מייק מי? האקבי, השכן של קלינטון
מושל ארקנסו לשעבר מייק האקבי נחשב לאנדרדוג בפריימריז למפלגה הרפובליקנית. למרות תקציב נמוך הוא ניצב בראש הסקרים באיווה. זמן די-סי
אולם כשקמפיין הבחירות נמשך זמן כה ולמועמדים ניתנות דקות רבות של הטפת עמדותיהם ללא מפריע מעל במות העימותים ובשידור חי לאומה, הצליח האקבי אט אט לכבוש את הציבור השמרן.
למטיף הבפטיסטי הדרומי בן ה-55 לא היה כסף לשלם על מודעות טלוויזיה באיווה (המדינה שתצביע ראשונה בבחירות המקדימות בראשית ינואר) והשקיע מעט כסף וזמן בקמפיין בניו-המפשיר (המדינה השנייה שתצביע) אך לפתע בסקרים שנערכו בסוף חודש נובמבר באיווה, הוא נטל את ההובלה.
האקבי, פעמיים מושל מדינת ארקנסו, טוען שהאנשים הפשוטים של מדינת איווה מצליחים להתחבר ל"כפרי" כמוהו, יותר מאשר לג'וליאני או לרומני המצוחצחים מצפון מזרח ארה"ב.
"אני מרחק של דור אחד מרצפת עפר ושירותים בחצר", מזכיר האקבי את הרקע הצנוע בו גדל בארקנסו ולא שוכח לציין את עיר הולדתו הופ (תקווה), שם נולד גם הנשיא ה-42 של ארה"ב, ביל קלינטון. אביו של האקבי היה כבאי ומכונאי ואמו פקידה ואת שנות צעירותו בילה במוסדות דת אקדמיים. עד שנכנס לפוליטיקה עבד האקבי בתור מטיף במספר כנסיות.
נכון להיום, על פי הסקרים של חברת ראומסן וגם של העיתון המוביל באיווה, "דה-מוין רג'יסטר", האקבי הוא המועמד המועדף על בני המדינה המצביעה הראשונה. הצבעתם ב- 3 בינואר עשויה ליצור מומנטום ולמרות שהאקבי מדורג רק רביעי בניו-המפשיר, ניצחון שלו באייווה יכול להשפיע על הבוחרים גם במדינות השלישית, הרביעית והחמישית.
"אז מה האתגר הגדול עבורך בניו-המפשיר?", שאל אותו לאחרונה עיתונאי רשת סי-אן-אן, אנדרסון קופר. "רק שיכירו אותי. אני מושל לא מוכר ממדינה דרומית. אבל אני לא הראשון שהגיע משם", ענה האקבי שמצא כי קלינטון זה שם מוכר והוא לא שוכח לציין את "בן השכונה" בכל עת.
אבל ניו-המפשיר עלולה להיות קשה מדי עבור הכומר בעל גומות החן. שורשים עמוקים
האקבי סבור שאם רק יתנו לו להיפגש ולדבר, הקסם האישי יעשה את העבודה. לרגעים אחדים נראה שהאותנטיות שלו והעדר השחצנות הן תכונות האופי שעושות את העבודה. אך מי שלוקח לרגע הפוגה מן "העני שעולה בסקרים" ומעיין מחדש בתשובותיו של האקבי בנושאים של דת, מקבל צמרמורת מהגישה האולטרה-שמרנית.
כאשר כל המועמדים הרפובליקנים נשאלו בעימות הראשון בניו-המפשיר אם מישהו מהם אינו מאמין בתורת האבולוציה, האקבי (וגם מועמד נוסף בשם טום טנקרדו) הרימו את ידם. האקבי גם סיפק הסבר: "אם מישהו רוצה להאמין שמוצאו של האדם מן הקוף, אז בבקשה שיאמין בכך".
באתר האינטרנט שלו הוא מודה בפה מלא כי אחד העקרונות הבסיסיים של הממשל באמריקה – הפרדת דת ומדינה – אינו מדבר אליו באופן אישי. "אני לא עושה אבחנה בין האמונה שלי לבין חיי האישיים וחיי המקצועיים", ציין. בשנותיו כמושל ארקנסו הוא התפרסם כמי שהגביל ביצוע הפלות באמצעים מחמירים, עד כדי איסורים חוקיים על ביצוע הפלות גם בקטינות שנאנסו.
בינתיים להאקבי משחק לא מעט המזל. סקרים בקרב המפלגה הרפובליקנית מראים שהבסיס השמרני של ארה"ב מעקם את אפו בנוגע לכל אחד מהמועמדים המובילים: זה (רומני) מורמוני ומיליונר שאינו מבין כלל את אנשי הדרום. האחר (ג'וליאני) מגיע מניו-יורק, תכונה מעוררת סלידה בקרב אנשי המערב התיכון, נשוי בפעם שלישית, לא מדבר עם חלק מילדיו ומי יודע עוד איזה שלדים אנטי-שמרניים הוא מחביא בארון. והשלישי (תומפסון) הוא דוב עצל שלא ממש סובל מגע ישיר עם הציבור ומשדר אדישות וחוסר אכפתיות כלפי הבוחרים.
ורק האקבי, שהתקשורת פתאום התאהבה בו, לא מתבייש לחזור על האמת שלו שוב ושוב. הסקרים המחמיאים באיווה גרמו לכמה כתבים מרכזיים להתחיל ללוות את הקמפיין שלו וכך השבוע הוא נצפה עושה שטיקים חמודים של ניגון גיטרת בס בצוות רוק-אנ-רול בבית ספר תיכון באייווה וסיפר לכל מי שמוכן היה לשמוע איך בתור מושל חנן את הרוקיסט קית' ריצ'רדס מאישום על נהיגה במהירות במדינתו. במקביל הוא מטיף בכל אפשרות נגד הפלות, נגד הומואים ובעד היותו של ספר התנ"ך מקור השראה נטול שגיאות. והוא כמובן מזכיר לכולם מה התחביב האהוב עליו – ציד חיות.
אגב, בישראל יכולים להיות רגועים. האקבי הוא אחד המועמדים שמקדיש עמוד שלםבאתר האינטרנט שלו ל"דמוקרטיה המלאה והמתפקדת היחידה במזרח התיכון". הוא מספר כי היה בישראל תשע פעמים ומדגיש כי "אני תמיד אדאג לכך שלישראל תהיה גישה לכלי הנשק הכי מודרניים ולטכנולוגיה שהיא זקוקה לה כדי להתגונן מפני מי שמבקש להשמידה".
בניגוד למועמדים רפובליקנים אחרים, כשהאקבי מדבר על בעיות ביטוח הבריאות בארה"ב, הוא מכיר את הקשיים באופן אישי. וזהו אולי הפרט הביוגרפי הכי מרתק בנוגע לאיש שאף אחד לא ידע את שמו עד לאחרונה:
בהיותו מושל מדינת ארקנסו התבשר האקבי כי הוא חולה בסוכרת וכי עליו להוריד כמויות משקל משמעותיות אם הוא רוצה להמשיך לחיות. האקבי, שהיה שמן אמיתי - מה שבארה"ב מכנים "אוביס" - לקח עצמו בידיים ובתוך זמן קצר יחסית (וארבעה מרתונים) השיל 50 ק"ג (!) . מאז הוא גם הפך לגורו של אורח חיים בריא והוא משמש סמל המאבק האמריקני במחלת הילדות הנפוצה ביותר בארה"ב - ההשמנה.
וזה לא רק שהיום הוא איש רזה (יחסית). הוא מריץ קמפיין לראשות המפלגה הרפובליקנית עם תרומות דלות שומנים. הקמפיין שלו הוציא עד היום 1.7 מיליון דולר, עשרות מיליוני דולרים פחות ממה שהוציא המועמד שהוביל עד השבוע האחרון באיווה, מיט רומני. באיווה יש לו רק 10 עובדי קמפיין, לעומת כ-60 שמחזיק שם רומני.
ויש לומר, הקמפיין הרזה של האקבי הוא מה שמדליק את הקהל. אדם שנראה חסר סיכוי, אנדרדוג אמרנו, שמצליח להזיז את האנשים. אולי בכל זאת באמריקה, לא צריך להיות עשיר מופלג כדי להיות נשיא?
נא להמתין לטעינת התגובות
