הכל אישי
לכל דבר שתשמעו על ההתקפה על איראן יש בסיס פוליטי או אישי. האם המערכת הישראלית יכולה בכלל לקבל החלטות שקולות?
כל אחד חושד במה שהשני אומר. יש מי שטוען ששר הביטחון ברק, שנשמע פעם סקפטי מאוד לגבי התועלת האפשרית בתקיפה עוד לפני שמתחשבים בסיכונים, שינה את טעמו באופן חד וחותך מדי. ברק הרוויח בצדק מוניטין של מי שקשה לדעת למה הוא אומר את מה שהוא אומר ועושה את מה שהוא עושה.
אבל בניגוד לראש הממשלה נתניהו, שהשקפתו בעניין איראן נחשבת כמעט משיחית, אף אחד לא מוציא מכלל אפשרות שברק רק רוצה להיות האיש שיציע פתרון, אך לא בהכרח מתכוון לממש אותו. מנגד, מתנגדי התקיפה בדרג הפוליטי-מדיני, ובראשם בוגי יעלון ושאול מופז, נחשדים שמניעיהם אינם טובת עם ישראל אלא משהו אחר, אישי בהרבה.
הדבר המעניין הוא שהעמדות כמעט לא השתנו. הטלטלה האזורית, למשל, הייתה אמורה לגרום לתומכי התקיפה לחשוב מחדש: דינה של תקיפה במצב שבו מצרים של חוסני מובארק נחשבת לתומכת במהלך שינטרל את יריבתה השיעית המסוכנת, אינה כדינו של אותו מהלך צבאי כשבמצרים שלטון חלש ורוחות דמוקרטיות המבטאות דעת רחוב שונה. הדיון ביום שאחרי צריך להיות שונה לחלוטין עם שינוי המצב בסעודיה, ירדן וסוריה.
אבל אצלנו, לפחות כלפי חוץ, מי שדיבר בעד ממשיך לדבר בעד ומי שנגד - נגד, כאילו מדובר באירוע מנותק מהמציאות האזורית והעולמית - מקסימום בינינו לבין ארה"ב.
החלטות שקולות?
לפחות שני אנשים טוענים שמנעו בגופם החלטה על התקפה במועד קודם. גם את זה ספק אם אפשר לקנות כלשונו. ברור שראשי הארגונים הקודמים, בעיקר מאיר דגן, היו נגד - וברור שדגן היה מודאג מספיק כדי לשחרר את חרצובות לשונו באופן נדיר. ברור גם שכל ראש ממשלה ושר ביטחון יתקשו להחליט לתקוף במציאות שבה ראשי הארגונים מתנגדים. בישראל לכל יום יש את היום שאחרי וועדת חקירה בצדו.
ניתן לשער שמערכת הביטחון עוסקת בעניין באופן רציני מאוד. חלק מן הרחשים עולים מדי פעם מן השטח עצמו, אבל גם שם אף אחד לא יכול לדעת אם נפלה החלטה או אפילו אם מישהו מתכוון להביא אותה לדיון והכרעה של ממש.
ומעל
לכל זה מרחף הספק ביכולתה של המערכת הישראלית לקבל החלטות שקולות. כולנו עוד זוכרים את ממשלת אולמרט מצביעה ללא מתנגדים על מהלכים שרוב השרים בחדר התנגדו להם. כולנו זוכרים את ישראל מתגלגלת אל ספו של מהלך אבסורדי כמו התנקשות של יחידה צבאית בראש מדינה זר, רק מפני שמישהו העלה רעיון ואחרים דיברו על בדיקת יכולות.
אם אי פעם יעלה עניין איראן לדיון, זה יהיה הרגע של כל מי שיהיה בחדר - קצין או פקיד, ובוודאי שר - להצביע על פי צו מצפונו ותודעתו ומתוך שיקול נקי מכל גורם זר. למרבה הצער, מה שהאנשים שישתתפו באותה הצבעה תיאורטית חושבים זה על זה מעלה את האפשרות שלא כך יהיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם