אירלנד נתנה בעיטה מסובבת לאירופה
ההצבעה האירית נגד אמנת ליסבון יצרה סחרור באיחוד האירופי. המנהיגים מנסים לשדר עסקים כרגיל, אולם נותרו מבולבלים. תוצרת חוץ
53.4% מתושביה של אירלנד הצביעו ביום חמישי האחרון במשאל עם נגד אישורה של אמנת ליסבון שנועדה לקבוע את אופי ההתנהלות של האיחוד האירופי החל מהשנה הבאה והציבו סימן שאלה גדול על המשך הדרך של הגוש הפוליטי הגדול.
נראה כי מאז שנודעו התוצאות במהלך יום שישי לא כבו האורות במטה האיחוד בבריסל וגם בבירות 27 המדינות החברות לא התעלמו מהמצב החדש, שבהחלט שינה את התוכניות לסיים את אישור האמנה עד סוף השנה על מנת שתיכנס לתוקף ב-1 בינואר.
כלפי חוץ מנסים המנהיגים וראשי האיחוד לשדר אופטימיות להסביר כי לא מדובר בסוף פסוק. "האמנה לא מתה" היא המנטרה השלטת בימים האחרונים, אולי מתוך אמונה עמוקה כי מדובר בתהליך שאכן לא ניתן לחזור ממנו או שפשוט מדובר בספין תקשורתי שבבריסל מקווים כי יהפוך למציאות.
"אני מאמין כי האמנה חיה ועלינו למצוא פתרון", אמר ראש הנציבות האירופית, חוזה מנואל ברוסו, אחרי שנודעו תוצאות ההצבעה. גם במפגש החודשי של שרי החוץ אתמול חזרו הסיסמאות על עצמן, אבל כולם הודו כי אין פתרון מיידי.
אמנת ליסבון נחתמה בטקס חגיגי בדצמבר האחרון אחרי דיונים ארוכים שנועדו להוציא את עגלת האיחוד מהבוץ שבו הוא היה שקוע במשך יותר משנתיים, מאז שהאזרחים בצרפת ובהולנד הסבו עוגמת נפש למנהיגי האיחוד והצביעו ברוב קולות נגד החוקה.
המסמך החדש, שאינו כולל סמלים כמו דגל או המנון כפי שהיה בחוקה, מכיל כמה סעיפים שאמורים לשנות את דמותו של האיחוד – מינוי נשיא לגוש האירופי במקום סבב נשיאות מתחלף בין המדינות, הקמת משרד חוץ עצמאי וצמצום הנציבות האירופית מ-27 נציגים החל מ-2014.
סעיף מרכזי נוסף נוגע לשיטת ההצבעה. עד כה מדיניות נדרשה לקבל את הסכמתן
לפי ההסכם בין המנהיגים, בניסיון להתגבר על עוגמת הנפש של 2005, הוסכם כי בתי הפרלמנט והממשלות של המדינות החברות יאשררו עד ההסכם עד סוף השנה. עד כה זכתה האמנה לאישור של 18 מדינות, בהן צרפת וגרמניה, אולם ביום חמישי שעבר, כאשר הסוגיה הגיעה לאירלנד, המדינה המערבית ביותר באיחוד, נתקע הקטר האירופי.
מדוע דווקא אירלנד, מולדת הלפרקונים והגינס שבנימין נתניהו כל כך מקנא בכלכלה שלה, החליטה לבצע משאל עם? הסיבה פשוטה, לפי החוק האירי כל תיקון באמנות האיחוד האירופי דורש תיקון בחוקה וכל תיקון בחוקה מצריך הכרעה של האזרחים.
שני מחנות ניצבו אלה מול אלה בקרב הציבורי לקראת המשאל. בצד האחד היו מרבית סיעות הקואליציה והאופוזיציה שזכו לתמיכת הברית האירית עבור אירופה שכללה את ארגוני העובדים, אנשי עסקים ואקדמאים. הטיעון שלהם כי יש לתמוך באמנה כדי להמשיך וליהנות מהפירות הכלכליים שהאיחוד הביא למדינה.
אולם לפני חודשיים ספג המחנה מכה לא קלה כאשר ראש הממשלה הוותיק, ברטי אהרן, התפטר מתפקידו בעקבות חקירה על כספים שקיבל בחשאי מאנשי עסקים (נשמע מוכר?) ואת מקומו תפס שר האוצר, בריאן קוואן. האמון בשלטון ירד ובהחלט לא תרם למנהיגים למכור את טיעוניהם.
