מחויבות אישית: שבוע התנדבות למען הסביבה
טל ליברגל לא צריכה סיבה מיוחדת לתרום למען הסביבה. היא החליטה פשוט להתנדב. איך תרנגולת ענק קשורה לזה ומדוע לא אימצה כלב?
בתור סטודנטית באוניברסיטת תל אביב המקום הראשון בו חיפשתי היה אגודת הסטודנטים. רק ששם הציעו לי בעיקר התנדבויות עם בני נוער וקשישים או חלוקת מזון ומשלוחי מנות לנזקקים. שיהיה ברור, אין חשוב מהתנדבות זו, אך היא אינה עונה על הקריטריון המרכזי- התנדבות ירוקה. לכן סירבתי בנימוס, והבטחתי (בעיקר לעצמי) שכשאתפנה אגיע להתנדב גם למטרות האלה, אך בינתיים עליי להתמקד. מיואשת מעט, מצאתי במסדרונות האוניברסיטה פרסום בזו הלשון: "סטודנטים למען הסביבה", "הצטרפו למאבק". מצאתי את מגמה הירוקה.
מגמה ירוקה הוא ארגון סטודנטים עצמאי, התנדבותי וא-מפלגתי, הפועל למען הסביבה ברמה הארצית והמקומית באמצעות פיתוח תחושת אחריות לנושאים סביבתיים בקרב הסטודנטים. נשמע מעולה לצורך המשימה, אך לצערי אין פעילויות קונקרטיות של הארגון בשבוע הנוכחי כך שאיני יכולה להתנדב בו. לא נורא. העיקר הכוונה, לא?
את ההתנדבות השנייה שלי, או הראשונה אם אנחנו לא מחשיבים כוונות, בחרתי לעשות ברוח פורים והצטרפתי לפעילים של ארגון אנונימוס בעדלאידע של חולון. אנונימוס היא עמותה הפועלת לקידום זכויות בעלי חיים. מתנדביה פועלים באופנים רבים - במענה לפניות של אנשים, הקמת דוכני הסברה, יציאה לסיורים במשקים חקלאיים ותיעוד פגיעות בחי.
בחולון החליטו חברי העמותה להפגין למען הצלת התרנגולות מכלובי הסוללה. "שיפסיקו לקנות ביצים מתרנגולים הגדלים בכלובים, שיתחילו לאכול מהצומח ולכל הפחות יתחילו לקנות ביצי חופש או ביצים אורגניות", אמרה לי אחת הפעילות. בתור חובבת חביתות שכמותי, התקשיתי לקבל את הפסקת אכילת הביצים לחלוטין אבל אני בהחלט בעד לקנות ביצי חופש ולמנוע התעללויות וכך יצאתי למשימה בכל הכוח.
לעדלאידע הגעתי עם שני מתנדבים, הגשם שלא הפסיק לתת אותותיו מהבוקר הועיל בטובו לעשות הפסקה של שעתיים ולאפשר לנו לפעול. אחת חילקה פליירים המסבירים על מצב התרנגולות והשני מחופש לתרנגולת גדולה, משך את מירב תשומת הלב. מפתיע לגלות שאפילו מבוגרים מתלהבים לראות אדם מחופש לתרנגולת גדולה. כל פעוט, בן נוער או מבוגר אשר נקלע לאזור שבו היינו שמח להחליף חיבוק ופלאש עם בעל המקור. התרנגולת הגדולה זכתה לתגובות כמו: "בחייאת, תעשה קוקוריקו", או "איפה
בזמן שהתרנגולת הצטלמה עמלנו בחלוקת הפליירים והסברה על ההתעללות שעוברות נקבות התרנגולים בכלובי הסוללה והתגובות היו מעורבות. לצד אנשים שזרקו את הפליירים והתעניינו רק בצילום עם הבובה החביבה, נרשמו התעלמויות, זלזול וגיחוך אך בעיקר נרשמה התעניינות שלוותה בשאלות על ההתעללות שעוברות התרנגולות.
גם עוברי האורח שהביעו התעניינות התקשו לראות עצמם מיישמים את העניין הלכה למעש, אחת מעוברות האורח שגילתה התעניינות רבה סיכמה לסוף: "הייתי נורא רוצה לעשות את זה אבל זה קשה עם הילדים". אחרת, נערה צעירה, ביקשה ממני בחביבות: "אל תעשי לי את זה, אני לא יכולה לראות את התמונות, כואב לי הלב". עניתי לה שהיא יכולה לעשות עם זה משהו ובתום משא שכנועים הבטיחה שתנסה לדבר עם אמא שלה, כי היא לא עושה את הקניות בבית. אני חייבת להתוודות שחשתי סיפוק.
