(כמעט) כולם אוהבים לשנוא את בולטון
שגריר ארה"ב באו"ם, ג'ון בולטון, הוא דיפלומט חריף, אך שנוי במחלוקת, שעלול לסיים את תפקידו בקרוב. גילרמן: בולטון הוא נכס אסטרטגי לישראל. זמן די-סי
על ג'ון בולטון רשום ערך מפותח ומפורט באנגלית באנציקלופדית האינטרנט, ויקיפידיה. אולם הוויקיפידיה העברית לא שמעה עליו. הוא נושא חביב ותכוף בבלוגריה האמריקנית ושניים מהבולטים שבפרשני הרשת, סטיב קלמונס וג'ושוע-מיכה מרשל, הגדילו לעשות וחברו יחדיו על מנת להזהיר את הציבור האמריקני מפניו. בבלוג המכונה משמר-בולטון (The Bolton Watch) מועלות מדי יום רשימות רציניות הדנות במעלליו ומהלכיו של השגריר האמריקני באו"ם.
מתי הפך תפקיד השגריר באו"ם למרכז התעניינות כזה ומדוע ג'ון בולטון - איש נמרץ, חכם, ודיפלומט שאף פעם לא משעמם לצפות בו - היה לאחת הדמויות היותר שנויות במחלוקת בארה"ב? ראשית יש לומר כי בולטון הוא אחד מתומכיה הגדולים של מדינת ישראל. "חבר האמת של ישראל" אומרים עליו בארגון ציוני אמריקה הימני.
בולטון מוכיח בחודשים האחרונים שהתואר "האיש של ישראל באו"ם" (כך הוכתר ספק בציניות-ספק ברצינות על ידי מכון מחקר "המרכז ליחסים בינלאומיים") לא ניתן לו סתם. בולטון מתייצב שוב ושוב לצידה של ישראל ובסגנונו המתריס נושא נאומים חוצבי להבות נגד כל המלעיזים. באחד מהנאומים האחרונים, במהלך ההצבעה לגינוי ישראל, התריע בולטון בפני החד צדדיות וחוסר האיזון כלפי ישראל והוסיף כי "האו"ם נפגע מכך שהמדינות החברות בו מנסות להפוך אותו לפורום אנוכי ווכחני נגד ישראל וארה"ב".
ביום שבו הפסידה מפלגתו של הנשיא בוש בבחירות אמצע הקדנציה והשליטה בשני בתי הקונגרס עברה לידי המפלגה הדמוקרטית, הושיט הנשיא בוש "ענף של עץ-זית", מחוות פיוס בצורת התפטרותו הכמעט מיידית של מזכיר ההגנה דונלד ראמספלד.
יום למחרת, כשכל הקרקס התקשורתי מתמקד ב"ראמי" ובמזכיר ההגנה הבא, החבר של אבא בוש, שלח בוש בשקט בשקט, בקשה לסנאט לנצל את החודשיים האחרונים של המושב ה- 109, ולאשר את מינויו של בולטון לשגריר באו"ם.
הניסיון הראשון למנות את בולטון לשגריר באו"ם התרחש עוד בימים היפים של אביב 2005, כשהנשיא שלט בסנאט ובוועדות המינויים. הניסיון נכשל. אפילו חבריו הרפובליקנים של בוש
אחרי שימוע מתיש בועדת המינויים בסנאט, במהלכו סירב בולטון לספק אי אילו מסמכים, הצביעו חבריו ומתנגדיו נגד המינוי. הנשיא בוש, בדרכו הטקסנית, החליט ללכת ראש בראש והעניק לבולטון "מינוי בעת פגרה", כשגריר זמני. הוא קיווה שלאחר שיעבוד בולטון תקופה באו"ם יירגעו הרוחות ובסנאט והחברים יפנימו כי בולטון הוא פעמיים כי טוב. (גם לארה"ב וגם ליהודים).
"למה כולם כל כך אוהבים לשנוא את בולטון?", אני שואלת השבוע את שגרירנו באו"ם, דני גילרמן. "כי בולטון הוא משב רוח רענן באו"ם. הוא דיפלומט לא מצוי, אדם שאומר את דעתו", הוא משיב.
"במהלך ארוחת צהריים חשובה", מספק גילרמן דוגמה. "התעורר ויכוח על ניסוח של טקסט של אחת ההחלטות, ובולטון אמר לנוכחים 'ארה"ב לא תסכים לכל דבר שארה"ב לא תסכים לו'. ברגע הראשון זה נראה כמו דבר טיפשי להגיד, אבל זהו בולטון. שלא כמו מדינות אחרות אצלו אין משחקים. מה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל".
גילרמן חושב שבולטון הוא "נכס אסטרטגי למדינת ישראל". הוא מרעיף עליו מחמאות רבות "אדם ישר, אינטליגנטי, בעל ניסיון, מייצג עמדות אמריקניות בצורה ישירה והידידות שלו עם ישראל, היא מעבר למה שאנו זוכים ממחלקת המדינה".
השגריר הישראלי גם מוסיף כי בולטון "הוא איש עם מחויבות מאוד עמוקה לישראל, משתף איתנו פעולה, משתף אותנו במידע, ומתריע מפני הבאות. דוחף יוזמות חיוביות. יש לו ידע עמוק, בנושאים הכי קריטיים. אני לא חושב שיש מישהו שמכיר את נושא בקרת הנשק, ונושא הגרעין כמוהו".
ג'ון בולטון, בן 58, נולד בבולטימור, מרילנד, בדיוק באותה השנה שנולדה ישראל. הוא אינו יהודי ולכן לא רכש את האהבה הגדולה עוד בהיותו ינוקא. הוא איש קריירה של מחלקת המדינה, עורך דין בהשכלתו וידוע לכל בעמדותיו השמרניות. "הדברים אצלו הם שחור לבן, העולם מתחלק לטובים ורעים והוא לא מוכן להתפשר. רוב הדיפלומטים רואים בו כפיל בחנות חרסינה", אומר גילרמן.
