מאבד את הבית: צב יבשה מדברי על סף הכחדה
אשפה, קיטוע המרחבים הטבעיים ורכבי השטח גבו מחיר יקר מבתי הגידול שלהם. ציד מיותר והתרבות של תנים שועלים ועורבים צמצמו באופן משמעותי את כמות הצבים. מספר הפרטים המתרבים בארץ מוערך בלא יותר מ-2,000 והמין מוגדר כנמצא בסכנת הכחדה חמורה. זן נדיר
אילן יוחסין: משפחת הצבים היבשתיים. צבים משתייכים לסדרת זוחלים אנאפסידים. בעת תחושת סכנה, חלקם מכניסים את ראשם ואת רגליהם לתוך השריון הנוקשה שעל גבם ושעל גחונם. שריון הגב וושריון הגחון מחוברים זה לזה כשבשריון מצויים פתחים לראש, לרגליים ולזנב. לסתותיו מכוסות בחומר קרני קשה, ללא שיניים.
מאפיינים חיצוניים: צב היבשה המדברי הינו צב קטן מאוד - אורך שריון הגב עד 13 סנטימטר בנקבות ועד 10.6 סנטימטר בזכרים. צבע עורו ושריונו בהירים לעומת צב יבשה מצוי (Testudo graeca) ואצל רוב הפרטים אפשר לראות תוספת אסתטית של שני משולשים כהים שמכסים את שריון הגחון.
הרגלים וגינונים: פעילות הצבים בשיאה בחודשי החורף והאביב כאשר בקיץ יש הפוגה (פעילות מוגבלת בשעות הבוקר המוקדמות ובין הערביים) ובסתיו הפעילות חלקית. צבי היבשה המדבריים הינם צמחונים על פי רוב. ההזדווגות מתקיימת בחודש מרץ והטלת הביצים נערכת בחודשים אפריל-יוני. הצעירים בוקעים כעבור שלושה - ארבעה חודשים. הנקבה מטילה רק ביצה עד שלוש ביצים במחזור, אך עשויה להטיל עד שלוש תטולות בשנה ברוכת גשמים.
תקיעת יתד: צב היבשה המדברי הינו מין אנדמי, כלומר ייחודי ומוגבל גיאוגרפית. צב היבשה המדברי מוגבל לחולות צפון מערב הנגב ולצפון סיני. בעבר סברו שמדובר באוכלוסיות הצפוניות ביותר של המין הצפון אפריקאי (T. kleinmanni),
גורמי סכנה: פעילות האדם הצליחה לפגוע בבית הגידול של צב היבשה המדברי. הקמת ישובים ובסיסי צבא, סלילת כבישים, פיתוח והרחבת החקלאות, אימוני צה"ל בשטח ופעילות רכבי פנאי-שטח – גבו מחיר יקר מבית הגידול של צב היבשה המדברי.
אלפי דונמים של בית גידול טבעי נבלעו תחת דחפורים, בטון, אספלט, וניילונים של חממות. רבים נוספים נכתשים מזה עשרות שנים, בעיקר מאז הנסיגה מסיני, תחת זחלי הכלים המשוריינים של הצבא, ובחמש-עשרה שנה האחרונות גם תחת צמיגי רכב פנאי-שטח. מאות קילומטרים של כבישים ודרכי עפר וחול חותכים ומחלקים את השטח ליחידות קטנות. קיטוע רצף השטחים הטבעיים פוגע ביכולת אוכלוסיות הצומח והחי "להתערבב" מבחינה גנטית ובכך יורד המגוון הגנטי ועמידות האוכלוסיות בפני הכחדה נפגעת.
ריבוי האשפה והפסולת הביאה לשגשוג של עורבים, שועלים ותנים בסמוך לישובים ובסיסים בנגב. בעלי חיים אלה התרבו מעבר ליכולת הסביבה הטבעית והם מסבים נזקים לחיות בר אחרות ובהן לצבים, בעיקר לצעירים.
בעבר הועלו חשדות, שבשטח קיים צייד של צב יבשה מדברי למסחר בלתי חוקי (שוק חיות המחמד האקזוטיות בחוץ לארץ) ולמאכל (נתפסו בעבר פועלים זרים כשברשותם צבים בדרך לסירים). כמובן שצב יבשה מדברי, כקרובו הצפוני של צב היבשה המצוי, מוגן יחד עם כל זוחלי ארצנו ואסור על-פי חוק לאסופו או להחזיקו למטרה כלשהי ללא היתר מפורש מרשות הטבע והגנים.
מספרי ברזל: מספר הפרטים המתרבים בארץ מוערך ב- 1,500 עד 2,000 והמין מוגדר כנמצא "בסכנת הכחדה חמורה" (critically endangered) על פי המדדים של האיחוד הבינלאומי לשמירת הטבע מטעם האו"ם (IUCN).
איך נסייע לצבי היבשה המדבריים שנותרו לשרוד? בימים אלה מסיים תלמיד המחקר יואב ברטן מאוניברסיטת בן גוריון את עבודת המוסמך שלו, שבה בחן בין היתר היבטים אקולוגיים באורחות חיי צב יבשה מדברי. ממצאיו אמורים לשרת את המאמץ לשמר את המין ואת בית הגידול. צב יבשה מדברי מהווה מועמד טבעי לשמש "מין מטרייה" שבחסותו נוכל לבצע מחקר, חינוך והסברה לשימור חולות הנגב. מדובר ב"צב השעה" – למנוע הכחדתו של צב יבשה מדברי ושאר שכניו לדיונות, ביניהם זוחלים נוספים המצויים בסכנת הכחדה, כגון כח אפור (Varanus griseus), חומט רפואי (Scincus scincus) וחרדון חולות (Trapelus savignyi).
סייע בכתיבת הכתבה: בעז שחם, אקולוג החברה להגנת הטבע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם