מתקשה להיפרד מגלימת העו"ד
רה"מ הפך השבוע ממנהיג של שלום לעורך דין זועף, שנאלץ להתגונן ללא הרף ולספק הסברים. וליברמן? הוא מצליח לפתוח דלתות למרות התבטאויותיו בעבר. האקווריום
עורך הדין אהוד אולמרט הגיע לבית סוקולוב, כמו לאירועים קודמים, לבוש בחליפה המהודרת שלו, אך גם בגלימת הפרקליט. מאז שניצח בבחירות, הוא נושא אותה איתו כמעט באופן קבוע לכל מקום. לתדרוכים במטוסו בדרך לוושינגטון, בראיונות שהוא מעניק בראש השנה ובמפגשיו עם אזרחים בפורומים שונים. לכל שאלה השיב בצורה מתחמקת, מחלקן אף התעלם, דבק בקו ההגנה שאותו קבע מאז סיום המלחמה.
בזחיחות האופיינית ובביטחון העצמי המופרז שלו הוא השיב לשאלות. הוא לא חידש דבר, אבל נהנה מכל רגע. יותר מכל אהב אולמרט את הצורה שבה השתלח באימפולסיביות חצי-ילדותית של סנגור מתחיל בעיתונאי הוותיק דניאל בן-סימון. האחרון העז ואמר לראש הממשלה דברים קשים. אולמרט הרוויח חלק מהדברים בזכות, על אף שלהגנתו ייאמר כי לא לכל המתקפה של בן-סימון היה בסיס. חלקה נבע ממשקעי עבר קשים בין השניים. אבל העובדה שזה היה אקורד הסיום של המפגש בין ראש הממשלה לעיתונאים, הדגישה עוד יותר עד כמה הבעיה קשה.
בסיום מסיבת העיתונאים ודאי חשב לעצמו אולמרט כמה פופולרי היה רק ביום ראשון השבוע. בזה אחר זה זרמו שרי החוץ האירופים ללשכתו. בחיוך רחב וזרועות פתוחות בירכו אותו על נאומו בשדה-בוקר. שיכורים שוב מאוויר הפסגות של תהליך השלום אותו חשבו שיזכו לנשום בקרוב. כל-כך נרגש היה חאוויר סולאנה עד כי התמסר ממש לחיבוקו החם והאוהב של אולמרט בלשכתו בירושלים. זו הסיבה שאולמרט מאוכזב. "איך הם לא מבינים אותי?", הוא תוהה. "הם לא שמעו מה שאמרתי בשדה-בוקר?".
העניין הוא שבניגוד לאירופים ששמעו וקראו את הדברים באנגלית, למי ששומע את אולמרט בעברית זה נשמע אחרת. מלכתחילה היה קשה לו לעורר אמון בלבו של הישראלי הממוצע, לא כל שכן בקרב התקשורת. המלחמה רק הפכה את מצבו לגרוע הרבה יותר. ישראלים רבים עייפו ממנו. התגובה לכל הבטחותיו ומסריו היא ספקנות וחשדנות. תשאלו את השר יעקב אדרי שעדיין מחכה למינויו למשרת שר הרווחה. בלשכת ראש הממשלה דווקא חושבים אחרת. "בסקר של קול ישראל יותר מ-60 אחוז מהנשאלים מביעים תמיכה בנאומו", אמרו. "גם אנחנו ספקנים, אבל לא לגבי המסרים שלנו אלא לגבי היכולת של הפלשתינים להיענות להצעות שלנו".
העיתונאים
המזל הגדול של אולמרט, בין השאר, הוא שכמה שהוא שקוע בבוץ ומנסה להיחלץ ממנו, בצד הפלשתיני הבוץ עמוק בהרבה. השבוע היו אמורים יועציו של ראש הממשלה יורם טורבוביץ' ושלום תורג'מן להיפגש עם עמיתיהם הפלשתינים כדי לנסות ולדבר על הרחבת הפסקת האש לגדה, אך אנשי אבו-מאזן לא מצאו זמן או חשק לפגישה. לא היה להם מה להביא לשם. גם בלשכת ראש הממשלה העדיפו לדחות ולהתכונן לביקור בגרמניה.
הפלשתינים עסוקים מדי בצרות שלהם. במקום לחשוב על קידום המו"מ עם ישראל, מנסה אבו-מאזן יחד עם עוזריו הקרובים לחשוב על דרך לצאת מהמשבר הפוליטי עם החמאס. עד כה, לא נראית שם התקדמות כלשהי. נותר רק לחכות לנאומו של היו"ר בימים הקרובים. מקורביו רומזים שבכוונתו לבצע צעד דרמטי, אך מהיכרות עם התנהלותו בעבר, הדברים יישארו גם מבחינתו בכותרות העיתונים בלבד.
ביום שלישי בצהריים הגיע אולמרט לביקור בקריית-מלאכי. כל הרחוב הראשי צוחצח לכבוד ביקורו, שתילים חדשים נשתלו לכל אורך הדרך, והעיר האפורה ניסתה ככל יכולתה ללבוש חג. במתחם הספורט החדש שנבנה מתרומות קרו הידידות של הרב יחיאל אקשטיין ניקו כל פינה. אולמרט בא לחנוך את המקום, אך בתוך האוהל שהקימו לו אנשי האבטחה של השב"כ לא רואים דבר חוץ מקווי המגרש שמסומנים על משטח האספלט. אחת מאלה שקיבלו את פניו של אולמרט בקריית-מלאכי היא מנכ"לית קרן הידידות, דבורה גנני. השניים מכירים היטב. אחרי הכל, ממנה הוא רכש את אותו בית מפורסם ברחוב כרמיה 8 בירושלים.
לא כל יום מגיע ראש ממשלה לקריית-מלאכי. בעבר התגאו בכך שנשיא המדינה יצא משם, אבל היום השם של קצב מוזכר בהקשרים שליליים בלבד. כולם מוציאים מהבויידעם את הלכלוך עליו ועל גילה. עם זאת, כשאולמרט מגיע, נראה שההמונים אינם צובאים על השערים. כמה עשרות כסאות כתר פלסטיק מפוזרים במקום. חצי מהם מיותמים. אולי 50 איש הגיעו לראות את ראש הממשלה. קבלת הפנים מעט הזויה. קומץ אנשים פוצח במחיאות כפיים קצובות. קצת מזכיר סרטון תעמולה בטלוויזיה הסורית.
גם באירוע הבא במתנ"ס העירוני לא מצליחים למלא את האולם. למרות הציניות המיידית והמחשבה שאפילו בקרית-מלאכי לא מצליח אולמרט למשוך תמיכה, מתברר שראש הממשלה לא היה הבעיה במקרה הזה. האבטחה פשוט השאירה את האנשים בבית. המרירות ברחובות היתה רבה. הפקחים קיטרו והתושבים לא הבינו מדוע לקחו להם את העיר כבת-ערובה. כל הרחוב הראשי התרוקן כבר בשעות הצהריים לטובת השטח הסטרילי של השב"כ. אפילו הזקנים ממועדון הפנסיונרים נאלצו להישאר בבית והתלמידים נשלחו מבתי הספר בשעה 11:00 וחזרו לרחובות. כל הבלאגן הזה בשביל 50 מאושרים שזכו לראות בעיניים את ראש הממשלה.
בסוף השבוע ייצא אביגדור ליברמן לביקורו המדיני הראשון בוושינגטון. קשה להאמין שהדלתות ממשיכות להיפתח כל העת בפניו. כולם שכחו את התבטאויותיו בעבר, מתעלמים מהאידיאולוגיה שלו בהווה, פשוט זורמים איתו. זה התחיל בסולאנה שנפגש איתו ועיקם את האף, המשיך באליוט אברמס והגיע לשיא בפגישה עם ראש המודיעין המצרי, עומר סולימאן. עכשיו יגיע ליברמן לדבר האמיתי – ארה"ב. הוא ייפגש עם בכירים במחלקת המדינה, במועצה לביטחון לאומי ובפנטגון. אולמרט ביקש שיקבלו אותו וכולם הסכימו. ליברמן ישמיע את משנתו לגבי איראן והאיומים האסטרטגיים. על ערביי ישראל ורעיונות ההתנתקות שלו מהם, הוא כנראה יעדיף לא לדבר.
אבל לצד הפגישות המדיניות, ליברמן זוכה גם להכרה כשהוא מוזמן להשתתף בפורום סבן שבמכון המחקר היוקרתי ברוקינגס. הכנס שיתחיל בסוף השבוע יעסוק בדיאלוג בין ארה"ב לישראל בנושא המזרח התיכון. ליברמן נבחר להשתתף בפאנל המרכזי – יחד איתו יישב שם גם עמי אילון, המועמד המוביל במרוץ לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה שיגיע על תקן הגישה ההפוכה מליברמן. את הצד האמריקני ייצג ליברמן אחר – חבר הקונגרס היהודי ג'ו ליברמן. אין קשר משפחתי. מי שינהל את הדיון הוא אדם שוודאי לא האמין שיגיע ליום שבו איווט יושב אצלו בפאנל – ג'יימס וולפנזון - היונה הצחורה שעזב בזעם את תפקידו כשליח הקוורטט לאזור וצפה בעיניים כלות בהתרסקות ההתנתקות.
ליברמן מתכוון לעשות את ביקורו בארה"ב על אש קטנה. קטנה מאוד. בלי ראיונות גדולים ברשתות. בלי כותרות מפוצצות. הוא בעיקר רוצה להכיר את המערכות, לתת לאמריקנים להכיר אותו. להפיג את חששותיהם. לא בטוח שיצליח.
ואם כבר בליברמן עסקינן, לפני שנסע, הודיע השר לעניינים אסטרטגיים על המועמד המוביל מטעמו לתפקיד מנכ"ל משרדו. האיש הוא חגי פלג. על הנייר נראה שמדובר באדם ראוי ללא ספק. מפקד הימ"מ לשעבר, אלוף-משנה במילואים בצה"ל ובוגר סיירת מטכ"ל. אבל לצד הרזומה המרשים של פלג, עולה השאלה האם מדובר בבחירה נכונה. יותר מכך, יש לשאול מה זה מסמל לגבי דרכו של המשרד הזה בעתיד.
ליברמן מתנהל במשרדו החדש בפרופיל נמוך ביותר. כמעט בחשאיות. דבר לא יוצא לתקשורת. יש שיאמרו שזהו יתרון, אך המידור הזה מקשה להבין לאן הכל הולך. האם יכול להיות וצומח לנו כאן מתחת לאף משהו שלא התכוונו אליו בכלל. לפחות לפי הרזומה של פלג הוא מומחה ללוחמה זעירה, לטקטיקה של הלחימה, לניתוח ותכנון לפרטי פרטים. המיקרו של המיקרו. מה לזה ולהגדרות התפקיד העמומות של המשרד החדש.
ליברמן רוצה לעשות עבודת מטה אסטרטגית. לתכלל ולתאם בין הגורמים השונים בסוגיה האיראנית. לבנות תפיסות עבודה ביטחוניות ומדיניות חדשות. פלג כבר הוכיח עצמו בלחימה בטרור, אבל מבחנו הגדול יהיה להראות אם הוא האיש שיכול להוביל את ליברמן במבוכים של קהילת המודיעין והביטחון הישראלית.
האקווריום הוא הכינוי למתחם מוקף הזכוכית, שבו ממוקמת לשכת ראש הממשלה בירושלים. במשך שנים מתקבלות שם ההחלטות החשובות ביותר לעתידה של ישראל. מדי שבוע ינסה ברק רביד, הכתב המדיני של nrg מעריב, לספר קצת יותר על הדרך שבה פועלים האנשים שמנהלים לנו את המדינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
