כך צה"ל בונה חומה: חאקי במקום ירוק
הבעיה האמיתית עם ה"מכשול המבוטן" היא לא רק הפגיעה בנוף או במערכות אקולוגיות, אלא התהליך שעבר בדרך לאישורו הסופי
מצד שני, כל פיגוע מקו תל אביב דרומה מעלה את החשד שהמפגע חדר מבעד לקווי ההפקר שבין חברון לבאר שבע, והירוקים מסומנים כאשמים המידיים. זה בדיוק מה שקרה בתחילת השנה, בעקבות הפיגוע בדימונה, ומאז ארגוני הסביבה מקפידים לשתוק כשמזכירים לידם את המילים "גדר במדבר יהודה".
במובן מסוים המחטף שצה"ל ביצע בשבועות האחרונים הוציא עבור הירוקים את הערמונים מהאש. עוד לפני שהספיקו להגיד "מסדרון אקולוגי", כבר יש "מכשול מבוטן"-שם מכובס לחומה נמוכה שעוצרת מכוניות, אבל ספק אם תמנע מאלפי פלסטינים להמשיך לחצות אותה ברגל מדי יום, ולחבור בצד השני לרכב שיסיע אותם למקום העבודה במעמקי ישראל.
"בזמנו עצרנו את הגדר הגדולה", אמר אתמול איש שטח באחד מארגוני הסביבה, "אבל מתברר שהפסדנו פעמיים: הרי מי שירצה לבצע פיגוע יוכל לעבור בלי בעיה, ובשביל זה תקעו לנו רצועת בטון מכוערת באמצע המדבר".
הבעיה האמיתית עם ה"מכשול המבוטן" היא לא רק הפגיעה בנוף או במערכות אקולוגיות, אלא התהליך שעבר בדרך לאישורו הסופי. או, אם לדייק, התהליך שלא עבר: מי שמאשר לצה"ל
את התוכניות היא הולמ"ב (ועדה למתקנים ביטחוניים), גוף סגור שאינו שקוף לציבור ואינו פתוח לשמיעת התנגדויות ובחינת חלופות. במילים אחרות, גוף שבאמצעותו צה"ל יכול לעצב את פני הארץ כמעט כרצונו, כשבאופן טבעי שיקולי ביטחון הם כמעט היחידים שמנחים אותו.
ברשות הטבע והגנים אמנם ליוו את התהליך וסיכמו עם הצבא על השארת פתחים לבעלי חיים, אבל גם שם מודים שמדובר רק במזעור נזקים. בחברה להגנת הטבע, לעומת זאת, נדהמו אתמול להיווכח מה צמח מתחת לאפם מבלי שהרגישו ונשבעו להמשיך להיאבק בהליכי התכנון שמקנים לצה"ל מעמד מיוחס. כל עוד כל מח"ט יכול להרים אלפי טונות של בטון, ארץ ישראל תמשיך להיות צבועה בחאקי, והירוק יידחק לפינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
