סר החינוך משה פייגלין
ריאיון בלעדי עם משה פייגלין וגם פתרון לערביי ישראל. מדור סאטירי
בואו נדבר רגע על פייגלין. שמעתי השבוע ריאיון אתו שהוא הודיע בו כי ישמח להיות שר החינוך.
ריאיון בלעדי עם שר החינוך הבא
אני: שלום אדוני וברכות על המינוי.
שר החינוך פייגלין: תודה וערבי טוב זה ערבי מת, כן?
אני: ברור. אתה חושב אדוני שמלבד המסר החשוב הזה, משרד החינוך בראשותך יביא עוד מטענים ערכיים לילדי ישראל?
שר החינוך פייגלין: כן למה לא... הנה, תקשיב: שני ערבים טובים זה שני ערבים מתים! איך זה?
אני: יצירתי מאוד. אני הבנתי ממך שאתה שואף להחדיר ציונות גם לילדים במגזר הערבי.
שר החינוך פייגלין: אלו שיחיו כמובן.
אני: כמובן. איך אתה מתכוון לעשות את זה?
שר החינוך פייגלין: בדרכי נועם.
אני: באמת? מתוך הבנה וכבוד הדדי?
שר החינוך פייגלין: לא, לא נועם כזה, נועם גולדשטיין, הוא בן דוד של גולדשטיין הרופא, שם ואני ניקום דמו, והוא, יש לו שיטה נהדרת להחדרת ציונות לערבים קטנים באופן... ככה... גס.
אני: מה, דרך קללות ודיבורים מעליבים?
שר החינוך פייגלין: לא, דרך המעי הגס. טוב שאלה אחרונה כי אני מרגיש שאתה קצת מתנשא.
אני: בסדר אדוני, האם אתה חושש שביבי בסופו של דבר יצליח לזרוק אותך מהליכוד?
שר החינוך פייגלין: (צוחק) חושש... כן, בטח חושש... גם רבין רצה פעם לעשות כל מיני דברים...
יאללה, צא מפה... אתה נראה קצת ערבי בפרופיל.
בעוד פייגלין בא בובליל הולך. אין לי מושג איזו בשורה קשה יותר. הוא הולך בעוד שבוע אני חושב, אבל אין ספק שמערכת היחסים בינינו הולכת להיגמר. אני מניח שלא תאמינו לי, אבל אפילו שניסיתי, לא הצלחתי מעולם לצפות בעגל הזהב הזה יותר מחמש דקות. אני כבר יודע שהבעיה אצלי. אני מוזר, אתם, ארבעים אחוזי רייטינג, אתם בסדר. למרות כל זאת, הנה כמה דברים שלא הספקתי לעשות,
להגיד, וכבר כואב לי הלב על כך:
רציתי מאוד להעביר יד על שערך המקורזל ולהסתכל לך בעיניים.
רציתי מאוד לעשות אותו דבר לאנשי התוכן הבכירים שערכו את הזבל הזה בצורה מוקפדת כל כך לשידור.
רציתי מאוד לדמיין מה היה קורה אילו לקחו את בובליל ושמו אותו בכלוב שקוף בכיכר רבין. האם גם אז היו ארבעים אחוזים מכם עוצרים להסתכל או שהייתם נבוכים מעט?
רציתי מאוד להיות כמו כולם, כמו כולכם ולאהוב את השממה הזו, אבל נכשלתי, שוב
זה קרה לי לפני כמה שנים עם מיכל זוארץ, זה קרה לי עם "הפוליגרף", גם ב"הישרדות" לא הצלחתי להישאר יותר מחמש דקות, כן, אני סוג של כישלון, זה השד העדתי שלי, חוסר היכולת להבין מה העם אוהב. זה באמת כואב לי, הייתי רוצה מאוד להיות כמוכם ולבהות בבובליל ברציפות. אני מעריץ אתכם ומתפלל שיום אחד אזכה גם אני להיות כזה.
בסוף השנה הנפלאה הזו, כך החליטו בוועדה המסדרת של העולם, יוסיפו לנו עוד שנייה. עושים את זה גם כי היה ממש כיף בשנה הזו וגם כי רוצים להרחיק את זוועות 2009 בעוד שנייה. הנה כמה דברים שאפשר לעשות בשנייה הזו:
אפשר לעמעם את האורות, להוציא תצלום ישן של פייגלין, להוריד חולצה או גרוע מזה, ולבלות.
אפשר בשנייה הזו לסכם את הקריירה המפוארת של סילבן שלום. לא, בעצם זה יותר מדי זמן גם בשביל זה.
אפשר בשנייה הזו להחליט לשחרר את גלעד שליט. נשבע לכם, זה ייקח בדיוק שנייה להחליט לעשות את זה. תנסו.
חברים, המצב נהיה חמור מרגע לרגע. חברת "סוני" פיטרה השבוע 8,000 עובדים בכל העולם, וזה מקרב את הסוף שלי ושלכם בצעדים ענקיים.
השבוע ראיתי את המנכ"ל שלי מסתכל על הכותרת של "סוני" ורושם משהו. מה הוא היה יכול לרשום? אני מניח שהוא לא רשם "לא לשכוח לקנות די-וי-די של 'סוני'". אני מניח יותר שהוא כתב משהו בסגנון "אם 'סוני' יכולה לפטר 8,000, מה גיא מרוז עושה פה?"
אחרי זה הוא נכנס לחדר שלי ושאל מה שלומי. מה פתאום הוא שואל אותי מה שלומי בדיוק אחרי ש"סוני" מפטרת 8,000 אנשים?
אמרתי לו שיש לי קלקול קיבה קשה ורצתי לשירותים. ככה אני, בכל פעם שאני מרגיש את הסוף הכלכלי שלי מתקרב - יש לי קקי. טלפנתי לחבר התסריטאי שלי, הוא אמר שהוא לא יכול לדבר כי הוא בדיוק כותב את הצוואה שלו.
פתאום הוא הבין שאין לו צוואה ושבגלל המצב יכול להיות שהוא ימות מהתקף לב וכדאי להיות מוכנים. דווקא התחילו לדבר אתו על עונה חדשה לסדרה שלו, אבל בתנאים שונים במקצת. עכשיו הזכיין מעדיף שהוא ישלם להם על שידור העונה ואם יהיו רווחים, כבר יתקשרו אתו.
אז דבר ראשון הוא החליט לכתוב צוואה על כל מקרה, ואחר כך נראה. "עברנו את פרעה", אמרתי לו, "נעבור גם את זה, לא?", לא! כך הוא אמר, ואגב, אין בשבילך כלום בצוואה! חבל, כך אמרתי, אתה בטוח שאני לא בצוואה, ניסיתי להיות ענייני ולהבין איפה אני עומד ביום שאחרי, כשהוא לא יהיה אתנו עוד. לא, אבל תבואו בשבת לצהריים. בעצם תבואו לאחרי הצהריים, אתה יודע, המצב.
אפרופו, ואולי בלי קשר, חמש שנים מתוך השמונה שאני כותב את המדור הזה, עבדתי מול עוז בן יצחק, עורך "זמן תל-אביב" שסיים השבוע את תפקידו.
אני לא יודע כמה לכם יש סוג חוויה שכזה, שפעם בשבוע אתם שולחים מילים ושורות שלכם למישהו שיאשר אותן, שיאהב אותן, שיערוך אתכם. כך זה היה בחמש השנים האחרונות, בכל שבוע, ביום רביעי בבוקר, שיחת טלפון שקיבלתי בה את הפידבק הראשון על המדור הזה.
אני רוצה לנצל את הבימה הזו ולהודות לו על ימי רביעי בבוקר האלה ולאחל לו, למרות המצב, למצוא משהו בחושך הזה. רק טוב שיהיה לך.
1. נתון חדש מספר שישראל היא המדינה הכי פחות שוויונית אחרי ארצות הברית. נתון נוסף מלמד שמבחינת מתמטיקה - אנחנו מתקרבים למקום הגרוע בעולם. אם עושים "אחת ועוד אחת", מבינים שבמדינה אשר לא יודעים לספור בה - אין צ'אנס שמישהו יהיה שוויוני.
2. יורם מרציאנו, מקום לא ראלי במפלגת העבודה, יצטרך להרוס ברכת שחייה שהייתה לו בחצר. השאלה היא לא למה הוא צריך להרוס, השאלה למה לחבר הכנסת החברתי הזה הייתה ברכת שחייה בחצר.
3. אני רוצה לספר לכם שוב שאם אתם לא רואים את הסדרה "תעודה כחולה" של חיים יבין, אתם כנראה מפסידים את האירוע הטלוויזיוני הכי חשוב שהיה פה בזמן האחרון.
4. ראש עיריית ראשון לציון מציע חילופי חניות בין עירו ובין תל אביב. אני לא יודע מה זה אומר ואם אני יכול להתחיל לחנות חופשי בראשון לציון, אבל אולי נתחיל קודם כול עם חילופי זוגות ואז נתקדם, בסדר?
5. הנה קיצוץ חשוב: משרד הביטחון יקצץ בתקציבם של חיילים בודדים. יותר אין 300 שקלים לאוכל שהיו להם. למה לא לירות בהם ישר? אגב, הירשזון ימשיך גם החודש לקבל משכורת מלאה מהכנסת. אין ספק, אנחנו העם הנבחר.
6. המשטרה מתחילה לבדוק את פרשת ההצבעה הכפולה של רוני בר-און. אולי בהזדמנות זאת מישהו גם יחקור איך דווקא האיש הזה נהיה שר האוצר שלנו?
7. ביוון שוטר הרג ילד, וכל המדינה יצאה לרחוב להשתולל. יש לי תחושה שאצלנו שוטר או סתם ראש משפחת פשע יכול לחסל גן ילדים, ואנחנו לא נזוז מהמסך של "האח הגדול".
8. עברו שישה שבועות מאז הבנו שאולמרט נשאר לעוד שלושה חודשים. מאז נחת עלינו פייגלין ואנחנו כמהים מאוד לעוד שנים של אולמרט במקום.
9. עברו 177 ימים מאז הוחלט על חקירת מבקר המדינה נגד ועידת התביעות. כ-4,970 ניצולי שואה מתו מאז ההחלטה.
פתרון לחידה: ברק גם לא נחמד, לא מעניין, לא מדליק, לא אמיתי, לא מרגש, לא מתפשר, לא מבין, לא מתקשר, לא מתלבט, לא מחליט, לא ייבחר. שבת שלום.
נא להמתין לטעינת התגובות