בתקופות ממשלי רייגן ובוש האב, מילא בולטון תפקידים שונים במחלקת המדינה, משרד המשפטים ובארגון הסיוע הממשלתי יו-אס-אייד. בארבע שנות הכהונה הראשונות של ג'ורג' בוש בבית הלבן שימש בולטון כתת מזכיר המדינה (באותה עת היה זה קולין פאוול) לענייני פיקוח על נשק וביטחון בינלאומי. מדובר באדם שנמצא מזה שנים בחוד החנית של המאבק בהפצת נשק גרעיני.
כאשר קונדליזה רייס מונתה למזכירת המדינה, היא קידמה אותו לתפקיד השגריר באו"ם. הדיווחים אז היו על כך שרייס רוצה להרחיק אותו מתוך בניין מחלקת המדינה. גם אצלה הוא עשה צרות: בישל קצת תכנים מודיעיניים, לא הקפיד לומר את האמת במלואה והסתכסך עם פונקציונרים שונים בתוך מחלקת המדינה.
אך נראה כי מה שמכשיל את בולטון יותר מכולם, הוא פיו נטול הרסן שניפק לא מעט הצהרות קרביות נגד האו"ם. בשנת 1994 הוא אמר בנאום פומבי כי "אין כזה דבר או"ם. יש רק את הקהילייה הבינלאומית, שיכולה להיות מובלת רק על ידי מעצמת העל שנותרה, ארה"ב". מאז אותה אמירה ובכל תפקידיו השונים, הוא בהחלט ניסה ליישם את דבריו ולהוכיח שארה"ב, בעלת המאה (המדינה התורמת סכומי כסף הכי גדולים למוסדות האו"ם) - צריכה להיות גם בעלת הדעה.
בהזדמנות אחרת התפרסם ב"וושינגטון פוסט" ציטוט של בולטון בביקורת מאוד לא דיפלומטית על המזכ"ל "בניין מזכירות האו"ם (כלומר משרדו של המזכ"ל – ט.ש.) הוא בעל 38 קומות. אם היו מורידים לו 10 קומות, זה לא היה משנה".
הנשיא בוש לא איבד משאיפתו לדחוף את המינוי. עד לינואר הקרוב, המועד בו יתפזר הקונגרס, הרפובליקנים הם עדיין הרוב. קיים סיכוי קלוש שוועדת המינויים, בעלת רוב רפובליקני למשך חמשת השבועות הקרובים, תעביר את המינוי ותיתן לבולטון את הגושפנקא החוקית.
הנשיא בוש, כך אומרים יודעי דבר, מאוד רוצה לראות את בולטון ממשיך ולכן שוקל חלופות – כגון חזרה על תרגיל ה"מינוי בעת פגרה", דבר העלול להשאיר את בולטון ללא משכורת בתור עובד מדינה (כך קובע החוק בארה"ב, בנוגע לאדם שמקבל מינוי זמני בפעם השנייה).
אפשרות אחרת העומדת בפני הנשיא היא להעניק לבולטון משרה בדרג נמוך במחלקת המדינה ואז להכריז עליו, כממלא מקום השגריר לאו"ם. שני הפתרונות משפילים את בולטון ויתקבלו רע מאוד על ידי הקונגרס החדש הדמוקרטי, שלא רצה את בולטון מלכתחילה.
אם אכן עוזב בולטון את התפקיד, ייאלץ הנשיא בוש לצאת למסע איתור מועמדים חדש. בין השמות שנזרקים בוושינגטון לחלל האוויר, נמצאים זלמיי קאליזאד, שגריר ארה"ב בעיראק. מינוי כזה, של דיפלומט ותיק, של אדם מוערך שהוא גם מוסלמי בן אפגניסטן יכול דווקא לשפר במעט את תדמית ארה"ב מול העולם הערבי.
שם אחר שהוזכר לאחרונה, הוא מקורבה של קונדליזה רייס - היועץ המשפטי של מחלקת המדינה, פיליפ זליקוב. זליקוב תפס כותרות לאחרונה כאשר הביע עמדה אישית בנוגע להקרבה שתצטרף ישראל לעשות בחזית מול הפלשתינים, כדי לקבל תמיכה בינלאומית רחבה בהתמודדות עם איראן.
עוד הוזכרו בבורסת השמות – פאולה דוברינסיקי, תת מזכירת המדינה לדמוקרטיה ועניינים גלובליים. היא לכאורה מועמדת אידיאלית, דוברת שפות רבות ואחת מנאמני בוש המושבעים בממשל. בבית הנבחרים מזכירים החברים שם אחר: חבר הבית, ג'ים ליץ', אחד מהמפסידים בבחירות, איש בעל רקע עשיר בתחום יחסי החוץ.
גילרמן מודה בראיון ל-nrg מעריב כי הוא לא היה רוצה לראות אף אחד אחר. "לגבי שגרירים אחרים, אני לא יכול להשיב על כך. עלו כל מיני שמות. אבל אני לא רוצה לחשוב על אף אחד אחר. אני רוצה את בולטון", הוא אומר.
"זמן די-סי" הוא מדור שבועי, שבו תביא כתבתnrgמעריבבוושינגטון את הסיפורים החמים ביותר מהבירה האמריקנית - התככים הפוליטיים, ההחלטות הגורליות, היחסים עם ישראל והיהודים והסיפורים הקטנים שמאחורי הכותרות הגדולות.
נא להמתין לטעינת התגובות
