לחלב, לחצץ, לעוגות, לריבה לגבינה וגם ערק מתוצרת הארץ
לכבוד יום העצמאות קיבלה שירי ארז משימה מיוחדת: לרכוש במשך שבוע רק תוצרת הארץ. והתוצאה? היא הזמינה ערק בפאב, ויתרה על ערב סושי, נדהמה לגלות שאפילו את מעדני מולר מייצרים בישראל ואפילו התהדרה בחבר חדש - תוצרת הארץ. מחשבה תחילה
אז הלכתי לסופר-מרקט בקצה הרחוב לבדוק את הנושא. דווקא יש הרבה מוצרים כחול לבן. רוב הלחמים ומוצרי החלב הם מתוצרת מקומית (הידעתם שמעדני מולר בכלל מיוצרים בארץ? מי היה מאמין, עם כל הפסון ההולנדי הזה שלהם). גם הירקות והפירות ברובם תוצרת ישראל. תחום הקוסמטיקה וההגיינה ברובו מיובא, והאמת שבצדק. אי אפשר להשוות את אלוויז או טמפקס למוצרי עלילי. ובטח שאי אפשר להשוות את שמפו כיף לשמפו הרבל-אסנס מבחינת האיכות. לאחר חפירה ממושכת בתוויות המוצרים, הגעתי לבסוף לקופה. אוף, זה מעייף לנבור כך בקורותיו של כל מוצר ומוצר רק כדי לגלות מאיפה הוא הגיע.
בדרך הביתה, עצרתי בחנות "הכל בדולר" כדי לקנות גומיית שיער חדשה במקום אחת שנקרעה לי. נכנסתי בחופזה ומצאתי את אגף הגומיות. לקחתי חבילה של חמש גומיות בשלושה שקלים. ליד זה היה מדף עם צעיפים נחמדים בסגנון שאנטי הודו, אז בחרתי לי גם אחד כזה ורוד עם פרחים ירוקים. ואז בזווית העין קלטתי את סלסלת הלקים בחמישה שקלים ללק. כל כך זול כאן, חשבתי לעצמי, ואז זה הכה בי. הלקים, הצעיפים, הקליפסים, כל הפיצ'עפקס האלה - הם מיובאים. על כל דולר שאני מוציאה ב"הכל בדולר", הסביבה והחברה משלמים הרבה יותר. יצאתי מהחנות בלי לקנות דבר והמשכתי בדרכי.
צילצול בסלולרי. החבר שואל אותי אם בא לי לעשות היום ערב סושי. "כן, איזה קטע", אני אומרת ועוצרת ליד המרכז המסחרי, "בדיוק עכשיו אני ליד חנות הטבע. אקפוץ לשם לקנות מצרכים לסושי", ועוד
כל כך הרבה זיהום נפלט מהמטוסים, אניות המסע ומשאיות ההובלה, רק כדי שאני אוכל לקנות מרק מיסו בקופסא או צעיף בעשרה שקלים. ובכל פעם שאני קונה מוצר כזה, שבדרך כלל זול יותר מדומיו המיוצרים בארץ, אני תורמת לביקוש, מה שגורם ליבואנים להגדיל את הכמויות המיובאות. האם קניית תוצרת מקומית בלבד אפשרית בעולמנו? הרי מדי שנה נופלים עוד ועוד מחסומי מסחר בין מדינות, ותרבות הקפיטל מפלסת את דרכה גם (ואולי בעיקר), אל המדינות הרחוקות והנחשלות.
אז עשיתי מה שאני עושה תמיד כשאני צריכה להרהר בסוגיות חשובות, הלכתי לפאב השכונתי, להיפגש עם חברות. "תגידי, יש סיבה שבגללה את שותה כל הערב רק ערק?", שאלה אותי ליאת. "זה טעים. ערק הולך טוב עם כל דבר - אשכוליות, תפוזים, אפילו עם מיץ תפוחים", עניתי ולקחתי שלוק. "נו באמת, מה הסיפור עם הערק?", היא שאלה שוב בניסיון לדלות איזו תשובה הגיונית. "אוקי, אני מנסה לקנות במשך שבוע שלם רק תוצרת מקומית", עניתי. "למה?", שאלה ליאת בפליאה."כי זה יותר אקולוגי ויותר צודק", פסקתי ולקחתי עוד שלוק.
"ליאת, אל תשאלי מה היא עשתה לי היום", התפרצה לשיחתנו סיוון (שהיא גם שותפתי לדירה), "על הבוקר אני מתעוררת וכמובן שדבר ראשון שאני עושה זה ללכת להכין קפה. ומה אני מגלה? שמישהו קנה קפה נמס עלית במקום טייסטר צ'ויס! זה הרס לי את כל היום", היא יללה. "וגם הקטשופ... מזל ששכנעתי אותה בסופו של דבר לקנות היינץ, במקום קטשופ אוסם", היא אמרה ועשתה פרצוף מזועזע.
