זה המילניום של הג'יהאד, של הדאר אל חארב

השיעים, הסיעה המושפלת ביותר באיסלאם, נאבקים על ההגמוניה. גם אם ישראל, חס ושלום, מלהתקיים, אירופה החנפנית לא תינקה

אראל סג''ל | 10/10/2010 5:48 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לפעמים אתה לא צריך שייפול לך תפוח על הראש או לשחק עם עצמך באמבטיה כארכימדס, כדי לצעוק אאוריקה. הגמרא אומרת שהרוצה להחכים ידרים, ועבדכם מוסיף, הרוצה להבין משהו על בית המשוגעים המזרח תיכוני יתמקד בדמותו הצבעונית של מנהיג הדרוזים בלבנון, מר ואליד ג'ומבלאט. אדם שהוא מסכת פתלתלה של בריתות אד הוק וסכינים בגב, מבוך של נאמנויות תשעה מילימטר ובגידות בוטות. הוא פה, הוא שם, הוא בכל מקום.

אבל בגדול, אם רוצים להבין לאן נושבת הרוח, ולאן מתקדמת ההיסטוריה, כדאי לבדוק מה ג'ומבלאט רוצה. קחו דוגמה מהכרוניקה האחרונה. לפני כשלוש שנים, מיד לאחר רצח ראש ממשלת לבנון לשעבר רפיק אל-חרירי, יצא מר ג'ומבלאט על קרחתו ושפמו בדרישה בוטה מסוריה להתקפל לאלתר מלבנון. בעל הברית הוותיק של סוריה חש על הסוס. בנאום פומבי, ג'ומבלאט לא חסך עלבונות מאסד, ובשיאו כינה אותו "הקוף מדמשק".

לא שיש לי בעיות עם כינויי גנאי מזרח תיכוניים, ודאי כשיש בהם מן האמת, אלא שהיום, שלוש שנים אחרי, התבשרנו על נס אבולוציוני - אבולוציה במהירות האור. אסד כבר לא קוף, אלא מנהיג דגול שמר ג'ומבלאט נסע לדמשק לחלות את רגליו ולרחרח באחוריו.

בעוד ארצות הברית של אובמה מתמקדת בהקפאה ובכיפוף ידיים של ממשלת נתניהו, לבנון חומקת תחת ידה כביצה חלקלקה ועומדת להתנפץ על הרצפה. סוריה חוזרת, לא בצעדי בלט, אלא בצעדי קלגס, מנפיקה צווי מעצר לכל הקשורים בבית הדין הבינלאומי לחריקת רצח חרירי, מאיימת בריש גלי על היציבות בלבנון.
ההבדל בין סבתא גויה לסבתא יהודייה

חיזבאללה מתעצם, הממשלה הריבונית הלבנונית עושה במכנסיים, ומהמלך הסעודי אין סימן. וושינגטון ואירופה, לכאורה מי שהיו אמורות לנפק שקט וביטחון לממשלת חרירי, נוטשות אותו לאנחות ולשיעים עם מגבות על הראש.

והנה כבר התבשרנו על ביקור אחמדינג'אד בלבנון. ביקור סמלי של בעל הבית, האיש הקורא להשמדת ישראל יעמוד סמוך לשער פאטמה. תארו לכם ביקור של היטלר באיזור בניגוד לתפיסה המגלומנית הישראלית, תפיסה שבסיסה יהירות משולבת באימה, הרואה את המזרח התיכון כבבואה למתרחש בישראל ובין ישראל לפלסטינים;

ובניגוד לראייה השטחית של המערב, עמדה שהיא תירוץ לרפיסות ולפסיביות,

לפיה ישראל היא עילת העילות לעימות בין האיסלאם למערב, מקור ההתעצמות השיעית אינו מלחמת לבנון; אלא מהפכת חומייני, שהעלתה מן התהום זרמי מעמקים בני מאות שנים.

השיעים, הסיעה המדוכאת והמושפלת באיסלאם, נאבקים עתה על ההגמוניה. גם אם ישראל תחדל, חס ושלום, להתקיים, אירופה לא תינקה. החנופה והשתיקה מול הברבריות המגואלת בדם ייענו בריבית קצוצה. מבחינתם זה המילניום של הג'יהאד, של הדאר אל חארב, ולבנון היא דוגמה על קצה המזלג. ההבדל בין סבתא גויה לסבתא יהודייה הוא שהראשונה אומרת: "אם לא תאכל אני אהרוג אותך". והיהודייה תגיד: "אם לא תאכל אני אהרוג את עצמי".

בלוגים של אריאל סגל
כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אראל סג''ל

צילום: .

בעל טור קבוע בסופשבוע של מעריב

לכל הטורים של אראל סג''ל

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים
vGemiusId=>/channel_news/nrg_opinions/ -->