר התנהל על רקע קינוח של שמנת ותות שדה.
בארוחת הערב בהרצליה היה נראה אולמרט כמי שחזר לעצמו. הצליח לטפס חזרה מהתהום שאליה הידרדר בעקבות המלחמה ומותה של תוכנית ההתכנסות. "בפוליטיקה כמו בפוליטיקה, אתה תמיד יכול ליפול לבור, אבל באותה מידה גם לקום מהקרשים ולהתחיל מחדש כאילו לא קרה כלום", אמר השבוע בכנסת אחד האישים הקרובים ביותר לראש הממשלה. זה אולי נשמע פשטני, אבל כך בדיוק קרה.
הפסקת האש של מוצאי שבת היתה המהלך הראשון בשינוי המומנטום של אולמרט השבוע. נאומו בשדה בוקר כבר היווה את המשקולת האחרונה שהפכה את כפות המאזניים. מול הנוף הפראי של נחל צין חזר אולמרט והציג משנה מדינית סדורה.
היה שם כל מה שצריך כדי העביר את המסר ש"תכנית ההתלבטות", שהיתה מנת חלקו מאז המלחמה היא "אאוט" ותכנית חדשה היא "אין". הוא מצא מחדש אג'נדה, לפחות מבחינה הצהרתית. אולמרט החליט ללכת על המסלול הפלשתיני. ובגדול.
עוזריו של ראש הממשלה לא התלהבו כל-כך מנאומו הפייסני. אף אחד שם כבר לא באמת מאמין בפלשתינים. אבל בעולם חשבו אחרת. נאומו של אולמרט היה לרבים כמו אוויר לנשימה. אלפי קילומטרים משדה-בוקר, בעיר טמפרה שבפינלנד, קראו עשרות
כמה דקות אחרי שראש הממשלה סיים לדבר, כבר דאגו יועציה של שרת החוץ, ציפי לבני, לעבור בין באי פסגת ה"יורו-מד" ולחלק עותקים באנגלית של הנאום. בתקופה שבה אירופה צמאה להתפתחות מדינית חיובית במזרח התיכון, נפלו הדברים על קרקע פורייה.
אחרי הנאום חוצב הלהבות בשדה בוקר מופנים הזרקורים לכיוונו של ראש הממשלה. בניגוד אולי למה שהוא חושב, הכדור לא נמצא כולו במגרש הפלשתיני, אלא עדיין מתגלגל אי שם בעיגול האמצע, יותר לכיוון רחבת ה-16 של משרד ראש הממשלה. חובת ההוכחה היא על אולמרט. אולי באירופה מתחילים להתרגש, אבל בישראל נמשכת אצל רבים הספקנות: האם אולמרט רציני, או שלפנינו ספין נוסף?.
למרות הספקנות, בתוך כמה ימים כבר נוצר גל של רעש מדיני. כולם רוצים להצטרף ולעלות עליו. עומאר סולימאן מגיע ממצרים, רייס קופצת מירדן, סולאנה יבוא בשבוע הבא. חשוב להם לוודא שלא יפספסו את הרכבת של התהליך המדיני המתהווה ואם זו לא תצא מהתחנה, הם רוצים להיות שם כדי לדחוף אותה.
דווקא אנשיו של אולמרט מנסים להמעיט מחשיבותו של הנאום. הם לא מאמינים בפלשתינים. חלקם אף בטוחים שראש הממשלה הלך רחוק מדי בדבריו. "נאום יפה, אבל השאלה מה עושים הלאה ומה הפלשתינים יוכלו באמת לספק", אמר אחד מבכירי לשכתו.
גם בתוך מפלגתו של אולמרט לא נשמעה תמיכה מיוחדת בדבריו. היו שהגדירו את תגובת הח"כים מ"קדימה" לנאום כ"שתיקת הכבשים". היחיד שמצא לנכון להעיר הערה היה ח"כ עותניאל שנלר שלא התלהב יותר מדי ממסריו של ראש הממשלה.
הבעיה הגדולה של אולמרט היא משבר הציפיות שעלול להיווצר. האכזבה עלולה להיות קטלנית. מי שיודע את זה הוא ראש הלשכה המדינית של החמאס, ח'אלד משעל. "קחו חצי שנה למשא ומתן עם הישראלים", אמר השבוע בזלזול במסיבת עיתונאים שקיים. "בסוף תראו שאני צודק ושהישראלים מבינים רק כוח". משעל בונה על כך שאולמרט לא ייתן כיסוי להצהרותיו ושישראל היא זו שתכשיר את הקרקע עבורו לפתיחת האינתיפאדה השלישית.
זהו האתגר של ראש הממשלה. לתת את הכלים לאבו-מאזן. לחזק אותו בלי לחבק אותו. ללכת לקראתו בלי למשת"פ אותו. ההצלחה של אולמרט תימדד בשאלה אם הפלשתינים יראו שדרכו של היו"ר היא זו שמביאה את ההישגים ולא דרכו של החמאס. כישלון מדיני נוסף יהיה בלתי נסבל והרה אסון. התוצאה עלולה להיות היעלמות מוחלטת של המחנה המתון ומלחמה בלתי נמנעת.
קרוב לשנה וחצי לא הגיע עומאר סולימאן לישראל. הוא היה אמור להגיע לפני ההתנתקות והביקור נדחה ברגע האחרון, חשבו שיגיע במלחמה אך הוא העדיף לוותר. הוא פגש את הצמרת הישראלית בעיקר כשזו הגיעה לקהיר או לשארם א-שייח'.
