שותפות ירוקה: שתי בחורות ושק מיחזור אחד
האם אפשר לגור עם שותפים ולשמור על אורח חיים ירוק? טל ומעיין ניסו. הן החליטו לתאם את מועד הדלקת דוד החשמל, להגדיל את כמות הפסולת למיחזור ולהשתמש שוב במים. האם הצליחו? הדירה הירוקה – חלק א'. מחשבה תחילה
ביום הראשון לניסוי עשינו ישיבת בית, לצד נשנושים וטלוויזיה מרצדת ברקע, קבענו תקנון לשבוע הקרוב, החלטנו על ארבעה נתיבים מרכזיים של הדירה הירוקה שלנו: מיחזור, הפחתה בצריכת חשמל, צמצום השימוש במים וחסכון בפליטות גזים מזהמים (דאודורנט, כלי רכב, חומרי ניקוי). אחרי ישיבת הבית המוצלחת ויצאנו למשימה.
◄ לקריאת תקנון הבית שלנו - לחצו כאן
ההחלטה הראשונה הייתה שנתאם את זמן הדלקת הדוד החשמלי, נשמע פשוט, לא? אז זהו, שלא. ממש לא, כשכל אחת חיה אורח חיים אחר.
ביום הראשון זה היה אידיאלי, שתינו היינו בבית, אז הדלקנו בערב את הדוד והתקלחנו אחת אחרי השנייה. הבעיה התחילה למחרת בבוקר. אני התחלתי את היום בשמונה בבוקר ורציתי להתקלח לפני היציאה מהבית, מעיין למדה בבית עד הצהריים ורק אז יצאה
ביום השלישי השותפה שלי הציעה פתרון שהיה מוסכם גם עלי. נדליק את הדוד לחצי שעה בבוקר ולחצי שעה בערב, ככה גם היא וגם אני נוכל ליהנות מהמים החמים. עבד מעולה, עד שהגיע יום רביעי.
חזרתי בצהריים לשעה הביתה ונורא רציתי להתקלח, השותפה שלי לא הייתה בבית ולא ידעתי אם הדליקה את הדוד או לא, התקשרתי והיא לא ענתה והתלבטתי מה לעשות. החלטתי לפתוח את המים ולראות אם יש מים חמים.
החלטתי לנצל את הפעולה ולתפוס שתי ציפורים במכה. עוד בתחילת השבוע עלה לדיון בישיבת הבית האפשרות למחזר את המים ולהשתמש בהם שוב. כלומר, בכל פעם שמתקלחים נשים דלי כשמחכים שהמים יתחממו ואחר כך נשתמש במים לשטיפת הבית, השותפה שלי הציעה שנשטוף את הבית בחומרים ידידותיים לסביבה וסיפרה ששמעה פעם שלשטוף עם חומץ זה יכול להיות טוב, הסכמתי, כמה זה כבר יכול להסריח?
זה הזמן לנצל את המים שאגרתי בדלי, בזמן שחיכיתי לבדוק אם יש מים חמים, כדי לנקות את הבית, מהר מאוד התחרטתי, המים לא נראו לי מספיק נקיים, החומץ היה נראה לי מסריח ולא הייתי מסוגלת. תוך כדי הלקאה עצמית על כשלון במשימה ירדתי למטה ושפכתי את המים בדשא, גם ניצול שלהם לא? איך שהסתובבתי התחילו לפעול ממטרות, החלטתי להפסיק את הממטרות, חבל, כבר השקתי, רק שלא מצאתי את הברז ובינתיים כבר עבר הזמן שהיה לי להיות בבית, אז שוב לא התקלחתי.
בחזרה לניסיונות התיאום. ביום החמישי ביררתי בבוקר עם השותפה והחלטנו על שעת הדלקת המים ולשמחתי זה היה בדיוק בזמן שנוח לי. שמחה ונקייה נסעתי ללימודים, מרוצה שסוף סוף הצלחנו לתאם זמן נוח לשתינו, שעה לאחר מכן קיבלתי מהשותפה שלי הודעה ששכחתי לכבות את הדוד. איזה בזבוז. שוב פישלתי.
השותפה שלי הציעה שנקנה טיימר שמודד זמן ומצפצף שנגמר הזמן וככה לא נשכח את הדוד דולק או נדליק פחות מדי או יותר מדי זמן.
כבר לפני חודש החלטנו שנמחזר יותר, אמנם אנחנו רק שתי בנות שגרות בבית די קטן, אך כמות הזבל שנערמת אצלנו, לא הייתה מביישת גדוד. השותפה שלי מונתה כאחראית על הבקבוקים ואני אחראית על העיתונים ובכל פעם שיצא הורדנו את הזבל שהצטבר למתקני המיחזור.
עכשיו, החלטתי לקחת את זה צעד אחד קדימה, לעשות מתקנים בבית ששם נשים את הזבל, קופסה אחת לנייר וקופסה אחרת לבקבוקים ואז התחלתי לחשוב, איזה קופסא תהיה ידידותית לסביבה? האם הקמת המתקן לא תגרום לנו לצרוך יותר בקבוקים? אולי החיסכון האמיתי הוא להחליט לא לשתות יותר מבקבוקים?! מה רע במים מהברז? אז מה אם אני לא אוהבת את הטעם, זה למען העולם, נשתדל.
בינתיים, לא מצאתי קופסה, החלטתי שאעסוק בזה אחר כך. את העיתונים המשכנו לאחסן בקש לצד הספה והבקבוקים נערמים להם על מכונת הכביסה. אחר כך, לצערי, עדיין לא הגיע, עד לרגע כתיבת שורות אלה, אבל לפחות הורדתי את הזבל שהצטבר בינתיים למיחזור.
המשך הניסוי בשבוע הבא: מעיין וטל הולכות לקניות ביחד, מנסות לחמם הבית באמצעים אלטרנטיביים ומחפשות את הדרך הירוקה ביותר להגיע לאוניברסיטה. מה יהיו תוצאות הניסוי והמסקנות?
נא להמתין לטעינת התגובות