בצד המתנגדים ניצבה קואליציה רחבה שבה היו חברות בעיקר קבוצות ימין קיצוני ושמאל קיצוני. בין השאר אפשר היה למצוא שם את מפלגת השין פיין, הזרוע היחידה של המחתרת האירית, שהייתה המפלגה היחידה בפרלמנט שיצאה נגד האמנה. המתנגדים קראו להצביע "לא" בטיעון שכוחה של אירלנד ייחלש בשל שינוי שיטת ההצבעה ויהפוך אותה למדינה לא משמעותית.
דמות המפתח בקמפיין נגד האמנה היה מיליונר בן 39, דקלן גנלי. הוא הדגיש בחודשים האחרונים כי על אף שהוא בעד אירופה, הוא נגד האפשרויות שמציעה האמנה וכי אירלנד לא תרוויח מהמבנה החדש.
טיעוניו, כפי שהתברר בסופו של דבר, הצליחו למשוך צעירים ומבוגרים כאחד שביקשו לשמור על כבודה של מדינתם וקראו למנהיגי אירופה לחשוב מחדש על העתיד.
ועוד פרט סייע למתנגדים: האמנה הכילה בתוכה כ-400 עמודים שמורכבים לא פעם בניסוחים משפטיים מפולפלים על מנת לא לפגוע באף אחת מהחברות. אפילו חלק מתומכי האמנה באירלנד הודו כי לא קראו את כל המסמך.
וזו באמת אחת הבעיות המרכזיות של האיחוד האירופי – הקושי של האיחוד למכור את עצמו לתושבים. כבר לפני שנתיים, בביקור במטה בבריסל, אמר לי פקיד בתחום ההסברה באיחוד כי "יש הרגשה שלא הצלחנו להעביר את המסר שלנו לאזרחי האיחוד ועלינו לעשות יותר מאמץ בתחום". התוצאה באירלנד מלמדת כי הלקח לא נלמד.
אז מה הלאה? מנהיגי המדינות יתכנסו ביום חמישי הקרוב לפסגה שתוכננה מראש אף הפכה בעל כורחה לפסגת חירום שתתמקד בעיקר בהשלכות של ה"לא" המהדהד מכיוון אירלנד.
בפני המנהיגים ניצבים כמה אפשרויות שקשה לדעת מה העדיפה שבהן. האופציה הראשונה היא ללכת לפי ההסכם שקובע כי על כל המדינות לאשר את האמנה ואם אחת מהן מתנגדת אז כל התהליך נעצר. חלק ממדינות אירופה, ובראשן גרמניה וצרפת שהובילו את עיצוב האמנה, כבר הבהירו כי לא יסכימו לכך.
האפשרות השנייה היא להמשיך את תהליך האישור במדינות שעדיין לא עשו זאת על אף ההתנגדות האירית. אולם גם כאן עלול התהליך להיתקל בקשיים כאשר בחלק מהמדינות, שהבולטת בהן היא בריטניה, גוברים הקולות לבצע גם שם משאלי עם ואם אכן כך יהיה, ניצחון התומכים אינו בטוח כלל וכלל.
באיחוד האירופי מדברים על אפשרות שאם 26 החברות הנותרות יאשרו את האמנה, ניתן יהיה להפעיל לחץ על אירלנד לבצע משאל עם חדש. אולם בדבלין כבר הבהירו כי צעד כזה לא נמצא על הפרק מאחר שיבהיר כי מדינות האיחוד לא ממש מחשיבות את דעתם של אזרחי המדינה. עוד אפשרות היא להכניס את האמנה לתוקף כאשר אירלנד לא תיטול חלק מלא ביישום.
אפשרות נוספת שהועלתה בימים האחרונים היא להישאר במבנה הקיים ולנצל את הצטרפותה של קרואטיה בעוד כשנתיים כדי להכניס תיקונים בשיטת ההצבעה ובמבנה הייצוג בפרלמנט, אולם ללא מגוון הרפורמות שלא זכה לתמיכת האירים.
לא מעט מהמורות עבר האיחוד האירופי לאורך שנותיו בניסיון לגבש את זהותו או כפי שהגדיר זאת שר החוץ הפיני מדובר ב"ניהול משברים תמידי". אחרי כישלון החוקה היה כבר מי שהספיד את האיחוד, אך המנהיגים הצליחו להתגבר על המשבר אחרי יותר משנתיים. סביר להניח כי גם הפעם יימצא פתרון, השאלה היא רק מתי.
מטבע הדברים אנחנו מתרכזים בנעשה בתוך ישראל, אבל העולם מסביב אינו נח. מדי שבוע יציג חיים איסרוביץ, עורך חדשות החוץ של nrg מעריב, סוגיות שונות שעומדות על סדר היום העולמי ואשר לא תמיד מגיעות למרכז החדשות במדינתנו הקטנה.
נא להמתין לטעינת התגובות
