השקר של שתי מדינות לשני עמים

כיום יש לפלסטינים שתי מדינות: בירדן ובעזה. על שטחה של המדינה היהודית מבקשים הערבים, אובמה ושאר העולם להקים מדינה שלישית - בשטחים

משה פייגלין | 19/4/2009 13:35 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
על פי הכותרת הראשית במעריב בסוף השבוע, "נתניהו יכיר בעקרון של שתי מדינות לשני עמים". אני בעד.

לאחר מלחמת העולם הראשונה חילקו בעלות הברית את המרחב הערבי ל-22 מדינות. הרעיון היה לייצר ממשלות בובה שתחלפנה את השלטון הקולוניאלי שסר חינו. באותה הזדמנות קרע שר המושבות הבריטי, ווינסטון צ'רצ'יל, את רוב השטח שקיבלה בריטניה במנדט מחבר העמים, כדי להקים בית לאומי ליהודים ונתן אותו במתנה לחבר קרוב – הסבא רבא של חוסיין הנוכחי. כך קמה ממלכת ירדן על כשני שלישים משטחי ארץ ישראל המנדטורית.

רוב רובה של האוכלוסייה בשטח הזה הייתה אוכלוסיית מהגרים מארצות ערב השונות – זהה לחלוטין לאוכלוסיה שהגיע באותה עת גם לעבר הירדן המערבי, המכונים כיום "פלסטינים".

מי שמתעלם מקדושתה של ארץ ישראל, וקונה את הבלוף הזה של "עם פלסטיני", יכול בהחלט לטעון שמדינה שקמה על שטחי ארץ ישראל, ושלמעלה מ-80 אחוז מאוכלוסייתה הם "פלסטינים" - היא היא "פלסטין". אני אינני חושב שירדן היא פלסטין, אני חושב שירדן כשמה כן היא – עבר הירדן המזרחי של ארץ ישראל. אין עם פלסטיני, אין היסטוריה פלסטינית, ואני מציע למי שחולק על הקביעה הזו, לנסות ולמצוא פלסטיני אחד בן המאה ה-19 למשל.

ובכל זאת, למי שנדמה שלאמת אין משמעות וניתן לבנות מגדלים על יסודות של שקר, יש כבר "מדינה פלסטינית" להתהדר בה ושמה ירדן. ב-1948 פרצה מלחמת העצמאות/שחרור. גם השם הזה הוא שקרי – כי היוזמה למלחמה ההיא לא הייתה שלנו. הנהגת היישוב לא ביקשה להשתחרר מאף אחד, בן גוריון קיווה שהבריטים יישארו והיחידים שבאמת ביקשו להשתחרר ואף הכריזו מלחמה על השלטון הזר סומנו כ"פורשים".

עד היום, למרות שכבר מזמן הם הרוב במדינה ואפילו ראש הממשלה הנוכחי בא מן המרחב הפוליטי של ה"פורשים" ההם, הם עדיין מרגישים כפורשים ואינם מסוגלים לשלוט במדינה בעצמם. כלומר המדינה ממשיכה להתנהל תחת שלטון אלה שמעולם לא רצו עצמאות של ממש. 

אנו הסכמנו אז, לבושתנו, להסתפק בתוכנית החלוקה, עם 600 אלף ערבים עמוק בתוך הקו הירוק, כלומר הסכמנו לתוכנית שמשמעותה המעשית הייתה שכיום לא הייתה מדינת ישראל. למזלנו, הערבים פתחו במלחמה שבעקבותיה גורשו רובם מהארץ. מאלה שנשארו אנו אוכלים מרורים עד היום.

כך או אחרת, מלחמת שחרור או עצמאות – זו לא הייתה. זו הייתה מלחמת מגן ולבורא עולם היו תוכניות משלו. כיוון שלא רצו את ירושלים יותר מדי, כי בדומה ל"פלסטינים", גם היהודים המציאו את עצמם מחדש כ"ישראלים" וירושלים קצת הפריע למטמורופוזה הזו, נסתיימה המלחמה כשכל שטחי יהודה ושומרון נשלטים בידי הירדנים ורצועת עזה בידי המצרים.
ומה בתוך הקו הירוק?

למותר לציין ששום דרישה להקמת מדינה פלסטינית בשטחים הללו, לא נשמעה באות שנות כיבוש ירדני. רק 19 שנים מאוחר יותר, כשבמלחמת הניסים המכונה מלחמת ששת הימים ניתנו השטחים הללו במתנה לעם ישראל וירושלים נכפתה עלינו נגד רצוננו, רק אז צץ לפתע שוב "העם הפלסטיני החדש" על בימת ההיסטוריה ודרש את חבלי מולדתו העתיקה.

ה"ישראלים" מיהרו לקרוא לארץ התנ"ך 'שטחים', כדי ש"הפלסטינים" יואילו לקחת מהם את הארץ הגוררת אותם בחזרה אל זהותם היהודית. קשה לשכוח מי אתה כשאתה ניצב על הר הבית, בחברון, או בקבר רחל אמנו. אז הם חשבו על מן 'דיל' שכזה. בתמורה לכך שתעשו איתנו שלום, תכירו בנו כעם רגיל "ישראלים" ותאפשרו לשכוח שאנחנו יהודים,  תקבלו בתמורה את נחלת אבותינו שחיילנו שחררו בדמם בששת ימי הניסים.

הרצון הזה להיפטר מזהותנו הלאומית באמצעות מסירת שטחי יש"ע, הוא המזין את כל המלחמות מאז 67'. בלעדיו כבר מזמן היה לנו שלום. ובכן, מדובר כבר בשתי מדינות פלסטיניות. אחת ירדן והשנייה זו שבוואריאציה כזו או אחרת, אמורה הייתה לקום בשטחי יש"ע.

אבל בזה לא תם הסיפור. לאחר גירוש היהודים בתשס"ה והבריחה מעזה – זו שכונתה בלשון האורווליינית "התנתקות" - בחרו ערביי עזה (המכונים פלסטינים) בחמאס, והקימו למעשה את פלסטין החמאסית ברצועת עזה. ובכן

יש לנו כבר שלוש מדינות פלסטיניות – האחת בעבר הירדן, השנייה ברצועת עזה, והשלישית זו העתידה לקום על חורבות 'יצהר'.

חשבתם שבזה נגמר הסיפור? טעיתם. הערבים שבעוונותינו הרבים לא גורשו ב-48', פרו ורבו והיום הם דורשים גם כן מדינה בתוך הקו הירוק. איך אחמד טיבי מגדיר את עצמו? ערבי פלסטיני תושב ישראל. "ישראל כפתה את עצמה עלי", הוא מסביר.

ערביי ישראל מפתחים תודעת כיבוש שאינה נופלת מזו של אחיהם ברמאללה.  מומלץ למי שרוצה להבין את המצב לעיין במסמך הדרישות של ועדת המעקב העליונה שלהם. בשורה התחתונה, מה שהם רוצים זה את פלסטין הרביעית על חורבות תל אביב.

יש במזרח התיכון שני עמים ריבוניים. העם הערבי והעם היהודי. הפלסטינים והישראלים הם פיקציה. העם הערבי חולק באופן טכני על ידי הבריטים והצרפתים, קיבל 22 מדינות ותמיד שאף לשוב ולהתאחד. "פאן ערביות" הם קוראים לזה. העם היהודי הקים לעצמו מדינונת גם הוא.

על שטחה של המדינה היהודית מבקשים הערבים, אובמה ושאר העולם להקים עוד ארבע מדינות ערביות, ששתיים מהן כבר הוקמו – ירדן וחמאסטן. כלומר מדובר כבר ב-26 מדינות לעם ערבי אחד ועוד מדינה אחת לעם היהודי. אם הערבים מחליטים פתאום להסתפק רק במדינה אחת בשבילם ובמדינה אחת בשבילנו – שתי מדינות לשני עמים - אני בעד.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

משה פייגלין

צילום: .

בן 49, נשוי, אב לחמישה וסב לארבעה נכדים. רוכב כל יום בהרי השומרון ופעיל בליכוד. פרסם שני ספרים: ''במקום שאין אנשים'' ו-''מלחמת החלומות''

לכל הטורים של משה פייגלין

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים