פרשת השבוע: מלאכים וזבובים
יש קשר ישיר בין החלום על סולם יעקב, הפירוש המוזר של רבי אבהו ובין שאיפתו של הדאלי לאמה לשחרור של טיבט מהרודנות הסינית
רבי אבהו חי בקיסריה, מקום מושבו של הממשל הרומאי שראה בו מנהיגה ונציגה של היהדות. בקיסריה ישב גם הבישוף הנוצרי, ואכן היחסים התיאולוגיים עם הנוצרים היו בעייתיים. ר' אבהו היה חייב להיאבק נגד הפרשנות הנוצרית שראתה בכל טקסט מקראי ובכל מצווה שבטלה, רמזים למשיחיות ש"התממשה". נדגים זאת באחת מאמרותיו (שמות רבה כט, ה) המבוססת על דברי ישעיה (מד, ו): אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים.
את הפסוק הזה מפרש רבי אבהו, לדעתי בהשפעת ריש לקיש רבו: "אֲֲנִי רִאשׁוֹן שאין לי אב, וַאֲנִי אַחֲרוֹן שאין לי בן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים שאין לי אח", 'אח' כלומר שותף באלהות,"פרסונה" בשניות או בשילוש. ריש לקיש הציג זאת, לדעתי על בסיס מסורת קדומה, במילה 'אמת'. 'אלף' האות הראשונה, 'תיו' האות האחרונה ו'מם' האות האמצעית המביעה 'וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים'. שמעתם וודאי את הביטוי הנפוץ בעולם המערבי, 'אלפא ואומגה'. כאן לדעתי אחד משורשיו.
באמרה זו התייחס ר' אבהו לנצרות. לדעתי, במשל הזבובים התייחס ר' אבהו לרומא. למדרשו שורשים חז"ליים קדומים. המלאכים העולים ויורדים הם שרי העמים, ובעצם המלכויות השונות, ובראשן המעצמות השולטות על העולם, בבל, פרס, יון, רומא וכו'. המעצמות עולות לשעה או לשעות, ויורדות מבמת ההיסטוריה. ב"שלב" מסוים הן תרדנה, תאבדנה את מרכזיותם, כשבדרך יפגשו את המלאכים העולים. כשהקב"ה יתגלה המעצמות כולם ייעלמו, כזבובים הנבהלים מהמינקת המתקרבת לעריסת בן-המלך. בן המלך, עם ישראל ששתחרר משלטון המלאכים-זבובים.
עד כאן הרהורי. הראי"ה קוק לימד אותנו פשר שונה במקצת (מדבר שור, דרשה כא), שלדעתי מושפע מגישתו של ר' יצחק עראמה, בעל ה'עקידה' (שער כה). ארשה לעצמי לשנות במקצת את ניסוחיהם כדי שנרד לעומק משמעותם. המלאכים העולים ויורדים אינם מייצגים את ההיסטוריה, אלא את המכניזמים, את המנגנונים הפועלים בה ומניעים אותה. לפנינו סולם ההיסטוריוסופיה, הפילוסופיה של ההיסטוריה, המשוכנעת שהיא מגלה, כל עידן מחדש, את סודות ההתפתחות ההיסטורית, ומתוך כך את המפתח לעתידנות. מלאכים אלה, המתחדשים לבקרים, הם ההסברים הגיאוגרפיים, האקלימיים, הדמוגרפיים, הדארוויניאניים, וכגולת הכותרת ההסברים המרקסיסטיים, המתארים ומנבאים.
סליחה ששכחתי את התורות הפרוידיאניות. זוכר אני את הדיאגנוזה המרקסיסטית על ההיסטוריה היהודית ואת הפרוגנוזה על עתידה. העם היהודי במהותו, שייך לתקופה המסחרית, הקדם-תעשייתית, הכסף הלוא הוא מוקד תרבותו ודתו. בתקופה הקפיטליסטית היהודי מתבולל, בחברה הקומוניסטית הוא יעלם לחלוטין. חרדה עמוקה תקפה את יעקב בשומעו את גזירות מלאכים.
כיצד הצליח רבי אבהו לראות זבובים, כאשר אחרים ראו מלאכים? זאת בימים, כבימינו עבור הדאלי לאמה, העצמאות והמרכז הגיאוגרפי-דתי אבדו. רומא כסין הן אימפריות אדירות. העתיד שלהן בטוח, רומא לא יכולה ליפול. אף אחד לא יתקוף את סין, אפילו רטורית. ור' אבהו ראה שהמלאכים אינם אלא זבובים. האמנם רואה הדאלאי לאמה הגולה היום את מה שר' אבהו ראה אז? האומנם תזכה לטיבט לגאולה בעתיד? ובינתיים, הרשו לי להיפרד מר' אבהו עם מלות מתפילתו האישית (ירושלמי, ברכות לז ע"א): "יהי רצון לפניך ה' א-להינו וא-להי אבותינו שתצילנו מהשעות החצופות, הקשות... המתרגשות לבוא לעולם". "שעות חצופות"!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם