אינעל טיח (2)
מטחי הגשמים שירדו בחבל מודיעין לאחרונה היו המדרבן ההכרחי להחלטות הטיח החשובות שמתקבלות רק עתה, באיחור של אללה איסטור
הנה אופציה: בית שהוקם לאחרונה בבית יהושע נעטף בקלקר, שצידו החיצוני מוכן לטיח. על הקלקר נפרשה רשת יציקה בעובי 8 מ"מ. על רשת היציקה נפרשה רשת רביץ. כאשר טויח הבית, אפשרה רשת היציקה מרווח של קרוב לסנטימטר מאחורי רשת הרביץ. אל המרווח הזה הוכנסה בכוח שכבת בטון, וזו שכבת הבסיס האמיתית שאליה נקשרת שכבת הטיח הבסיסית שלפני רשת היציקה, כפי שזה נעשה בתקרות רביץ. על השכבה הזו טויחו שכבות נוספות, עד לצבע הסופי.
במקרה של הבית בכפר יהושע, התוצאה הסופית, שלא ראיתי אותה, הוגשה עם תג מחיר של 200 אלף ש"ח, סכום קצת אבסורדי לבית ששטחו מתחת למאתיים מ"ר, ולטעמי סכום לא אקולוגי בעליל, עבור משהו שאמור להיות אקולוגי.
בחברת אניוויי סולושנס ערכו לאחרונה ניסוי מעניין, שבו ערבבו קלקר בטיח אדמה. השכבה הראשונה,
שכבת טיח הקלקר היא שכבה בסיסית. על גביה מיושמת שכבת טיח שניה, של טיח אדמה בלבד (כלומר, אדמה + מייצב עם או בלי פיגמנטים).
אלו רק ניסויים ראשונים, אך הם מבטיחים. צריך לזכור, שטיח תרמי 'רגיל' הוא בעצם מוצר הייטק, כאשר החומר המבודד, קלקר, נקשר על ידי דבק סינתטי חדשני. המוצר של אניוויי, טיח אדמה, הוא בהגדרתו מוצר לואטק. ובכל זאת הוא עובד. צריך לכייל את המינונים, להוסיף עוד חומר קושר לתערובות הבסיסיות, עוד דבק כלשהו, משהו שיוסיף לעבידות – אך באופן בסיסי זה כיוון נכון. אלא שמדובר בנסיונות ראשוניים בלבד, והבית של ננה ממאן להיות שפן נסיונות של הדבר הזה, ולכן...
הוויתור על שכבת צמר הסלעים לא גרם לי לוותר כליל על רצון להוסיף לקירות הבית שכבת בידוד. עקרונית, זו תפיסה נכונה, והיא נכונה במיוחד כאשר הבידוד מחוץ לבית, ואילו המאסה התרמית נמצאת בתוך הבית. אדריכלים רבים ממליצים על ביצוע הפוך: בלוקים בחוץ, בידוד בפנים. אבל זה רק בגלל שהיישום הזה קל יותר – כי מבחינה תרמית, זהו יישום שגוי, כי המאסה התרמית קולטת את הטמפרטורה שמחוץ לבית, ומעבירה אותו אל שכבת הבידוד; ואילו כאשר הבידוד בחוץ, הוא ממתן את הטמפרטורה שמגיעה אל המאסה, שמפזרת אותו באופן שווה בתוך הבית. במקרה זה, הטמפרטורה בבית מאוזנת יותר.
קיצורו של עניין, החיפוש נמשך אחרי חומר שיהיה גם חומר מבודד, וגם יציב כתוסף לטיח. חיפוש זה הוביל לטוף. בד"כ, הוא מוכר כחומר גרוס, המשמש בגינות; אבל אפשר להשיג אותו בגרעין קטן (עד 4 מ"מ), המאפשר להוסיף אותו לתערובות של טיח, וגם לעבוד איתו בנוחות.
ניסוי זה נעשה במטרה לבחון כיצד הטוף מתפקד בתוך התערובת הבסיסית. התוצאה היתה מעודדת, כי היא מראה שהטוף מחזק מאד את התערובת. עם זאת, התערובת בכללותה עדיין היתה פריכה מדי.
במשך כל התקופה שבה נבנה הבית של ננה, נשאלתי בערך 4,500 מיליארד פעמים: "למה אתה לא בונה כמו כולם?" או בלשון פשוטה: "למה אתה לא בונה מבטון?" שאלה זו חזרה על עצמה פעמים אחדות גם בתקופה הנוכחית, כאשר הבית של ננה חיפש את עצמו במושגים של טיח אדמה. אז נכון, שמבחינה אמפירית, אפשר לומר שהבטון התגלה לפני כאלפיים שנה על ידי הרומאים, שערבבו אפר וולקני עם תרכובות של סיד וגיר, ויצרו פוזולנה (pozzolana), תערובת אשר מתקשה תחת מים. כך למשל, יצרו את המזח בקיסריה, העומד לו בניחותא עד היום. אבל פוזולנה היא תערובת אקולוגית. ואילו צמנט פורטלנד אינו אקולוגי. יתר על כן, עד לתחילת המאה העשרים, כמעט שלא נעשה שימוש בבטון במובנו המודרני. אך היום, כל מי שמתקרב לבית בבנייה, מבין מדוע בונים עם בטון, ובמיוחד עם התוספים הנהוגים בענף הבנייה מהסוג של ב.ג בונד, פולימרים אשר גורמים לבטון להיות חומר 'עביד' מאד, ובסופו של יום הופכים אותו לא רק לקשיח ביותר, אלא גם אטום למים, ובעל אלסטיות מסויימת. ובכל זאת, איך בנו פעם?
לפני ימים אחדים צלצלה אלי מכרה ותיקה, משכילה ואינטליגנטית (כמו שאומרים אלה שאומרים את זה), המכירה היטב את עלילות הבית של ננה. מסתבר שהיא ראתה תוכנית טלוויזיה על ארמון אלהמברה, שבנו המוּרים בגרנדה (ספרד) במאה ה-14 ועתה, פליאה וזעזוע בקולה, סיפרה לי ש"הוא אקולוגי!" ממש מדהים, כאילו.
בקיצור, לכל אלה שמספרים על נפלאות הבטון, צריך להזכיר שעד לפני 100 שנה לא בנו עם בטון. ובכל זאת, טאג' מהאל, אלהמברה, קתדרלת נוטרדאם, הארמונות של החסנים השונים במרוקו, ועוד אי אילו בניינים נפלאים, או סתם כמה וכמה מיליוני בניינים רגילים, עומדים באון על תילם, וגם יש להם טיח לא רע, שמונע חדירת רטיבות ואפילו נראה טוב. אז למה לא כאן, בישראל של המאה ה-21?
מן הון להון, המליצו לי לפנות לאלון בוץ, טָיָח יהודי (לא קבלן משנה של קבלן משנה, אלא אדם אמיתי שעובד במו ידיו המסוקסות). יש שיגידו, שתופעה מעין זו מחייבת בדיקה אצל פסיכולוג ואולי אפילו קרימינולוג, ובכל זאת הרמתי לנ"ל טלפון, והוא בא לראות את הבית, וקיבל עליו את פרוייקט הטיח. בוץ, בשמו המקוצר, עובד מזה כחמש עשרה שנים עם אדמה. הוא החל את דרכו ברשות העתיקות, למד את מלאכתו בגרנובל, המשיך בהיבטים שונים של אדמה: ייצור בלוקים, בנייה מלבני אדמה, טיח, וכו'.
וכך נכנס הבית של ננה אל היישורת האחרונה, בלשון מדורי הספורט, של הטיח, עם תפיסה של הומוגניות כמעט מירבית בכל חלקי הבית: בלוקים של אדמה, טיט אדמה, יציקות אדמה, וגם טיח אדמה, עם טיפה טיח בטון באזורים של חלקי פח, ולחיזוק היציקות הרופפות שביצענו במהלך העבודה.
ולמה רופפות? כי לא הבנו את הנחיצות של תוספת חרסיות. עתה, כשהבנו שהטיח הקיים לא מספיק חזק, המליץ בוץ להביא כמה סוגי חרסיות, כדי לחזק את התערובות, וכך היה. חרסיות משיגים בארץ מיהוא חרסיות, מפעל בירוחם. הבאנו משם שלושה סוגי חרסית: חרסית מוצא, חרסית ממשית, וחרסית קאולינית; ובנוסף הבאנו מאזור מצפה רמון אדמת לס מסוננת, שיש בה אחוז גבוה מאד של חרסית טבעית. עם החרסיות האלה ערכנו מספר ניסויים.
ללא יוצא מן הכלל, כל תערובות הטיח עם החרסיות השונות היו הרבה יותר טובות מכל מה שנעשה עד כה. חלקן היו טובות יותר מאחרות. בלי להיכנס לפרטים טכניים מתישים – שממילא איני מבין בהם דבר – החרסית פועלת בתוך התערובות כדבק המגמיש את החומר בשעת העבודה, לאחר הייבוש מסייע לו להידבק טוב יותר לשכבת הבסיס ולעצמו, ובאופן כללי מקשיח את התוצאה הסופית, כמו בכלי קרמיקה רגילים. בימים אלה ממש, מר בוץ מכייל את התערובות הסופיות אשר ישמשו לטיוח הבית – שכבת בסיס בחוץ, שכבת גמר בחוץ, ושכבת טיח פנימית.
בין כל הניסויים השונים האלה, הבית של ננה לא נרדם בעמידה: כפי שאפשר לראות בצילום האחרון – מצד ימין קופסת חשמל, מצד שמאל ברז – בחודש האחרון נעשו בבית עבודות אינסטילציה וחשמל; ובשבוע האחרון הותקן בו הגג.
מקרוב, באור יום, הגג הזה לא נראה טוב יותר. אבל זו הסיבה שהוא עטוף במעקה גג, נסתר מעין. סביב הגג, על המעקה, יבואו פלאשונגים, רצועות מתכת בצורת האות "נ", אשר ייפרשו לאורך הקירות, וימנעו חדירת מים בין הקיר לגג.
וכל זה, למי שלא הבין, כרוך בהרבה חקירה, דרישה, ניסוי, טעייה ועבודה. הרבה עבודה. אבל הלקח האמיתי כאן הוא לא הקושי אלא ההיווכחות במשמעות האמיתית של משל הצב והארנבת. הפואנטה היא לא המהירות, אלא ההבנה שיציבות, איזון, נחישות והתמדה יביאו אותנו אפילו לירח, ואם לא לשם אז לבית של ננה בחבל מודיעין.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם