העניים רעבים והממשלה טומנת ידה בצלחת
שר הרווחה הודיע שבקרוב יוגש דוח הוועדה לבחינת אחריות המדינה לביטחון התזונתי של אזרחיה, אך אם רצונו בתוצאות, ייאלץ לפעול עם ש"ס. עבודה בעיניים
ועדת איצקוביץ' לנושא הביטחון התזונתי הוקמה לאחר שארגון "לתת" הגיש בג"ץ שבו התבקשה המדינה ליטול אחריות על חלוקת מזון לנזקקים, לאחר שהעמותות הגיעו, לדבריהן, לקצה גבול היכולת. הוועדה בחנה את האפשרויות שקיימות בעולם ואת התשתית הקיימת בארץ, והיא אמורה להמליץ על הדרכים הנכונות, לשיטתה, לצמצום של היקף חוסר הביטחון התזונתי בקרב אוכלוסיות חלשות בישראל.
ממעט המחקרים שנערכו בנושא הזה בארץ עולים נתונים לא פשוטים. מחקר של מכון המחקר ברוקדייל משנת 2003 קובע כי 22% מהמשפחות בישראל סובלות מחוסר ביטחון תזונתי. 14% מתוכן, שהם 250 אלף משקי בית, סובלים מחוסר ביטחון תזונתי ברמה מתונה. משפחות אלה מאופיינות בתפריט לא מגוון ולא מזין, ונזקקות לסיוע של עמותות לחלוקת מזון.
הנתון המדאיג ביותר במחקר זה הוא כי 8% מהמשפחות בישראל - 150 אלף משקי בית - סובלות מחוסר ביטחון תזונתי ברמה חמורה. מדובר במשפחות החלשות יותר, שגם נוטות פחות לפנות לעזרת העמותות, ולכן עלולות להגיע לידי כך שבמשך כמה ימים במהלך החודש אין מה לאכול, ובני המשפחה נאלצים לדלג על ארוחות.

מחקר נוסף שנערך בשנת 2004 על ידי המחלקה לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בן גוריון התמקד באוכלוסייה שהוגדרה כ"אוכלוסייה בסיכון", הנעזרת בשירותי הרווחה ב-11 יישובים בנגב. 72% מהמשפחות, התברר, סבלו מחוסר ביטחון תזונתי.
הוועדה נטתה תחילה לפנות לפתרונות מהסוג האמריקאי: תלושי מזון או כרטיסי אשראי "לעניים בלבד", שהם שווי כסף, אך יכולים לשמש אך ורק לקניית מזון. הארגונים החברתיים חלוקים בדעותיהם לגבי הפתרון הזה, וודאי כשהוא ממוסד על-ידי המדינה. בחלק מהארגונים טוענים כי הלקוחות של שירותי הרווחה אכן אינם צרכנים אחראיים, ומסכימים כי עדיף לחלק להם תלושים שבהם יוכלו לקנות רק מזון.
ואולם בארגונים אחרים טוענים כי מדובר בגישה פטרונית וסטיגמטית שמייצרת עוד ביורוקרטיה מיותרת, וכי בניסיון שנצבר בארה"ב התברר שאין מדובר בשיטה יעילה במיוחד. ראשית, מתנגדי התלושים
במקביל הוצגו בפני הוועדה שורת פתרונות קהילתיים וכן סיוע לעמותות. בקנדה, למשל, הוקמו "מטבחים קהילתיים" בסיוע ממשלתי, שבהם התארגנו קבוצות מתוך קהילות חלשות להכין ארוחות לחברים באותן קבוצות. יתרון הגודל והשיתוף הפך את הכנת הארוחות לזולה יותר עבור הקבוצה, בהשוואה לעלות לכל משפחה בנפרד. פתרון נוסף שנבחן הוא ניצול מזון שמושמד, כמו גם סיוע לעמותות שמפעילות בתי תמחוי עבור קהילות של קשישים, חולי נפש ומחוסרי בית.
ייתכן בהחלט שלפחות חלק מהפתרונות הקהילתיים הם לא רק יעילים, אלא גם חשובים מבחינה חברתית, אך אלה יכולים להיות רק כלים משלימים במהלך ממשלתי רחב לפתרון חוסר הביטחון התזונתי.

וכאן עולה פתרון אפשרי נוסף: הגדלת קצבאות. ייתכן מאוד שהוועדה תפנה לכיוון הזה במסגרת המלצותיה. גם אם נעשים צעדים משלימים בתחום התעסוקה כדי לצמצם את ממדי העוני, יש צורך בסיוע מיידי וממשי לקבוצות שבשנים האחרונות התגברה בקרבן תופעת חוסר הביטחון התזונתי.
במסמך שמגובש בימים אלה על ידי ועדת איצקוביץ', מבהירים חבריה כי מהעדויות שהצטברו אצלם עולה שמדינות המערב מטפלות בחוסר ביטחון תזונתי ראשית כל באמצעות רמת קצבאות נאותה, מה גם שהקצבאות בישראל קוצצו באגרסיביות כזו שאפשר בהחלט לשקול תיקונים כלפי מעלה. הדבר נעשה בתחום קצבאות הזקנה, ואין סיבה שקצבאות הילדים יוסיפו לדשדש מאחור, על חשבון הנזקקים.
זאת ועוד, מנתונים שהציגה לוועדה מחלקת המחקר של המוסד לביטוח לאומי, מתברר שבעיית חוסר הביטחון התזונתי מתגברת מאוד במשפחות גדולות, ובביטוח לאומי בהחלט לא פוסלים את הגדלת הקצבאות כצעד משלים לפתרונות שננקטים לצמצום העוני.
שר הרווחה הרצוג אינו מתלהב מהגדלת קצבאות הילדים, וכמוהו גם חברי מפלגתו (העבודה). זאת, בין היתר, משום שצעד כזה ייתפס כניצחון של ש"ס, שדורשת בחודשים האחרונים את הגדלת הקצבאות כתנאי להישארותה בממשלה.
אלא שאם הרצוג אכן מבקש להוביל מהלך כולל ומשמעותי בתחום הביטחון התזונתי, הגדלת קצבאות ילדים היא דווקא תוכנית ששווה לבחון אותה. הבעיה המרכזית ביישום המלצות של ועדה מהסוג של ועדת איצקוביץ', היא שנדרש מאמץ תקציבי רציני מצד האוצר, ללא ה"תמריץ" המוכר בדמות הפגנות וצעדות הנשקפות מחלונותיה של קריית הממשלה. במקום לחץ ציבורי חיצוני, ניתן יהיה, אם כן, לנצל לחץ פוליטי פנימי מצד ש"ס. משיתוף פעולה פוליטי מהסוג הזה ייהנו משפחות חרדיות גדולות, אך גם משפחות גדולות במגזר הערבי ומשפחות עניות בכלל יצאו נשכרות ממנו.

מדי שבוע תספר כתבת העבודה והרווחה של nrg ו-מעריב מרב דוד על עוולות חברתיות, על המלאכים שמסייעים לחלשים, ותציג את הסיפורים המשפיעים על חיי כולנו.