לא בכדי הרעיף שר הביטחון מחמאות על סולימאן. מדובר באחד האנשים החזקים במזרח התיכון. עד לפני כמה שנים עוד סימנו אותו באמ"ן כמועמד המוביל להחליף את מובארק. ההשפעה שלו על המתרחש בנושא הישראלי-פלשתיני היא חסרת תקדים.
למרות זאת, סולימאן מתבזה כבר תקופה ארוכה. אנשיו מנסים כבר ארבעה חודשים להוציא את גלעד שליט משבי החמאס אך בכל פעם זוכים ליריקה בפרצוף ממשעל ואנשיו. האחרונים מסרבים להתגמש. לפני כמה ימים הוא נפגש עם משעל בקהיר. סוף סוף. מהדיונים עמו לא יצאו בשורות. בעיני סולימאן משעל מגזים. חי בחלומות. דורש מחיר לא סביר בעליל עבור שליט.
שיחותיו של סולימאן אתמול בישראל היו מקיפות. החל מראשי קהילת המודיעין וכלה בשר החדש אביגדור ליברמן. ישב עם לבני לשיחה אסטרטגית על עתיד המזרח התיכון, שוחח עם פרץ על ההברחות בפילדלפי וקינח עם בנימין (פואד) בן-אליעזר.
סולימאן מחבב מאוד גם את פרץ וגם את פואד. אנשי שר הביטחון תיארו את הפגישה כחמה וידידותית. פרץ אפילו דחק בסולימאן לטעום מהכיבוד שהוגש ותיקן כמה פעמים את המתורגמן. בשלב מסוים הוא פשוט החליט לדבר ישר בערבית.
לפואד עשה סולימאן את הכבוד הגדול ביותר ואחרי ששתק בכל הפגישות הקודמות, הוא הסכים באופן חריג לדבר למצלמות. מה לא עושים בשביל חברים.
אבל מעבר לפולקלור, התרכז ביקורו של סולימאן לפגישה עם ראש הממשלה אולמרט. הפורום היה מצומצם. ראש המודיעין המצרי הגיע עם שניים מעוזריו הבכירים ולאולמרט הצטרפו ארבעה יועצים. ראש המוסד מאיר דגן הגיע כמארח הרשמי של סולימאן, עופר דקל כאחראי על הטיפול בפרשת גלעד שליט ויורם טורבוביץ' ושלום תורג'מן שמנהלים את המגעים המדיניים מול אבו-מאזן.
מה היה שם בדיוק לא ידוע, אך ככל הנראה דבריו של סולימאן לא היו דרמטיים. גם אחרי ביקורו, קשה להצביע על פריצת דרך באופק.
חצי מהשבוע של שרת החוץ ציפי לבני היה בפינלנד. בפסגת ה"יורו-מד" שבה השתתפה היא נפגשה עם שרי חוץ אירופאים רבים, אבל יותר חשובות היו הישיבות עם הנציגים הערבים – מהרשות, מצרים, ירדן וצפון אפריקה. אחד הראשונים שאיתו נפגשה היה נביל שעת'. פעם שר החוץ הפלשתיני, אבל היום שליחו של אבו-מאזן. הוא מייצג את הרשות באירופה ושר החוץ מהחמאס, מחמוד א-זהאר, מבריח 20 מיליון דולר במזוודה במעבר רפיח.
השיחה עם שעת' היתה מרתקת. פילוסופית. 45 דקות של החלפת רעיונות. בסוף הזמן לא הספיק והצדדים קבעו להיפגש שוב באותו ערב. אחת הסוגיות ששעת' העלה היתה המצב הכלכלי בעזה. הוא דיבר על המעברים הסגורים, הסחורות שמעוכבות בנמלי הים של ישראל ואיך הכל מתחבר לעמדות של הפלשתינים כלפי תהליך השלום.
הירדנים והמצרים היו נחרצים בפגישות עם לבני. מודעים לכובד המשקל של ההחלטות שצריכות להתקבל בתקופה הקרובה. המלחמה בלבנון בהחלט עשתה להם משהו, בעיקר בכל הנוגע לאיראן. הם מכירים בסכנה ורוצים לעשות עם זה משהו. אבל כדי שזה יקרה הם חייבים לראות התקדמות עם הפלשתינים. לבני מצידה הדגישה את המסר לפיו מדובר בהתמודדות של קיצונים מול מתונים. היא גם חזרה על כך בדברים שנשאה בארוחת הערב של כל שרי החוץ שהשתתפו.
שר החוץ הסורי, ווליד אל-מועלם, שמע את הדברים ולא הצליח להתאפק. "אז אני מבין שבגלל שאני רוצה את האדמה שלי בחזרה אני נחשב לקיצוני", אמר. באולם השתררה מבוכה לכמה שניות. אחר כך וודאי התלחשו כמה מהמשתתפים – "על ראש הגנב בוער הכובע".
האקווריום הוא הכינוי למתחם מוקף הזכוכית, שבו ממוקמת לשכת ראש הממשלה בירושלים. במשך שנים מתקבלות שם ההחלטות החשובות ביותר לעתידה של ישראל. מדי שבוע ינסה ברק רביד, הכתב המדיני של nrg מעריב, לספר קצת יותר על הדרך שבה פועלים האנשים שמנהלים לנו את המדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