המשכתי במסע ההתנדבות שלי. הפעם לא הרחקתי לכת ופשוט ירדתי ממש מתחת לבית. החלטתי להאכיל חתולי רחוב. בישראל חיים מאות אלפים של חתולי רחוב ומסתבר שלא מדובר בגחמה פרטית של חובבי החתולים אלא יש קבוצות של מתנדבים המפעילים קבוצות אשר מאכילות חתולי רחוב בצוותא.
בפורום של הקבוצה ראיתי שאין האכלות קבוצתיות בזמן הקרוב אך יש הסבר מה יש לתת לחתולים, כך שניתן ליישם זאת לבד: אוכל יבש, דגים ועופות בלי עצמות ולא לשכוח לספק גם מים.
העמסתי את כל שאריות האוכל מארוחת יום השישי ויצאתי לתת לחתולים שאכלו את האוכל בהנאה גדולה. שמחה ומרוצה מתרומתי שבתי הביתה ואז גיליתי שלא כולם תומכים בהאכלת חתולי רחוב. המשרד להגנת הסביבה מסביר כי לא מדובר במשהו לא חוקי אך יש להאכיל חתולי רחוב בהתאם להנחיות וטרינר ובמקביל לשלוח את החתולים לסירוס או עיקור, מסתבר כי ההתנדבות הזו שנויה במחלוקת שכן האכלת החתולים גורמת להתרבותם ולהעברת מחלות, הפתרון המומלץ: עיקור וסירוס.
היעד הבא במסגרת שבוע המעשים הטובים של טל: אגודת צער בעלי חיים בישראל תל אביב. מהרגע הראשון שנכנסתי לעמותה הרגשתי שהלב מתרחב והציפה אותי תחושה חמימה שרוצה לשחק, ללטף ולחבק את הכלבים והחתולים. הקירות מקושטים בציורים של ילדים אסירי תודה על הכלב או החתול שהעשירו את חייהם, לצד הציורים תלויים פרוספקטים המציגים את פעילויות האגודה (האגודה פועלת למניעת סבל וצער של בעלי חיים, מאכלסת בעלי חיים, מטפלת בהם ומכינה אותם לאימוץ. האגודה קולטת כל בעל חיים נטוש ומנסה למצוא עבורו בית מאמץ, במקביל מעניקים בעמותה שירותים שונים לקהילה: מרפאה וטרינרית במחירים מסובסדים, פנסיון לחיות מחמד, חילוץ ואיסוף בעלי חיים במצוקה ומחלקת חינוך והדרכה).
האגודה מחפשת מתנדבים ומוכנה לקבל כל אחד שרוצה להגיע, להוציא את החיות לטיול, לשחק איתן ואולי בסוף לקחת כלב או חתול הביתה. כשהגעתי עברתי את המסלול המהיר להתנדבות באגודה אותו עובר כל מי שמעוניין להתנדב - שיחת רקע על האגודה, הדרכה קצרה, סיור במכלאות ואז הרגע המיוחל, בחירת כלב והוצאתו לטיול במתחם. אפשר לרוץ, לשחק עם כדור, לחבק או סתם להשתטות אך בעיקר להעניק לכלב העזוב תחושה שאוהבים אותו, שרוצים אותו שהוא אינו כלב נטוש, למרות שברוב המקרים המציאות היא אחרת.
את החתולים אי אפשר להוציא מהמכלאות כיוון שהם בורחים, אך ניתן לשחק איתם, להביא להם צעצועים וללטף. אני טיילתי עם מייפל, כלב חמוד, חום, זכר בן שמונה חודשיים שהגיע לפני חודשיים. מייפל הזכיר לי את הכלב מהספר "בייגלה" של מרגרט ריי, אחד מגיבורי ילדותי. הרגשתי שוב בת שבע ונזכרתי כמה רציתי כלב ואימא אף פעם לא הסכימה.
בסוף הטיול מייפל לא רצה לחזור למכלאה והאמת שגם אני לא כל כך רציתי להחזיר אותו. הייתי שמחה להמשיך את ההתנדבות הזו כל יום בבית. היא מחממת את הלב, נוגעת, מרגשת ובעיקר מספקת. הבעיה היחידה שכעת עליי לפתור היא שאסור לי, לפי החוזה של הדירה בה אני חיה, להחזיק בעלי חיים, אולי בעל הבית יתגמש, אין לדעת.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם