משבר המזון כבר כאן והממשלה מחכה למשיח
העלייה במחירי המזון והירידה בגיוס תרומות פוגעות ביכולתן של העמותות לרכוש מזון ולסייע לנזקקים אך הממשלה לא ממהרת למצוא פתרון. עבודה בעיניים
העלייה במחירי המזון נותנת את אותותיה גם בתחומים אחרים. "באר שובע" מפעילה נוסף לבית התמחוי גם מועדון נוער, המארח את תלמידי חטיבת הביניים בכיתות ז', ח' ו-ט'. הילדים מקבלים ארוחה חמה, וזוכים לעזרה בשיעורי הבית. אם הם לא היו במועדון הם ככל הנראה היו משוטטים ברחובות. השנה צמצמה העמותה את פעילותה כתוצאה מהמחסור במזומנים, וילדי כיתה ז' כבר לא מגיעים למועדון.
התהליך הכולל של עלייה במחירי המזון מתרחש בד בבד עם הירידה בגיוס התרומות לעמותות המחלקות מזון לנזקקים, והתוצאות ברורות. מאז סוף השנה שעברה עלו הוצאות העמותה לרכישת מזון בכ-20%. סופו של המשבר לא נראה באופק, וההוצאות עוד צפויות לעלות. זאת על אף העובדה שהעמותות רוכשות את המזון מהספקים במחירים נמוכים יחסית.
הבעיה היא אינה נחלת העמותות בלבד, אלא היא הבעיה של לפחות 200 אלף משפחות בישראל שנזקקות לסיוע במזון. אולם נראה כי הבעיה חמורה הרבה יותר. לפי נתונים של מחלקת המחקר במוסד לביטוח לאומי, יותר מ-30% מהמשפחות בישראל אינן מצליחות לרכוש את סל מוצרי המזון הבסיסי לו הן נזקקות.
בנוסף לכך, שני העשירונים התחתונים בישראל מוציאים כ-20% מסך כל הכנסתם על מזון, ו-30% מההכנסה על דיור. אם מחירי המזון ימשיכו במגמת ההתייקרות, ויזנקו בעשרות אחוזים מדי שנה, השכבות החלשות בישראל לא תוכלנה להרשות לעצמן לרכוש אפילו את המוצרים הבסיסיים.
הדיון בצעדים שצריכה הממשלה לנקוט כדי לסייע לחלשים לשרוד את המשבר העולמי מצטמצם, משום מה, לדיון על גובה הריבית, שאמור אולי לבלום את האינפלציה, ועל השאלה האם הממשלה צריכה כעת לרכוש שקי אורז. אף אחד לא מציע להשתמש במנגנון הקצבאות של הביטוח הלאומי, כנראה משום שבשנים האחרונות הפכה המילה "קצבאות" למילת גנאי.
לאחרונה
עד מהרה התברר כי החששות היו מיותרים. הוועדה עשתה לכולם חיים קלים, מלבד לעניים, והסתפקה באמירה כללית לגבי אחריות המדינה על הביטחון התזונתי של אזרחיה. הוועדה גלגלה את האחריות, שוב, לפתחן של עמותות - ויצאה ידי חובתה בכך שקבעה כי יש להגדיל את הסיוע לעמותות ב-30 עד 50 מיליון שקל.
אתמול אמר שר הרווחה הרצוג שצריך לשקול את עדכון הקצבאות, על פי העלייה של מדד המחירים לצרכן פעמיים בשנה - ולא פעם בשנה כפי שמקובל היום. הפתרון הזה, אם יתקבל, גם הוא חלקי בלבד. שכן המדד לא משקף את עליית המחירים שמשפיעה על השכבות החלשות, וזאת כאמור מאחר שמרבית ההוצאה של המשפחות החלשות נועדה לרכישת מזון. מדד המחירים מושפע ממרכיבים שונים, שחלקם אינם מתייקרים, אך הם לא נמצאים בכלל בהישג ידם של הנזקקים.
ההמולה שנוצרה בעקבות העליות האחרונות במחירי המזון מלמדת אותנו שהנושא והטיפול בביטחון התזונתי של השכבות החלשות הוא נושא משתנה שדורש טיפול ארוך טווח. לפיכך שווה לחשוב על ההצעה של עמותת "ידיד" וחברת הכנסת קולט אביטל, להקים "מועצה ציבורית לביטחון תזונתי". ועדת איצקוביץ' הזכירה את הרעיון בדוח שחיברה, אבל לא הרבה מעבר לזה בשלב הזה.
אין סיכוי שעליית המחירים בארץ תוביל למהומות דומות לאלה שמתרחשים במדינות אחרות בעולם. השכבות החלשות בישראל לא יצאו לרחובות למחות כנגד פגיעות משמעותיות יותר. מה גם שהצרה הזו נתפסת, בצדק רב, ככזו שאיננה נמצאת בשליטת הממשלה. ובכל זאת, כבר היום מחקרים מראים שהשיעורים של חוסר ביטחון תזונתי (כלומר הקושי להשיג מזון בכלל ומזון מגוון ומזין בפרט - מ.ד) הוא כפול בישראל אפילו ביחס לשיעורו בארצות הברית, שאיננה מצטיינת במיוחד בלשון המעטה בשירותי הרווחה שהיא מספקת לאזרחיה.
לבעיה החמורה יש השלכות רחבות על תחומי הבריאות ואפילו החינוך. הקושי לקנות מזון הוא גדול היום, והוא רק ילך ויגדל. מומחים מעריכים כי עליית המחירים תימשך כמה שנים, אולי אפילו עשור. הפתרונות קיימים, אבל ממשלת ישראל צריכה לקבל החלטה שהיא אכן מעוניינת לפתור את הבעיה.
מדי שבוע תספר כתבת העבודה והרווחה של nrgו-מעריבמרב דוד על עוולות חברתיות, על המלאכים שמסייעים לחלשים, ותציג את הסיפורים המשפיעים על חיי כולנו.
נא להמתין לטעינת התגובות