"אבל תבינו, האנושות הורסת את העולם עם הכלכלה הזו חסרת הרסן", אמרתי וסיפרתי להן על הצעיף, הגומיות, האצות והסושי. "אפרופו גלובליזציה, מה יהיה עם כל התיירים האלה" קטעה אותנו ענת, שבדיוק סיימה לנפנף רדנק אמריקאי שהתחיל איתה, "ממש קיבוץ גלויות נהיה פה", אמרה ובהתה בחבורת התיירים הקולנית שחגגה בשולחן לידנו.
"ואפרופו כלכלה עולמית, יעל, אין לך מה לרחם על אותו סיני מסכן שמייצר לך צעיף בעשרה שקלים. הערך של הכסף בסין שווה פי עשרות אחוזים ממה שהוא שווה כאן, אז אם את קונה תוצרת מיובאת את בעצם עוזרת לפועל הסיני, את יוצרת לו מקום עבודה", הוסיפה ליאת.
"לא ממש", אמרתי, "בסין אין ועדי עובדים כמו שיש כאן, אז כשאני קונה צעיף כזה, אני בעצם גורמת לכך שיעבידו את הסיני המסכן יותר שעות, בפחות כסף לשעה". קמתי ממקומי "הו, הנה הוא הגיע!". "מי, מי הגיע?" שאלה ליאת וקמה אחרי.
"הרכש החדש שלי", עניתי בחיוך וקרצתי לה. ליאת נראתה מבולבלת. "תכירי, זה רון, החבר החדש שלה...", חייכה סיוון והצביעה לכיוון הכניסה. "ואו, אחותי..", פלטה ליאת בעודה סורקת מכף רגל ועד ראש את הגבר המתקרב אלינו, "תאמיני לי, אין על תוצרת הארץ... זה הכי מובחר".
ועכשיו ברצינות, למה תוצרת מקומית עדיפה, ואיך זה בכלל מתקשר לאיכות הסביבה? לכל מוצר יש טביעת אצבע אקולוגית, שבדומה לעלויות כספיות, מספרת לנו מה העלויות האקולוגיות שנגבו על מנת ליצרו.
למשל כאשר אנו צורכים עוד ועוד מוצרי טקסטיל, הביקוש העולמי למוצרים אלו עולה. אניות הובלה שסוחפות ומעבירות מים מקומיים ממדינה למדינה גורמות לשינוי והכחדת מערכות אקולוגיות ימיות, והמוני מטוסים ומשאיות הובלה פנים-ארציות תורמים לעליית רמות זיהום האוויר.
אם היינו צורכים במקום זה מוצרי טקסטיל שיוצרו כאן בארץ, המחיר האקולוגי שהינו משלמים היה קטן יותר. באופן דומה, אם הינו מיצרים בעצמנו ואף צורכים יותר מכשירי חשמל במקום לקנות הכל MADE IN CHINA, התשלום האקולוגי שהינו משלמים היה קטן בהרבה.
לא רק הסביבה סובלת מטביעות האצבע שמשאירה אחריה תרבות הצריכה. תאגידים אמריקאים שחותמים על הסכמי מסחר עם גורמים במדינות העולם השלישי, רואים בכך הזדמנות עסקית מצויינת, לקנות שטחי בר, כמו יערות וסוואנות במחיר מציאה, על מנת להרוס את האזור ולהציב שם במקום זה מפעלים תעשייתיים.
ומכיוון שבמדינות הללו לא רק הקרקעות זולות, אלא הכל יותר זול, אנשי מדינות העולם השלישי נרכשים ומועבדים בתנאים מכפירים ובשכר זעום. הם נאלצים לעבוד יותר ויותר שעות ללא מנוחה כדי לעמוד בדרישות ההולכות וגוברות של ביקוש מוצרים מהעולם המערבי- כלומר מאיתנו.
במקום להוציא את העמים הללו מחובות ארוכי שנים שאליהם ממשלות מושחתות הכניסו אותם, מגיעים תאגידי-העל ומנצלים את המצב, רומסים ודורסים קרקעות ובני אדם. התאגידים מתעצמים, המושחתים מתעשרים, והצרכנים מקבלים שפע של מוצרים מיובאים וזולים. זולים אם לא מתחשבים כמובן במחיר האקולוגי.
ביוון העתיקה היתה מן כת כזו של פילוסופים שדגלו בחיי פשטות, נדמה לי שקראו להם "הסטואים". אלו שגרו בחבית ברחובות והיו מאושרים מזה עד הגג. אז אולי האנושות הגיעה אל כל הקידמה והטכנולוגיה, רק כדי לגלות שכל מה שאנחנו צריכים זה לא ג'ינס נוסף של דיזל, או מערכת קולנוע ביתית. כל מה שאדם צריך כדי להיות מאושר זה קורת גג ותחושת התפעלות מהיקום. תרבות הצריכה, או הגלובליזציה, היא דת מרעילה. היא מרעילה אותנו פיזית, נפשית והכי חשוב אקולוגית, לכן כדאי שנהיה מודעים, ונקנה בתבונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם