מבט אחר מלונדון: המפגינים ואנחנו
בלונדון האפורה והקרה אולי קל יותר להתבונן על הדברים, שלא מתוך איזו מעורבות רגשית שיש לנו כאן, ולהבין דברים לגבי עצמנו
השפה המדוברת ברחוב היא בעיקר ערבית, ולבושן של הנשים לא מסתיר את מוצאן. שיטוט ברחובות אחרים, באזורים אחרים, העלה בימים הבאים מגוון עצום של אנשים, תרבויות, סגנונות לבוש ונופים שונים.
התחושה הכללית הייתה של שלווה ורב תרבותיות מבורכת. התחושה הזו התערערה עם חדשות הערב בטלוויזיה המקומית, ובעקבות שיחות עם כמה ״מקומיים״.
בשבת, יום לפני שהגענו, התקיימה הפגנה גדולה של כרבע מליון בריטים במרכז לונדון. איגודים מקצועיים, ארגונים שונים ואנשים פרטיים התכנסו במרכז העיר לצעדה ולעצרת בהייד פארק במחאה על קיצוץ התקציבים הממשלתיים בתחומי הרווחה, הקיצבאות והפנסיה.
ממשלת בריטניה מנסה לצמצם הוצאות על ידי קיצוץ ברווחתם של האזרחים, הטוענים כי ניתן היה לשפר את המצב הכלכלי על ידי גביית מיסים יעילה יותר, התנהלות ממשלתית יעילה יותר, ופחות הפגזות בלוב.
רבע מליון אזרחים צעדו בשקט יחסי, זועקים את הכעס והכאב ברחובות העיר, נושאים שלטים ומקשיבים לנאומים. במקביל להפגנה הגדולה היו גם התפרעויות של צעירים, רובם רעולי פנים. הצעירים שברו חלונות ראווה של חנויות ובנקים, נהגו באלימות רבה כלפי השוטרים, ועוררו התנגדות אצל רבים מהמפגינים האחרים, על פי שידורי ה-BBC. מעניין היה לראות, כמו באירועים אחרים המוכרים לנו מכאן, כי הפורעים היו אלה שקיבלו את מירב זמן השידור בתחנות הטלוויזיה השונות.
העלאת שכר הלימוד באוניברסיטאות הבריטיות עוררה גם היא זעם רב בקרב הסטודנטים ובקרב אותה אוכלוסיה שחסכה שנים רבות כדי לאפשר השכלה גבוהה לילדיהם, ועכשיו הם רואים את האפשרות ללמוד בורחת מהם.
אנשים איתם שוחחנו בלונדון שיתפו אותנו בשנים הארוכות של עבודה קשה ומתישה, במטרה לתת לבנותיהם חינוך איכותי, פרטי. השאיפה של אחת הבנות היא לימודים באוניברסיטה יוקרתית. עכשיו, כאשר היא בתהליכי קבלה ללימודי רפואה, היא מגלה כמה עובדות עצובות מאוד מבחינתה.
מעבר
אז איך כל זה מתחבר? אולי התבוננות על תופעות ודפוסים חברתיים מתאפשרת ביתר קלות במקום אחר, זר. בלונדון האפורה והקרה אולי קל יותר להתבונן שלא מתוך איזו מעורבות רגשית שיש לנו כאן, לגבי עצמנו.
אולי שם, תוך כדי הליכה ברחובות, עלו בי מחשבות עליהם ועלינו. מחשבות על זכויות אדם, שכמעט תמיד מוצגות כזכויות החלשים. כאן, בלונדון, חשבתי על זכויות האדם של החזקים יותר. חשבתי על הזכויות של הבריטים שעמלו ובנו, יצרו לעצמם חברה בדרך שלהם, בדרך הנכונה להם, ועכשיו עומדים בפני משבר שחלקו נובע גם מהגירה גדולה של אוכלוסיה חלשה יותר, נזקקת יותר.
שם, בלונדון, חשבתי על אותם מהגרים ממדינות ערב שהגיעו לעיר האפורה. חלקם, מן הסתם, נמלטו מארצותיהם. חלקם חיפשו מקום עם רווחה כלכלית גדולה יותר. עכשיו, כשהם בלונדון, הם רוצים אורח חיים המתאים לאורחות חייהם שלהם. אך מה עם אורח החיים של מי שבנה ופיתח את אותה רווחה כלכלית, את אותו אורח חיים שהתאים לו עצמו? מבט של אורחת לרגע לא איפשר לי להתעמק ולבחון אם הרב תרבותיות בלונדון אכן מאפשרת קיום אורח חיים הולם לקבוצות השונות.
המבט הופנה משם לכאן, רק לרגע, כדי להתבונן עם אותה עדשה. בחודש מרץ 2011 הסתננו למדינת ישראל למעלה מ 750 איש דרך גבול מצרים. גם כאן, חלקם מחפשים מקלט, וחלקם מחפשים מקום עם רווחה כלכלית גבוהה יותר מזו הקיימת במולדתם. באילו זכויות עלינו להתמקד? בזכויות המסתננים, או שמא בזכותנו שלנו לקיים כאן את אורח החיים אותו מתאים לנו לנהל? ומה עם מהגרי העבודה שהגיעו לכאן כחוק, ועכשיו רוצים להישאר כאן, להישאר במקום בו נולדו ילדיהם? רוצים להישאר במקום בו יוכלו להרוויח יותר?
האם אנחנו נוכל להמשיך ולקיים כאן את אותו אורח חיים בו אנו רוצים יחד עם עשרות או מאות אלפים שאורח חייהם שונה משלנו? ולפני שאתם קופצים, טוקבקיסטים יקרים, במילה שונה אני מתכוונת ל"שונה". לא לטוב יותר או פחות, למוערך יותר או פחות.
אני שואלת את עצמי אם נשכיל, כמדינה, כחברה ששואפת להתבסס על ערכים של כבוד האדם וחירותו, למצוא את הדרך לאפשר לכל אדם את אורח החיים המתאים לו. האם נשכיל למצוא את הדרך גם בין הקבוצות השונות בתוך החברה הישראלית?
כמעט כרגיל, יש לי יותר שאלות מאשר תשובות. אני מנסה לא להיכנס לתשובות המוכנות מראש, לתשובות המתוייגות כתשובות של ״שמאל״ או ״ימין״. מנסה לא להיכנס לסד של מה שמוגדר ״פוליטיקלי קורקט״. מנסה לא להיכנס לתשובות השיגרתיות שבזכויותיהם של החלשים צריכים להתחשב יותר.
פתאום, בקור הלונדוני, התשובות האלה, משני הצדדים, הרגישו לי כמו התנשאות, כמו סוג של צדקנות, שבסופו של יום פוגעת בכל הצדדים. מתוך הניתוק בעיר הזרה עולה בי המחשבה שזכויותיו של כל אדם באשר הוא אדם ראויות לכבוד ולהערכה, בין אם חזק הוא, בין אם חלש, כל עוד אינו מתכוון לפגוע באחר.
זכותו של כל תושב, גם של תושבי שכונות דרום תל אביב שהפגינו אתמול, גם של שכבות הביניים, לשמר את אורח החיים המתאים להם, אותו טיפחו ובנו במהלך השנים. אולי אם לא נשכיל לשמור על זכויותיו של כל אזרח במדינה, אם לא נשכיל לאפשר גם לחזקים קצת יותר את אורח החיים המתאים להם, כל עוד זה לא על חשבון האחר, לא ישאר מי שיממן את הרווחה, החינוך, הבריאות והבטחון שכולנו כל כך זקוקים להם. אולי הגיע הזמן לדיון פתוח בחברה הישראלית, ללא תיוג מוקדם, על נושא זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם