ביבי, רוץ עם אנרגיה חדשה
ביטול התכנית להקמת תחנה פחמית, עוד לפני ועידת האקלים בקופנהגן, ישדר רצינות כלפי התהליך העולמי. כך ניתן להחליף את הדיסקט במשק האנרגיה הישראלי
מניסיון העבר, ייתכן שנאום חוצב הלהבות והאופטימיות של נתניהו יתברר רק כהפוגה קלה בדרך החתחתים הפוליטית. אולם, מנגד, לא בטוח שנאום ה"עצמאות האנרגטית" יישכח במהרה. קהילה מאורגנת של מומחי אנרגיה, חברות עסקיות ושוחרי סביבה יעקבו בקפדנות אחרי מעוף הבלון שהפריח ראש הממשלה, ויגלו האם מדובר בבלון ניסוי שסופו להתפוצץ או בכדור פורח שיוכל להרים את משק האנרגיה הישראלי לגבהים חדשים.
בישראל, חסרת היציבות השלטונית, וודאי מול האתגרים בתחום האנרגיה העומדים בפתחנו, גם לקיחת אחריות לצמצום פליטות בועידת האקלים הקרובה בקופנהגן, תהיה בבחינת ירייה לאופק רחוק, במונחים ישראלים. הקווים מתלכדים בנקודה קרובה בהרבה, סביב ההכרעה הסופית בדבר התכנית להקמת תחנת כוח פחמית באשקלון והאפשרות לזנוח את התכנית המזהמת ולהשקיע בהתייעלות אנרגטית ופיתוח מקורות אנרגיה מתחדשים.
לפני שבועות מספר נראה היה שהדרישה לחשוב על התייעלות אנרגטית, שנפלה במקרה במשמרת של נתניהו, תספק לו בעיקר כאבי ראש. נתניהו נאלץ להידרש לסכסוך מתוקשר בין שר התשתיות בממשלתו, עוזי לנדאו ובין השר להגנת הסביבה, גלעד ארדן.
הראשון טען שהקמת תחנה פחמית הכרחית וניסה להביא לאשרור הקמתה בממשלה, עוד בטרם התקבלה החלטה סופית בוועדה לתשתיות לאומיות, המופקדת על הנושא. מנגד, טען ארדן, מגובה בגורמים המקצועיים במשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, השלטון המקומי וארגוני הסביבה, כי הקמת התחנה תייצר מפגע בריאותי וכלכלי עצום בקנה מידה ישראלי, וכי יש לבחור בחלופות הזמינות
שבועות עברו מאז הסכסוך המתוקשר, וכעת נראה שהאתגר הופך להזדמנות והקושי למקפצה. ביטול התכנית להקמת תחנה פחמית, עוד לפני ועידת האקלים בקופנהגן, ישדר רצינות כלפי התהליך העולמי וייצר את הדלק, תרתי משמע, להחלפת דיסקט במשק האנרגיה הישראלי, לטובת האינטרס הציבורי הרחב. דווקא מכיוון לא צפוי – ביטול תחנת הכוח הפחמית המזהמת כאיתות לקבלת הכיוון העולמי אליו נעים המדינות המפותחות, יכולה להגיע לנתניהו העדנה בפוליטיקה הבינלאומית. כי האו"ם שמום לא אוהב מלחמות אבל הוא גם לא אוהב תחנות כוח פחמיות.
הכותב מרכז את מטה המאבק של ארגוני הסביבה כנגד התחנה הפחמית