פרשת תרומה: ארון הקודש והגיהינום
ככל שמתעמקים בסוגיית ארון הברית מבינים כי התורה דורשת מתלמידי החכמים רמה מוסרית גבוהה במיוחד
הארון היה עשוי עץ, אלא שהתורה ציוותה: "וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ". הציפוי החיצוני מובן, הלוא כך יופיע הארון בפני המעטים העתידים לראותו. אולם, לשם מה הציפוי הפנימי? לפי רבא גם בכך יש סמליות: "כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם" (יומא עב ע"ב). ציפוי הזהב החיצוני הוא הצורה בה מופיע החכם לעיני האחרים. הציפוי הפנימי חייב להשלים את החיצוני. חייבת להתקיים הרמוניה בין הופעתנו ברשות הרבים בו שולטת יראה ובושה בפני בני האדם, לבין עולמנו הפנימי והאינטימי בו שוכנת רק יראת שמים, אם פתחנו לפניה את דלתות הלב.
לכאורה לפנינו קרב נוסף במלחמה נגד הצביעות והשקר השוררים בכל דור, בחיי החומר ובחיי הרוח של האנושות. מהאפשרויות הרבות שעמדו בפני, בחרתי עדות אחת הלקוחה מ'שני לוחות הברית' (השל"ה, ווי העמודים כד) ספרו של ר' ישעיהו הלוי הורוביץ (1558-1630): "יבין וישכיל כל בן דעת להדבק באמת וירחיק עצמו ממדת שקר המגונה" שלא כ"אותן אנשים החטאים בנפשותם מדברים בלב ולב עם חבריהם בחלקלקות אחד בפה ואחד בלב, וגונבים דעת הבריות ואין נותנים על לבם קללת דוד המלך עליו השלום יַכְרֵת ה' כָּל שִׂפְתֵי חֲלָקוֹת (תהלים יב, ד). ושערוריה ראיתי בעוונותינו הרבים בדורות הללו: האוחז במידה מגונה זו והולך בדרך חלקלקות יאמרו עליו שהוא חכם ויודע לרמות בני אדם. אתמהא! וכי בעבור שהוא חריף ויודע לרמות, חכם יקרא? אין זה אלא נבל... ושבע תועבות בלבו, והעם אינן יודעין להיזהר ממנו".
עד כאן צביעות חברתית ומסחרית. את רתיעתו מהצביעות הדתית ניסח אביי, חבירו ויריבו האינטלקטואלי של רבא (אולי ניסח זאת חברם רבה בר עולא), על בסיס הפסוקים מ'איוב' (טו, טז) המורים ש"[שָׁמַיִם] לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו". אף היצורים השמימיים אינם טהורים, קל וחומר בני אדם. והמקרא מוסיף: "נִתְעָב וְנֶאֱלָח אִישׁ שֹׁתֶה כַמַּיִם עַוְלָה". החכם השותה ממימי התורה ויש בו עוולה, הוא נתעב וגם מימי התורה נאלחו, זוהמו.
רבא וודאי מסכים עם אביי, אך הוא לא דיבר כאן על הצביעות הבוטה של טרטיף והדומים לו. הוא ראה לפניו סיטואציה טרגית הרבה יותר. כדי להבין זאת, אפנה אל ניסוח מקביל לדברי רבא.: "לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית" נאמר באיוב (כח, יז) החכמה והתורה יקרות לאין ערוך מהזהב והקריסטל. ור' הושעיא העיר ( בתי מדרשות ב - מדרש איוב): "למה נמשלו דברי תורה לזכוכית? לומר לך מה כלי זכוכית כל זמן שאדם נותן בהם דבש או יין או שמן או חלב, מיד הם נראין מבחוץ; כך דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שתוכו כברו".
התורה דורשת שהתורה תהיה עשויה זכוכית שקופה ולא צבועה, אנו חייבים
ואכן, בגמרא, בעמוד בו אנו עוסקים, נשתמרה אחת מאמרותיו הטרגיות ביותר של רבא: "אמר להו רבא לרבנן, במטותא מינייכו לא תירתון תרתי גיהנם", ובתרגום עברי: "אמר להם רבא לחכמים – באי בית מדרשו – אנא! על תירשו פעמיים גיהינום". הקרבתם רבות בעולם הזה כדי לבנות את חייכם. אך לא לשלוט על עצמכם, ואתם בונים לכם גיהינום בעולם הבא. רחמו על עצמכם, צווח ארון הקודש בפיו של רבא, אל תחללו את התורה שבתוכי ובתוככם, והקב"ה ירחם עליכם ועלינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם