איפה האוטובוס? שוב שכחו אותי בבית
כשברקע עומדות תכניות ענק להשקעה בפרויקטים מזדחלים של רכבות קלות, אבי דבוש מבקש קודם כל לייעל את המערך הקיים. מכתב גלוי לשרי התחבורה והאוצר
הבוקר יצאתי את ביתי, שבאזור עוטף עזה, על מנת להגיע לעבודתי בירושלים. זאת, למרות ניסיון לא מלבב שיש לי בשימוש בחברות התחבורה הציבורית במקום. למרות ניסיונותיי, אמש, לא הצלחתי לאתר לי טרמפ או מונית שירות והסתפקתי בקו "אגד" היחידי שעובר פעם אחת ביום באיזור לכיוון עיר הקודש.
בהתאם לנאמר ולידוע על השעה המשוערת, הגעתי לתחנה כעשרים דקות מראש. והנה, לא דובים ולא אוטובוס. רק אני, הקור ועשן המכוניות החולפות. לאחר כשעה ורבע של המתנה עקרה, נאלצתי לחזור הביתה, לבטל את פגישותיי ולעבוד מהבית.
האפיזודה הזו היתה נסלחת אם היתה חד פעמית. אבל היא מצטרפת למספר פעמים שאוטובוסים חלפו על פני
ברקע עומדות תכניות של עשרות מיליארדי שקלים, פרויקטים מזדחלים של רכבות קלות בערים הגדולות ובינתיים אותי שכחו בבית. אני יודע. אני יודע שאנשי המשרדים עושים ימים כלילות והתחבורה הציבורית בראש מעייניהם, אבל כיצד ייתכן ששבע שנים לאחר שעמדתי בין פעילים ביום התחבורה הציבורית הראשון בישראל, ביוזמת ארגוני הסביבה, וביקשתי מרכז מידע אחיד לכלל החברות (באיזור שלי בלבד פועלות ארבע, שלא לדבר על רכבת ועל אוטובוסים במקום היעד) לא קרה דבר?
איך ייתכן שאותה הפגנה שערכנו לטובת קו רכבת קלה במרכז תל אביב, עדיין רלוונטית, פשוט להעתיק ולהדביק? מדוע אני היחיד, פחות או יותר, מבין חברי יישובי שמסתפק ברכב אחד ולא בגלל שעבודתי היא במקום? וכיצד קרה שנתתם את ידכם להעלאה, שוב העלאה, של מחירי התחבורה הציבורית (ותשובה על מנגנון עדכון אוטומטי איננה מספקת במקרה זה)?
אני באמת לא רוצה להצטרף למקהלה המקטרת ומבקרת. אני גם עושה איזה דבר על מנת לקדם תחבורה ציבורית יעילה, בראש ובראשונה בשימוש בה. עדיין לא נטשתי את התקווה שתחבורה ציבורית איננה רק לקהל שבוי - צעירים, חיילים, קשישים ודלי אמצעים. אני מתכוון להוסיף ולהתעקש ולנסות את התחבורה, הנהנית מערכים חברתיים- סביבתיים, על כל גווניה, מטרמפים מקומיים, דרך הליכה רגלית בתוך הערים, שימוש באופניים וכן, גם שימוש באוטובוסים ורכבות.
גם אצלי קיימת הפנטזיה האירופאית של היישובים השוויצרים\ צרפתיים\ גרמניים המרושתים להפליא ברכבות ואוטובוסים (וחשוב לכם לזכור, שהאוטובוס המושמץ ימשיך, בכל מקרה, להיות השדרה המרכזית של התחבורה הציבורית בישראל לשנים) ועל כלי הרכב הפרטיים הנותרים לשימוש לנסיעות מיוחדות. אני יודע שגם אתם ואנשיכם חיים תחת הרושם הזה. צר לי לאכזב את כולנו: זה לא יקרה בעשור הקרוב. נחוצות שנים רבות להשלמת הפער. בינתיים, אני מפציר: אל תשכחו אותי בבית. אל תדלגו מעל הדור שלי.
וזה פשוט בעצם. במקום לתכנן ולגזור סרטים רדו לרחוב, צרו מפת צרכים של המשתמשים וקהלי יעד נוספים. משם תגיעו לפתרונות נוסח: מידע בכל תחנה, שימוש באוטובוסים גדולים יותר בשעות ונתיבי השיא, הגברת תדירויות ושינוי מסלולים, טיפול ב"צווארי בקבוק" נוסח ימי ראשון וחמישי, יצירת נתיבי תחבורה ציבורית נוספים ובעיקר אכיפה בהם, שימוש בתכניות תחבורה קלות להבנה מבוססות נתיבים מרכזיים ומהירים ועוד ועוד. במקרה זה, הפתרונות ממש מתחת לפנס, אבל הוא אפור מדי וממשלות ישראל לא מתורגלות ואינן מספיקות, להשקיע באפור.
זה מנוגד לכל הגיון של קיימות וראייה לטווח ארוך, אבל תשכחו מהפנטזיות ומהטוב מאוד, שהוא תירוץ נהדר כבר שנים לחסל את האפשרי. תשכחו מגזי חממה וקירוב הפריפריה ופשוט תהפכו את השירות הקיים לנסבל ואפשרי. קחו את הציפור האחת שביד ונוותר, לעת עתה, על הציפורים הנפלאות שבעץ.
הכותב לא רק מנהל את פרויקט סביבה וקהילה בשתי"ל אלא גם משתמש "כבד" בתחבורה ציבורית, בעיקר באוטובוסים
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם