בצורת חשמל? תחנה פחמית היא לא הפתרון
כשישתחררו במשרד התשתיות מצילה הכבד של חברת החשמל ויחשבו מחוץ לקופסת הפחם, הפתרונות למשק החשמל יוכלו להתקדם
◄הזיג-זג של לנדאו: מקדם שוב תחנה פחמית באשקלון
לו הייתי חייזר שאך זה מכבר עשה עליה לארץ הקודש, הייתי עוד עלול להתפתות. הבעיה היא שהדיבורים הללו, במיתוג שונה (סחטיין על הקופירייט) נשמעים כבר שמונה שנים. במהלך שמונה השנים שחלפו מיום שאישרה ממשלת ישראל, עקרונית, את הקמת התחנה הפחמית באשקלון ובמהלך כל עימות בין ארגוני הסביבה והרשויות באיזור אשקלון, המובילות את המאבק ובין השלטון המרכזי, תמיד נשלף "נשק יום הדין"- החוסר בחשמל. ואיתו השאלות: האם תקחו אחריות על רמזורים, בתי חולים ומעליות שיפסיקו לפעול, בשל המחסור?
בלימת התוכנית להקמת תחנת כח פחמית, בשנים שחלפו מאישור הממשלה, אמור היה להוביל ליצירת הזדמנות אמיתית לשינוי כיוון במשק החשמל הישראלי, ממש כפי שחרם הנפט לאחר מלחמת יום הכיפורים הביא למעבר פרדיגמה, מהתבססות על נפט ומוצריו (סולר ומזוט) להתבססות על פחם. קריאה בפרוטוקולים של דיונים מתחילת העשור מגלה שמפת הדרכים סומנה זה מכבר: פתרונות כהתייעלות אנרגטית מסיבית, יישור עקומות שיאי הביקוש באמצעים שונים, השקעה באנרגיות מתחדשות ושימוש בגז טבעי (גם אם ביבוא באמצעים שונים, לפני התגליות האחרונות) הועלו על השולחן ונטחנו עד דק. בפועל התרחש מעט מאוד.
משרד התשתיות כשל, לאורך השנים, בקידום מהלכים משמעותיים להגדלת הרזרבה - באמצעות התייעלות אנרגטית מסיבית, תחנות סולאריות ותחנות גז טבעי מחד והקטנת שיאי הביקוש, באמצעות הסכמים מסחריים, קידום תעריפים מוזלים לצרכנים והסברה מאידך.
חיבור בין המחירים הכלכליים, הבריאותיים והסביבתיים-מקומיים, יחד עם התהליך העולמי להפחתת פליטות גזי חממה (תחנות פחמיות הן מקור פליטה מרכזי) הביאה לדחיית התוכנית להקמת תחנה פחמית, עד לבחינת המשמעויות האסטרטגיות למדינת ישראל, במסגרת ועדת שני. הבחינה המקצועית הבלתי תלויה היחידה בעניין, של חברת מקינזי, הביא לשורה תחתונה חד משמעית: רוצים להפחית פליטות וכך לצמצם עלויות כלכליות? ותרו על תחנה פחמית בעתיד הנראה לעין.
כעת, משום מה וללא כל חיבור לוגי בין תפיסות מקצועיות לבין ההשלכות האסטרטגיות שצויינו לעיל-שוב
באזורים כפריים היו אומרים: "בשביל כוס חלב, אין צורך בפרה שלמה". בשביל להתגבר על שיאי הביקוש אין צורך בבנייה דחופה של תחנת כח פחמית יקרה ומזהמת. השנים שחלפו הוכיחו זאת ואם רק ישתחררו במשרד התשתיות מצילה הכבד של חברת החשמל ויחשבו מחוץ לקופסת הפחם, הפתרונות למשק החשמל יוכלו, סוף כל סוף, להתקדם.